בן שמחה וחיים. אבי נולד ביום ד' בניסן תשל"ד (27.3.1974) במושב אליפלט בצפון הארץ, בגליל העליון. ילד שני להוריו, אח של שרי, איילת, אופירה, עודד ונהוראי.

אבי גדל באליפלט. למד בכיתה א' בבית ספר "מבואות חרמון" ולאחר מכן בבית הספר "שבט סופר" בחצור הגלילית. משם המשיך לבית הספר "צנובר" (שלוחה של בית הספר עמל צפת), בו סיים בהצלחה שתים-עשרה שנות לימוד במגמת מכונאות רכב.

אבי היה בן אוהב ואהוב, מאוד מסור להוריו. מילדותו הוא עזר ככל שיכל במשק המשפחתי, בלול ובמטעי המנגו והשזיף. כשהיה בן חמש-עשרה הוציא רישיון לנהיגה בטרקטור, ובגיל שבע-עשרה עבר מבחן נהיגה וקיבל רישיון לנהוג ברכב.

ב-19.11.1992 התגייס אבי לצה"ל. הוא החל את שירותו כנהגו של הרב של פיקוד צפון, אברהם אוחנונה. הרב אוחנונה סיפר על אבי, כי היה "אחראי מאוד, תיפקד בצורה רצינית ואפשר היה לסמוך עליו".

לאחר מכן עבר אבי להיות נהג ב' של תת-אלוף שמואל צוקר, מפקד אוגדת בירנית. כך כתב תת-אלוף שמואל צוקר: "הכרתיך בצעדיך הראשונים בצבא ואימצתי אותך, עברנו ביחד שירות צבאי באוגדה הצפונית, אוגדה 91, בלבנון ובתוך רצועת הביטחון, אני כמפקד האוגדה ואתה כאיש הקרוב אליי וצמוד אליי ברוב שעות היממה. ראיתי אותך במצבים קשים נוהג את רכבי, שנינו לבד אוחזים בנשק ואתה נוהג. בעליות המפותלות לבופור, למוצב דלעת ולכל המוצבים האחרים בתוך לבנון – דרכים וצירים שסכנה מוחשית ריחפה עליהם, דרכים שבהן היה חשש למטעני צד שאף הופעלו, טילי סאגר, חשש להיתקלויות עם מחבלים – ואתה בידיים בטוחות ובאווירה שהקנית לי, שיש על מי לסמוך. קר רוח במצבים קשים, נמצא בכל מקום ובכל רגע שזקוקים לך ביום ובלילה, לפנות בוקר, במהלך שבת ואפילו בחופשות ... חייל מהצפון שמתחיל את דרכו. ערכי, מוסרי אמיץ ואינו מתחמק משום משימה".

לאחר שלוש שנות שירות סדיר נכנס אבי למת"ק (שירות מילואים בתנאי קבע) ועבר לשמש כנהג ב' של תת-אלוף יום-טוב סמיה, מפקד אוגדה 91. כשמפקד האוגדה התמנה לאלוף פיקוד דרום הוא הציע לאבי לעבור איתו לנתניה, עיר מגוריו, ולהיות לו לנהג א'. סיפר האלוף יום-טוב סמיה: "זמני השהייה עם הנהג האישי בדרך כלל ארוכים יותר מאשר עם כל אדם תחת פיקודו של מפקד, וכאשר הקשר הזה נמשך מספר שנים - אזי הזמן הזה מתעצם והופך את הקשר ליותר חברי, של איש אמון, רחוק מקשר רגיל של מפקד ופקוד. אם מוסיפים לתובנה הזו את העובדה שמדובר באבי סעדה, אזי מתקבלת תוצאה נפלאה, בשל תכונותיו האנושיות וטוב ליבו היוצא מן הכלל.

אבי היה לי לחבר, ל'תִשמוּע' באוגדה ולאחר מכן בפיקוד הדרום, אדם שהוא גם חבר של כל האנשים באוגדה ובפיקוד וגם יודע לסנן ולהעביר מצד לצד רק את מה שצריך. וכך לפעמים מצאתי עצמי מקבל ממנו משוב על נקודת תורפה אנושית באחת המסגרות או אצל אחד הקצינים. אבי תמיד ידע להעביר לי את המסר, וכנראה ידע גם להעביר את מסריי החוצה. וכל זאת, כשהוא 'שקוף', בלי שאיפה לזכות בנקודות זכות, רק כדי להעביר את המסר בצורה הכי טהורה".

