בנם של נזימה זיוה ויוסף. נולד ביום ה' בחשוון תשמ"ב (2.11.1981) בעפולה. אח לצפריר, טלי ואביבית.

נישא לאיילת, אב לשישה ילדים.

אבירם (אברהם) גדל והתחנך בבית שאן ובהמשך בנתניה. למד בבית ספר יסודי וסיים תיכון בנתניה, אחרי שעות הלימודים הצטרף כחניך לתנועת הנוער "בני עקיבא".

ילד חייכן, חברותי ומלא שמחה, שכבש את ליבו של כל מי שפגש. אבירם היה בן שתמך וייעץ להוריו בכל דבר, הוא קיים את מצוות כיבוד הורים בצורה הטובה ביותר. בנוסף, תמך והיה אוזן קשבת לאחיו בכל נושא וזמן, תמיד ענה בחוכמה לכל שאלה, בסבלנות, ברצינות ובאהבה. בעבורם היה אח, חבר טוב, רב ודמות.

עם סיום לימודיו התיכוניים, התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל הרגלים. בהמשך, התקדם לפיקוד ויצא לקורס קצינים. הוא היה מפקד נערץ ומקצועי, שדיבר עם חייליו בישירות ובגובה העיניים והציב להם סטנדרטים גבוהים. תמיד בלט באכפתיות שלו, התעניין בכל אחד מחייליו ודאג לכל מחסורם.

אחרי השחרור, המשיך בשירות מילואים משמעותי והתייצב במסירות בכל פעם שנקרא.

אבירם נישא לאיילת, ולשניים נולדו חמש בנות – אחינועם, זיו, שחר, אורי ועמית, ובן זקונים - עברי. אבירם היה אבא מדהים ונוכח מאוד שהתעניין בכל פרט בחיי ילדיו והגיע לכל אסיפות ההורים. הוא היה גאה באשתו ובילדיו, עטף אותם בחום, באהבה, בנשיקות ובחיבוקים ולא הפסיק לעודד ולחזק אותם.

מדי שנה התנדב להופיע בהצגות החנוכה בגנים של ילדיו. המופעים תמיד היו מאולתרים, ואבירם בחוש ההומור, בשמחה ובאנרגיות שלו, הצליח להצחיק את כולם, מגדול עד קטן.

המשפחה התגוררה ביישוב דולב שבמערב בנימין, שם שימש אבירם כרב באולפנת דולב, פנימייה לנערות בסיכון, וכדמות תורנית ביישוב. הוא הקדיש את חייו לעזרה לאנשי הקהילה ולחיבור בין התורה לתחומי החיים השונים. בין שלל עיסוקיו, ליווה תהליכי גיור, התנדב ב"חברה קדישא" ביישוב, שידך וחיתן זוגות. נושא שלום בית בין איש לאשתו היו תחום קדוש עבור אבירם והוא פעל רבות על מנת לעזור לכל זוג אשר פנה אליו, הן על ידי העברת הדרכות לחתנים וליוויים והן באמצעות גישור בין זוגות שחוו מחלוקות.

הוא כתב תשובות למדור השאלות לרבנים של אתר "כיפה".כמו כן הצטרף למחזור הרבנים הראשון של עמותת "מעגלי נפש", המכשירה רבנים ומנהיגים דתיים בנושאי בריאות הנפש וההלכה. בערה בו תשוקה לייצר תורת חיים אשר תאפשר לכל אדם את קיום התורה.

אבירם לא נח לרגע, תמיד רץ קדימה אל המשימה הבאה ולא הפסיק ללמוד, לעשות, לנסות ולהתפתח. בנוסף, שימש כמפקד כיתת הכוננות ביישוב מגוריו למשך שנים.

אבירם ליווה תלמידות רבות בהתמודדויות אישיות רגשיות או נפשיות.

