בן חוה (לבית בייטנר) ויעקב. נולד ביום שישי י"ד בניסן, ערב ליל הסדר תשכ"ח (12.4.1968), בבית החולים בתל השומר. אח צעיר ליעל.

אבנר גדל בגבעתיים עד גיל חמש. בשנת 1973, לאחר מלחמת יום הכיפורים, עבר עם משפחתו לרעננה, ולגן חובה של הגננת דבורה. כילד אהב מאד חברים, אך אהב גם להעסיק את עצמו לבד, בפירוק והרכבה של חפצים שונים. את חגיגות ימי ההולדת שלו נהגה המשפחה לערוך בשילוב עם מנהגי הפסח המשפחתיים.

בשנת 1977 נסעה המשפחה לשליחות רשמית לבריסל שבבלגיה ושהתה שם במשך ארבע שנים, שבמהלכן למד בבית הספר היהודי "מיימוניד". תקופה זו הייתה מלאת חוויות עבורו, טיולים, נופים, הכיר תרבות אחרת ולמד מנהגים ושפות.

המשפחה שבה ארצה בשנת 1981. אבנר למד בחטיבה הצעירה של התיכון על שם אוסטרובסקי ברעננה, והמשיך ללימודים תיכוניים במקום. בלימודיו תמיד רצה להבין ולקבל הסברים. עדי בת כיתתו כתבה: "אני זוכרת את העדינות, את החיוך התמידי ואת חוש ההומור הנפלא שלו. בשקט בשקט היה אומר את הדברים המדויקים ביותר".

אבנר ניחן בכוח רצון חזק וביכולת התמודדות מרשימה. חוש הומור דק אפיין אותו, הוא הִרבה לצחוק ולשמוח ונהנה להאזין לבדיחות. אימו סיפרה שהיה אינדיווידואליסט מושבע ואדם מופנם ושקט.

הקשר עם הוריו היה קרוב, ואת אחותו יעל אהב במיוחד. יחד שיחקו, צחקו, המתיקו סוד, התקוטטו והתפייסו. אהב לארח את חבריו ולהתארח אצלם והיה נאמן להם, חם ורגיש מאוד.

אבנר אהב ספורט, בעיקר שחייה ואופניים, ובכל מקום בלט בהופעה ספורטיבית ואלגנטית – גבה קומה ורחב כתפיים, עם תלתלים חומים ובגדים תואמים. איור, ציור והאזנה למוזיקה היו תחביביו.

מאחר ששאף להיות איש אלקטרוניקה בצה"ל כמו אביו, החל אחרי לימודיו בתיכון ללמוד חשמל ואלקטרוניקה במסגרת הקדם-צבאית של בית הספר "אונים" בכפר סבא, מסגרת פנימייתית שפעלה בשיתוף עם חיל הקשר, האלקטרוניקה והמחשבים (לימים חיל התקשוב). הישגיו בלימודים היו גבוהים, והוא רקם תוכניות רבות לעתיד שכללו לימודים לקראת תואר מהנדס אלקטרוניקה.

בשיר על שובו הביתה בסופי השבוע כתבה אימו: "יום שישי, יום שלך הוא / שתבוא מלוכלך ועייף, / קצת לנוח ולזוח / ולזרוק הכביסה – איזה כיף. / ארוחת צוהריים של בית / חיוכים, נשיקות ושמחה של מרגוע – / קצת חוויות לספר – / השבוע חלף כה מהר / ואתה לא בדיוק אוהב לדבר. / מבט מבקש יעזור לקשר / כדי שנבין כולנו / מה אתה אומר. / היום אתה כל כך חסר".

במסגרת הלימודים עבר טירונות בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. במהלך האימונים התעוררו באבנר קשיים פיזיים, מצבו הרפואי הידרדר והוא אושפז במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים "שיבא" בתל השומר. בימים אלה חש ברע והתקשה לדבר, אך המשיך לחייך, לא התלונן ולא ויתר על חוש ההומור. התעניין במכשור הרפואי שסביבו, והחליט על הנושא כיעוד לימודיו. כעבור עשרה ימי אשפוז נפטר ממחלת לב-ריאה. שהתבררה בדיעבד בשמה הרפואי -Ductus arteriosus.

שוחר אבנר תירוש-וינטרוב נפל ביום רביעי, י' באדר תשמ"ז (11.3.1987). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר הורים ואחות.

לאחר נפילתו נתרמו קרניות עיניו לשני חולים צעירים שזכו למאור עיניים.

חוה אימו כתבה בשיר: "נשארנו שלושה חזקים ותומכים. / היינו ארבעה. אוהבים ובוכים, / אנחנו ארבעה מתגעגעים ומבינים / אך נשארנו שלושה. שנשארנו שלושה – / שלושה שהם אחד – אבל אנחנו ארבעה".

בטקסט מחורז שכתבה חוה לנכדיה על דודם אבנר נאמר: "כשני חלונות נפתחו עיניים חומות, ידעו העיניים להביע הכול, / לאהוב, לכעוס, לחייך, להבין – ולשאול. / הן ידעו גם לשתוק והכול להסביר / כשרצה רק לחשוב וסודו להסתיר / ... בחור צעיר בן תשע-עשרה שנים שחייו היו יפים ומלאים, / נקטעו כך פתאום, / נותרנו כולנו עצובים ואוהבים, / שוב ושוב מסתכלים בתמונות, / עיניו הגדולות אלינו ניבטות, / אלה העיניים שיודעות ללטף, לאהוב, להקשיב, / להיות ביחד – להיות אבנר – מבלי לדבר".

אבנר מונצח באתר ההנצחה לחללי חיל התקשוב שהוקם ביהוד ובבית "יד לבנים" ברעננה. באתר "גלעד לזכרם" של עיריית רעננה הועלה דף לזכרו.