"העיניים של אבי מדברות!" הוסיף יום-טוב סמיה, "לא כל האנשים יכולים להביע כל דבר דרך העיניים. כשהוא נרגש, הלחלוחית הבריקה אותן; כשהוא מכבד, הן משפילות מבט; כשהוא מחייך, הן מביעות זאת יותר טוב משפתיו; כשעולה קצפו על עוולה מסוימת, הן כמעט יוצאות מארובותיהן. אבי דיבר דרך העיניים. הלב של אבי חי! לא לכל האנשים יש לב אשר חי את המצב סביבו. כשראה רע, התכווץ; כאשר ראה טוב, התרחב; כאשר כאב את האחר, נחמץ; כשנתבקש לסלוח, מחל. משפחתי ראתה בו הדוד מאליפלט, ואני ראיתי חבר של אמת".

ב-1997 נכנס אבי לשירות הקבע, וב-1999 הוא ביקש לעשות הסבת מקצוע, על מנת שיוכל להתקדם בצה"ל, ומתפקיד נהג עבר לחיל הלוגיסטיקה. בנובמבר 1999 הוצב אבי באוגדה 91 (פיקוד הצפון) וקיבל את ניהול האפסנאות בחטמ"ר עוצבת חירם.

לאחר תקופה שבה גרף שבחים וחוות דעת מעולות, נבחר אבי בשנת 2002 לתכנית תב"ל כאות למצוינות ואיכות, ועבר לפקד על ימ"ח 769, תפקיד אשר דרש שעות עבודה מרובות מול מערך המילואים וגיוס לשעת חירום. אבי השקיע רבות בתפקידו, הכיר את כל המחסנים, הפקודות והציוד הרחב שהיה ברשותו והיה בקשר הדוק עם המפקדים של גדודי המילואים שהיו תחתיו.

ב-2012 יצא אבי ללמוד טכנאות תעשייה וניהול במכללת אופק בכרמיאל, ובתום שנתיים סיים את הלימודים בהצלחה מרובה. ב-2014 הוא שב לחטיבה והתמנה למנהל עבודה בתחום לוגיסטיקה ומחסני קו.

ביום העצמאות תשע"ו (2016) קיבל אבי תעודת הצטיינות ממפקד פיקוד הצפון, על גילוי אחריות, ענווה ויכולות גבוהות. במעמד זה הוא הועלה לדרגת רב-נגד.

בחודש אוגוסט 1998 אבי נשא לאישה את חלי. ביתם הראשון של בני הזוג היה בנתניה, וכשהוא עבר לפיקוד צפון הם עברו להתגורר במושב אליפלט, שבו אבי גדל. שם נולד בשנת 1999 הבן הבכור, עמרי. בהמשך עברה המשפחה לקריית שמונה, שם נולדו עדי ב-2003, ליאור ב-2004, מור ב-2007 וכפיר, שנולד ב-2010.

אבי היה איש משפחה למופת, אב מיוחד ובעל יוצא מהכלל. הוא היה מעורב מאוד בגידול ילדיו והעניק להם אהבה מרובה, שעות משחק וזמן איכות לכל אחד ואחת מהם: הוא השקיע בכל ילד, אך תמיד גם ידע ללכד את כולם ביחד.

אוהביו של אבי מספרים כי ניחן בידי זהב. לאורך השנים בנה ועיצב דברים להנאתו, בעץ, בגבס ועוד. הוא אהב מאוד אלקטרוניקה ומחשבים, ולמד בכוחות עצמו תוכנות רבות ושפות מחשב.

אבי היה חבר של אמת - ידע להקשיב, לייעץ, לעודד ולעזור בכל דרך אפשרית. ביתו היה תמיד פתוח לכול, בכל שעה ובכל זמן, תמיד קיבל את הבאים בחיוך. חבריו מספרים כי היה אדם מיוחד, בעל נתינה אין-סופית, לב רחב וחיוך ענק. הוא ידע להצחיק ולרומם את רוחם של הסובבים אותו גם ברגעים קשים. אבי היה חבר ורֵע ברגעים הטובים והפחות טובים. לכל בעיה הציע פתרון בדרכו המיוחדת, כל מי שנזקק לאוזן קשבת, לכתף תומכת, לעצה טובה או לרעיון – מצא אותם אצל אבי.

במארס 2015 התגלתה בגופו של אבי מחלת הסרטן. במשך שנה ושמונה חודשים הוא עבר טיפולים קשים ונלחם במחלה באופטימיות, בגבורה ובאמונה אין-קץ. באיסרו חג הסוכות, הותש כוחו.

רב-נגד אבי נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ד בתשרי תשע"ז (25.10.2016). בן ארבעים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במושב אליפלט. הותיר אישה, שלושה בנים ושתי בנות, הורים, שלוש אחיות ושני אחים.

אבי מונצח עם כל חללי חיל הלוגיסטיקה באתר בתל חדיד, וכן באתר לזכר נופלי המועצה האזורית מבואות החרמון במרכז כ"ח בצפון הארץ.