כל תלמידה הייתה עבורו עולם ומלואו, הוא לא ויתר להן, ולא ויתר עליהן. תמיד סיפר שחלומו הגדול ביותר הוא לחתן את תלמידותיו, והיה גאה ונרגש כאשר זה קרה. רבות מהן סיפרו כמה עזר להן ואיך ידע בדיוק כיצד להתמודד איתן, לעיתים גם בדרכים לא שגרתיות.

כך, סיפרה אחת הבנות כי יום אחד נרדמה במהלך שיעור יחד עם כמה מחברותיה לכיתה. אבירם, בתגובה, הפעיל מוזיקת טראנס, עלה על אחד השולחנות והתחיל לרקוד. "נראה אתכן ישנות ככה", אמר לתלמידות, שלא יכלו להישאר אדישות לשמחה המתפרצת שלו והצטרפו לחגיגה. אז, כשכולן היו מלאות באנרגיה, הוא כיבה את המוזיקה ואמר: "עכשיו לומדים".

"אדם עם עוצמות שאי אפשר לפספס", סיפר אילן ביטון, מנהל האולפנה וחברו הקרוב. "איש גדול עם חיוך תמידי, מחבק, קופץ, מרים את כולם. הוא סיפק גב הלכתי משמעותי לשאלות של הבנות, היה פורץ דרך הלכתית... כל דבר אצלו נעשה בצורה חיה ואנרגטית. כשהוא פה, כולם שומעים אותו. כשהוא מחבק, זה חיבוק מכל הלב".

אבירם היה איש של אנשים, שאהב את הזולת בכל ליבו והצליח לגעת בלבבות של כל מי שנקרה בדרכו. הוא התחבר במהירות לכל אדם, שפע חום ואהבה וגרם לכל מי שפגש להרגיש חשוב ובעל ערך. תמיד פעל ביושרה, בהתאם לערכיו ולמצפן הפנימי הברור שהנחה אותו.

בין כל הדברים שאהב בחייו, נהנה במיוחד ללמוד תורה. היו לו מאות ספרי קודש, ובכל בית בו התגוררה המשפחה לאורך השנים, תמיד חדר אחד הוקדש לאחסון הספרים וללמידה. אבירם, שחלם להרחיב את חדר הלימוד שלו, תכנן לעשות זאת במסגרת שיפוץ כולל בבית המשפחה, אשר היה אמור להתחיל מיד לאחר שמחת תורה תשפ"ד.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אבירם היה בביתו עם פרוץ המתקפה, ומיד התייצב למילואים. הוא שימש כסגן מפקד גדוד 9308 של חטיבה 228 (חטיבת "אלון") והוצב עם הגדוד בגבול הצפון, שאליו התפשטה המלחמה מיומה הראשון.

במשך חודשים ארוכים שירת בגאווה, ראה במלחמה מלחמת מצווה שחובה להשתתף בה. הוא דאג לחייליו ללא הרף, התעניין בהם, הקשיב להם ויזם שיחות כדי לשמוע מה חסר ומה כדאי לשפר.

בנוסף, השתמש בניסיונו כמפקד כיתת הכוננות של דולב כדי ללמד ולאמן את חברי כיתות הכוננות של המושבים הסמוכים לגבול עם לבנון.

"אבירם היה יותר ממפקד", סיפר חבר בכיתת הכוננות של דלתון, "הוא היה מחנך ומורה דרך. למדתי ממנו המון על מנהיגות, אחריות ואהבת אדם. הוא הדגים לנו כיצד להיות לוחמים מקצועיים, אך גם בני אדם טובים יותר. הרגשנו בטוחים בידיו, ידענו שהוא תמיד דואג לנו".

לאורך הלחימה, אבירם היה קשוב מאוד לאשתו איילת ולילדים, על אף המרחק הפיזי. לילה אחד, כשהיה לה קשה במיוחד, הוא הופיע פתאום בבית. כשאיילת המופתעת שאלה אותו מה קרה הוא ענה ששמע בקול שלה שקשה לה, והגיע לזמן קצר, עד הבוקר, רק כדי לתת לה חיבוק ולחזק אותה ואת הילדים.

