בנם של צילה ואביהוד. נולד ביום א' בחשוון תשנ"ד (16.10.1993) ברחובות. ילד חמישי במשפחה ברוכת ילדים, אח לתשעה - אורית, אפרת, איל יוסף, איתן, אלישבע, רות, יונתן, דוד משה ואלחנן.

נשוי לרבקה, אב לנתאי יוסף ולתהל.

אביתר, ילד חייכן, אנרגטי ונבון, גדל והתחנך ברחובות. למד בבית ספר יסודי בעיר. בתיכון למד בישיבת "תורת החיים" ביישוב יד בנימין.

ילדותו ונעוריו היו רצופים אתגרים. מילדות התמודד עם תופעת אלופציה – נשירת שיער בכל הגוף ועם השלכות חברתיות הקשורות לכך. במהלך לימודיו אובחן קושי בקריאה, אך הודות לזיכרון המצוין שלו, למאמציו, לכוח הרצון, לנחישותו וכן לתמיכה שקיבל, התקדם והצליח.

חשוב היה לו להתגייס לצה"ל ובגלל האלופציה לא אישרו לו. אך בכוח רצון ואמונה, ולאחר קשיים ואתגרים רבים, הצליח להתגייס ושובץ כלוחם בגדוד "נצח יהודה" של חטיבת "כפיר" בחיל הרגלים.

לאחר שחרורו מצה"ל נקרא מפעם לפעם לשירות מילואים בגדוד 8211 של החטיבה המרחבית "אפרים", ושובץ בחבורת הפיקוד הקדמית (חפ"ק) של מפקד הגדוד. ההגנה על עמו ומולדתו הייתה עבורו שליחות.

הוא החל לעבוד בהדרכת בני נוער בפנימייה, אף שימש כרכז נוער במושב מאור. מאות נערים חונכו תחתיו, הושפעו ממנו והעריצו אותו.

אביתר נישא לרבקה, ואת ביתם הקימו ביישוב הקהילתי ניצן הסמוך לאשדוד.

בשנת 2022 נולד בנם הבכור נתאי יוסף. כְּאב מסור ואוהב נקשר בקשר הדוק אל בנו.

בתקופה זו החל לעבוד כמנהל תחזוקה ומחשוב במכון "התורה והארץ" בניצן. במקום עבודתו בלט במקצועיותו ובידי הזהב שבורך בהן. מלא רצון טוב לעזור ולהועיל, עבד עם חיוך על פניו ובחריצות. גם במסגרת זו פעל בתחושת שליחות ומסירות למען העברת אידיאלים לדורות הבאים, וכך התבטאו הערכיות והרוחניות שפיעמו בו.

ניסיון חייו המורכבים הביא אותו לידי אמונה שהכול מתחיל ונגמר ביחס שלנו לעצמנו, ושאין לוותר גם אם אנחנו שונים. הוא שימש סמל חי לכוח רצון בלתי מתפשר וליכולת להתעלות מעל מגבלות חיצוניות ממקום של עוצמה. קשייו הניעו אותו לצמיחה ולהצלחה, ומשנת חייו הייתה "לנצח את עצמך ולהיות בשמחה". לימד את סובביו שתחושת ערך עצמי אינה תלויה בנסיבות. נהג לומר: "אינני תלוי במה שאחרים אומרים עלי אלא במה שאני עושה", "אם הדלת חסומה, נכנסים דרך החלון. אם החלון נעול, נכנסים דרך הגג", כך תיאר חברו יוני.

בתובנות האלה השתמש כדי לעזור ולדאוג לאחרים ברוחב לב, ואכן הצטיין בחסד ובנתינה לזולת. הוא ראה לעומק את האדם שמולו וזיהה צורך פיזי או נפשי, וחניכיו בפנימייה וכל מי שנזקק לתמיכה מצאו בו אוזן קשבת וזכו לעידוד ולהדרכה.

