בנם של ניצה ושלמה. נולד ביום י"ז באב תש"ד (6.8.1944) ברמת גן. ילד שני להוריו, אח של יורם ואורי.
אבנר (נרי) גדל ברמת גן. למד בבית ספר יסודי "ניצנים" בעיר והמשיך ללימודי תיכון בתנאי פנימייה בבית הספר החקלאי במושב נהלל בעמק יזרעאל.
נער שמח וחברותי, פעיל בתנועת הנוער "השומר הצעיר". חלק קשר טוב עם משפחתו, בילה עם אביו ואֶחיו והיה קרוב במיוחד לאימו, נהנה לשוחח עמה ולשהות במחיצתה.
בהגיעו לגיל גיוס, התגייס ושובץ לשירות בחיל ההספקה (כיום – חיל הלוגיסטיקה). שירת בתחום האפסנאות, מסור ונאמן, ביצע את המטלות הכרוכות בתפקיד בצורה מיטבית ויצר קשרים חברתיים טובים עם חבריו ליחידה.
לאחר שחרורו מצה"ל התלבט לגבי עתידו המקצועי ובחן אפשרות ללימודי חקלאות וסביבה בחווה החקלאית ברחובות. לבסוף החליט להתגייס לשירות קבע, עבר קורס קצינים ושירת כקצין אספקה באוגדה 252.
נחשב מקצועי ביותר בתפקידו ולקח חלק בפעילות החיל במלחמת ששת הימים ביוני 1967. אחרי המלחמה שירת בסיני. בשנת 1972, במהלך ישיבת מטה נקרא לסייע בשריפה שפרצה במחסן (האנגר) האב"כ (אטומי-ביולוגי-כימי) בבסיס. המחסן היה ממוקם בין מחסני התחמושת והדלק והסכנה הכרוכה באובדן השליטה על האש הייתה רבה. נרי פינה את החיילים ששהו בבסיס מתוך אחריות ודאגה לביטחונם האישי וסייע באומץ ובנחישות במלאכת כיבוי האש במשך שעות ארוכות.
כתוצאה מהפעילות המאומצת והחשיפה לחומרים השונים איבד את ההכרה ופונה במסוק לבית החולים בתל השומר לקבלת טיפול רפואי. אושפז בבית החולים למשך כתשעה חודשים, כשהוא סובל מפגיעות קשות.
את תקופת האשפוז הקשה עבר מלווה בבני משפחתו וחבריו. נחישותו וחוש ההומור שבו ניחן סייעו לו לעבור את האשפוז ולשוב לאיתנו. הוא היה נפגע האב"כ הראשון בארץ, ואחרי שיקומו נדרש לבדיקות בבית חולים מדי חצי שנה.
עם שחרורו מבית החולים, הוכר כנכה צה"ל וחזר לשירות, שמח לחזור לשגרת חייו ולמלא את ימיו בעשייה ובמשמעות. חרוץ ובעל ראייה מערכתית ארגונית, ביצע את תפקידי לוגיסטיקה שונים בצורה מיטבית ולקח חלק בפעילות החיִל עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973.
בשנת 1974 השתחרר מצה"ל בדרגת רב-סרן. שירת בשירות מילואים פעיל עשרים ואחת שנים, עד לשנת 1995, אז השתחרר בדרגת סגן-אלוף.
במהלך שירותו הכיר את מיכל ונישא לה. נולדו להם שני בנים – ניר ועמית. אחרי שחרורו שקד על בניית עתיד מקצועי והשתלב בלימודי ביטוח. נכון להרחיב את ידיעותיו ולהעמיק בלימודיו יצא עם משפחתו לשליחות בלונדון, שם המשיך להתמחות בתחום הביטוח.
עם שובם ארצה, השתלב בעבודות בתחום הלוגיסטיקה. עבד בחברה חיפאית בנושאי רישום וביטוח של עובדים זרים המגיעים לארץ.
לימים נרי התגרש. בסוף שנות השמונים הכיר את יהודית בשידוך שערכה חברה משותפת. יהודית סיפרה על תקופת חיזור ממושכת, על אהבה שפרחה ועל חברות טובה ששררה ביניהם.
השניים נישאו בשנת 1993 והקימו ביתם ברמת גן עם ילדיה של יהודית, יעל ובן. במרוצת השנים נולדה להם בתם – נועה. היה אב מסור ואוהב, מעורב בחיי כל ילדיו, סייע להם בלימודים ונהנה מבילוי זמן משותף. סיפרה יהודית: "נרי היה אדם מאוד חם ורגיש, תמיד הייתה תחושה שאפשר לסמוך עליו. מעורב בבתי הספר, לקח את הילדים לימי כיף, אבא בכל רמ"ח איבריו. כזה ששומר הכול, שמר את הציור הראשון של נועה מילדותה. אדם משפחתי, בימי שישי נהג לרכז את כל הילדים בבית כדי שנאכל יחד ארוחת ערב".
חובב טבע וטיולים, עשה מנוי ב"רשות שמורות הטבע" ונהג לצאת עם בני משפחתו לטייל יחד ברחבי ארץ, פוקדים מסלולים ושמורות נסתרות.
בשעות הפנאי נהג לפתור תשבצים ותשחצים ולשחק שח וקלפים עם חבריו. נהנה להאזין למוזיקה עברית ולשירי ארץ ישראל.
בשנת 1997 התגלתה מחלה קשה בגופו והוא החל לעבור טיפולים. על אף הקשר בין המחלה לפציעה כתוצאה מאירוע הדליקה ב-1972 אמר לסובביו כי אינו מתחרט על שלקח חלק פעיל בכיבוי השריפה, וכי הבטחת עתידם ובריאותם של החיילים בבסיס היא שעמדה לנגד עיניו.
אבנר (נרי) זיידמן נפטר ביום ט' באלול תשנ"ז (11.9.1997). בן חמישים ושלוש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון, תל אביב. הותיר אחריו אישה, חמישה ילדים, הורים ושני אחים.
ספדו לו אוהביו: "נרי היה אוהב אדם וטבע, ציוני בנשמתו. בן למשפחה משמעותית בהתפתחות מדינת ישראל בראשיתה. נרי אהב ללמד וללמוד, לחרוש את הארץ – כל אבן וכל פינה. חבר אמת, בעל לב טהור וטוב והוא חסר לכולנו עד היום".