אחרי פסח תשפ"ד הגשים חלום ויצא לקורס מג"דים (מפקדי גדוד). לאחריו חזר ללחימה בצפון.

כשנשאל איך הוא מחזיק את הלוחמים בלחימה ממושכת כל כך ושומר על מתח מבצעי, ענה בחיוך גדול: "זה פשוט, כל יום אני עובר עמדה-עמדה, מתרגל את הלוחמים ומחבק אותם". בערב ראש השנה תשפ"ה, עבר כהרגלו בין העמדות ותקע בשופר, על מנת לתת להם תחושה של חג ולשמח אותם.

שלושה שבועות לאחר מכן, ביום שלישי 22.10.2024, השתתף אבירם בפעילות מבצעית בגזרה המערבית של דרום לבנון. במהלך הפעילות, נתקל הכוח שלו במחבלי חיזבאללה, ובקרב שהתפתח במקום, אבירם נהרג.

רב-סרן אבירם (אברהם) חריב נפל בקרב ביום כ' בתשרי תשפ"ה (22.10.2024). בן ארבעים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים.. הותיר אחריו אישה, חמש בנות ובן, הורים, שתי אחיות ואח.

בתו, אחינועם, ספדה לו: "אבא שלי, האבא הכי טוב בעולם. הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם... אתה הבן אדם הכי שמח שהכרתי, שמחת חיים בלתי נגמרת, בכל מקום שאליו הגעת – הארת את החדר. כולם העריצו אותך ואהבו אותך בלי סוף, ואיכשהו תמיד היית חלק מנושא השיחה... תמיד היית אבא שעושה 'בושות', אבל התרגלתי ואהבתי את הבושות האלה... יש לי חלום שכבר לא יקרה, שאתה תחתן אותי, שתהיה הרב בחופה שלי. אתה תהיה חסר לי בכל פרט בחיי, אתה כל עולמי".

"אתה צדיק, כולך קדושה", ספדה אחותו, טלי. "למדת תורה מתוך שמחה, עשית רצונו והיית שליח בצבא השם. אהבת את הצבא, בכל הזדמנות עשית כמה שיותר עבור הצבא, היית גאה... כל נושא שהיית נוגע בו היה חשוב לך. תמיד אמרת שאיילת היא הגיבורה, היא הלביאה, זו שמחזיקה את הבית. הערצת אותה. כיבוד ההורים היה כל כך חשוב לך. כל המילים שנגיד כאן הן כאין וכאפס מהאישיות המיוחדת שלך".

אבירם מונצח באנדרטה לנופלי המלחמה במושב דלתון.

הוא מונצח באתר ההנצחה האינטרנטי של תנועת הנוער "בני עקיבא".

משפחתו החליטה להמשיך את השיפוץ אותו תיכנן בביתו ולהקים את חדר הלימוד עליו חלם. החדר ישמש כמרחב הנצחה ויוקדש לתלמידים שירצו ללמוד בחברותא, לאבות שירצו ללמוד את פרשת השבוע עם בניהם ולכל מי שיבקש ללמוד ולעיין בספרים הרבים.

ביישוב דולב הוקמה "טיילת הגיבורים" לזכרו של אבירם. לאורך הטיילת הוצבו ספסלים ופינות ישיבה, בהם מונצחים נופלי היישוב ונופלים שקרוביהם מתגוררים ביישוב.

נוער היישוב הקים מיזם לזכרו - עריכת חתונות חסד לזוגות שאינם יכולים לממן את השמחה בעצמם.

באולפנת דולב הוקם בית מדרש שנקרא על שמו - "אור אבירם".

בחווה חקלאית, "יששום", הממוקמת מזרחית למעלה אדומים הוקם בית כנסת שנקרא על שמו - "משכן אבירם".

סרטון הנצחה לאבירם ניתן לצפייה ביוטיוב תחת השם "רס"ן אבירם אברהם חריב".

עמוד לזכרו נפתח באינסטגרם תחת השם remember_aviram_hariv.

עמודי הנצחה נוספים נפתחו באתר noflim ובאתר memoriz.plus.