אביתר, אדם נמרץ ומאיר פנים עם נוכחות, בלט בחברה, מילא את סביבתו באנרגיה חיובית והשפיע לטובה. בעל כושר מנהיגות, ביטחון עצמי גבוה ושאיפות גבוהות, היטיב ליזום ולארגן. כן בורך בשמחת חיים, הרבה לחייך ולצחוק ואהב לרקוד – בחתונות ובשמחות תמיד בלט בריקודיו הסוחפים.

כדי להעניק השראה לילדים ונוער המתמודדים עם הצקות וחרמות ולציידם בכוחות להתמודדות, בחר לשתף עימם את סיפור חייו בהרצאה שכותרתה "לנצח את עצמך ולהיות בשמחה" – על ההתמודדויות שלו בתור ילד ונער, על הגיוס לצה"ל ועל ההצלחות.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

את סוף השבוע של השבת והחג עשה אביתר עם משפחתו אצל הוריו ברחובות. ברגע שהבין את גודל האירוע, נסע דרומה ביוזמתו כדי לסייע ככל שיוכל ולהילחם, אף שלא היה לו נשק. בדרכו דיבר עם מפקד הגדוד שלו, שהפנה אותו לבסיס בשומרון.

מאז שירת במילואים באזור שומרון, הסבב הראשון נמשך עד סוף ינואר 2024.

בתקופת המלחמה לחמו כוחות הביטחון בסדיר ובמילואים בכמה חזיתות – בדרום ובצפון, ופעילות ביטחונית עצימה התבצעה גם ביהודה ושומרון. באומץ לב ובלי פחד השתתף אביתר באופן שוטף בפעילויות מבצעיות חשובות.

גם אחרי שתם סבב המילואים הראשון התנדב אביתר למשימות שונות בגזרה, כך ששירת ברציפות למעלה ממאתיים ימי מילואים.

בתקופה זו התרחבה המשפחה, כאשר נולדה בתו תהל.

ביום 5.1.2025 גויס לסבב מילואים שלישי למשך חודש וחצי, והוצב בגזרת החטיבה המרחבית "מנשה" בצפון השומרון.

ביום כ' בטבת תשפ"ה, 20.1.2025, שבועיים אחרי שהחל את סבב המילואים השלישי שלו, במהלך פעילות מבצעית באזור הכפר טמון שבנפת טובאס במזרח השומרון עלה הרכב הצבאי שבו נהג אביתר על מטען חבלה רב עוצמה. הוא נפצע קשה ופונה במסוק. מותו נקבע בדרך לבית החולים. לצידו נפצעו מפקד הגדוד ושלושה חיילים.

רב-סמל אביתר בן יהודה נפל בקרב ביום כ' בטבת תשפ"ה (20.1.2025). בן שלושים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בניצן. הותיר אישה, בן ובת, הורים, ארבע אחיות וחמישה אחים.

סיפר אביו: "הוא לימד אותי לחנך, להכיל, איך להסתכל אחרת על ילדים ... את הכול הוא ניצח. הוא גדל לְבָחור עם כריזמה, עם ביטחון עצמי, עם עוצמה. הוא החליט לקחת את החיים בידיים, ומתוך הקשיים בנה את החיים שלו לתת ולעשות טוב לכל מי שמסביב... אביתר היה סמל חי לכוח רצון בלתי מתפשר ויכולת להתעלות מעל מגבלות חיצוניות ממקום של עוצמה, ולימד אותנו שתחושת ערך עצמי אינה תלויה בנסיבות".

לזכרו נכתבה הפואמה "סיפורו של ילד" המגוללת את תולדותיו של אביתר: "נולד לו ילד, החמישי שבאחים, / עם חיוך שובה לב, ומבט מחכים. / עם גדילתו, החלו לצוץ הקשיים, / אשר היוו ניסיונות לדרכו בחיים. / קושי להקשיב, וקושי בקריאתו, / קשה גם בריכוז, וכן בנראותו. / נשר לו שערו, ולא הצליחו לרפאותו. / צחקקו החברים, על הראש המקריח, / וכדרכם של ילדים, 'עשו שמח'. / והילד הלז – בליבו נפגע, / מדוע הם פוגעים בי? – ומכך לא נרגע. / אומנם על כך – קיבל עצה נבונה – / תהפוך לימון ללימונדה ותצחק בחזרה. / גדל מעט, והחלו ללמוד כולם, / אלף, בית, קמץ, סגול, שווא וחולם. / רק ילד אחד לא הבין מאומה, / דיסלקציה נדירה מנעה את הקריאה. / אומנם מכוח זיכרונו זכר את כל אשר לימדוהו, / עד אשר גדל, ונמצאה הדרך ללמדהו, / גם בעל מרץ היה, ורב מעללים, / אשר היו משמחים את כל החברים. / על מקומו התקשה לשבת זמן רב, / כמו קוצים היו, וגופו מהם כאב. / אבל מיום עומדו על דעתו, קיבל החלטה נחושה: / כל קושי לא ירתיע, וכל כאב לא יעצור, / על כולם יתגבר, ואין לו מעצור. / תפס כל כוחו וישב על מקומו, / ובמשך שעות ארוכות שקד על תורתו. / כל קשיים אלו היוו מנוע להצלחתו, / בניסיונות לא ראה אלא כלי לגדילתו. / קשה? – נכון, אבל לא נורא, / תתאמץ, תתגבר, ותעלה בחזרה! / את התובנות שרכש, ואת הלקחים שהפנים, / לקח עימו כדי לעזור לאחרים. / נערים במצוקה, וכל הזקוק לתמיכה, / מצאו אצלו אוזן קשבת, עידוד והדרכה. / את מעשי החסד שעשה ראה כמובן מאליו, / הן כך צריך להיעשות! – אמר לסובביו. / בערבי שבתות, בראשי השנים, ובכל מעגל השנה, / ראה לעזור לאחרים באהבה ובהקרבה. / את תפקידו ראה כהגנה על עמו, / וסיכן את חייו לצורך משימתו. / זכה למות על קידוש ה' מתוך גבורה אמיתית, / הן גבורה גופנית והן גבורה נפשית. / איזהו גיבור הכובש את יצרו, / היצר מחלישו, המרפהו, המורידו. / לכל סובביו קרא: 'תנצחו את הקשיים', / 'לנצח את עצמך' – קרא למסכת החיים. / זכה הוא להקים שם ושארית בהסתלקו, / אשר ילווהו בעת לכתו אל בית עולמו. / הלוא הם יוצאי חלציו, ומעשי חסדיו, / התובנות שהנחיל, והנערים שהציל. / ניקח את מורשתו: 'לנצח את הקשיים', / עד יבוא היום ויקום הוא לחיים. / לא יישמע אז קול יגון ואנחה, / ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה".

מועצה אזורית חוף אשקלון קיימה במושב הודיה טורניר כדורגל לזכרם של הנופלים מיישובי המועצה, בהם אביתר. קבוצת הכדורגל של היישוב ניצן, שנקראה על שמו – "בני יהודה אביתר" – השתתפה בטורניר. דף אינטרנט לזכרו הועלה באתר המועצה.

חבריו הקרובים הקימו פרויקט "מובילים באהבה - בדרכו של אביתר" - גמ"ח נגררים בפריסה ארצית.

בן דודו של אביתר, אלחנן יעיש, כתב ומבצע שיר לזכרו - "אחי". השיר ניתן לצפייה ברשת.

במלאת שנה לנפילתו של רס"ל אביתר בן יהודה התקיים ערב זיכרון מרגש במרכז התורה והארץ בניצן - המקום בו הוא שימש כמנהל תפעול ותחזוקה. במהלך האירוע נחנכה כיתת לימוד חדשה הנושאת את שמו של אביתר. בכיתה תוצג גם תערוכה מיוחדת על כפר דרום, כחלק מהנצחת מורשתו ופועלו.

הוקם מצפה לזכר אביתר ביישוב אלון מורה, במקום הצופה על מקום נפילתו.