בנם הבכור של נעמי ודוד. נולד ביום ה' באדר א' תש"ס (11.2.2000) בירושלים. אח גדול לעשרה – אפרת, שרה, רחל, יעל, תמר, בת שבע, חנה, יונתן, אלישע ויסכה.
אברהם גדל והתחנך ביישוב חרשה שבבנימין, למד בתלמוד התורה "נהג כצאן יוסף" ביישוב הסמוך נריה וב"ישיבה קטנה מורשה" בירושלים.
לאחר שסיים את לימודיו בישיבה הקטנה, המשיך ללמוד בישיבה הגבוהה "רועה ישראל" ביצהר שבשומרון. בלימודיו, כמו גם בדרישותיו מעצמו, חתר תמיד למצוינות. מדי בוקר, קם ללימוד חסידות עוד לפני התפילה, וסחף את חבריו ללימוד משותף בעיון של תוספות בגמרא.
במהלך לימודיו בישיבה חווה אברהם שני אסונות כבדים. בחודש שבט תשפ"א נהרגה אחותו הצעירה, אפרת, בתאונת דרכים סמוך ליישוב מגוריהם. מותה היה שבר גדול עבור משפחתו כולה. אברהם, כבן ואח בכור, היה שם עבור הוריו, אחיותיו ואחיו הצעירים, חיזק אותם והעניק להם כוחות ושמחת חיים שאפשרו להם להתרומם מן האבל.
כעשרה חודשים לאחר מכן, בחודש טבת תשפ"ב, נרצח חברו הטוב יהודה דימנטמן בפיגוע ירי ביישוב חומש שבצפון השומרון. אברהם התאבל על חברו ומותו השפיע עליו רבות. באותן השנים, לקח חלק בהפגנות ועצרות רבות, ואף השתתף בארגונן.
באייר תשפ"א, כשפרצו מהומות בערים מעורבות בארץ על רקע מבצע "שומר חומות" והמתיחות שקדמה לו, אברהם לקח חלק בארגון מערכי ההגנה והתגבור של השכונות היהודיות בלוד וברמלה.
אהבתו לתורה השתלבה באהבה עמוקה לארץ ישראל ולעם ישראל, שלא אפשרה לו לעמוד מנגד. לאחר כשלוש שנים וחצי בישיבה, אברהם החליט להתגייס לצבא ולשרת בתפקיד קרבי.
ב-29.3.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל השריון. מערכות הטנק ריתקו אותו, הוא קרא עליהן רבות, העמיק את ידיעותיו והבין כיצד לתפעל אותן בצורה הטובה ביותר.
הוא עשה זאת לא רק כדי להצטיין בתפקידו, אלא מתוך סקרנות טבעית ואהבה לידע שהובילו אותו ללמוד ולחקור כמעט כל תחום שקיים. בכל הזדמנות נהג לקרוא ולשמוע פודקאסטים והיה בעל ידע רחב בנושאים רבים ומגוונים, החל בכלכלה וניהול וכלה בגיאופוליטיקה, טכנולוגיה ובינה מלאכותית.
כבר במהלך ההכשרה, ראו בו מפקדיו לוחם מקצועי שראוי להוביל ולפקד, ומיד עם סיום המסלול, שלחו אותו לקורס מפקדי טנקים, שלאחריו הוצב בגבול רצועת עזה.
אברהם היה מנהיג אמיתי ומפקד קשוח, שתמיד הציב את טובת המשימה לפני טובתו האישית. הוא הציב לחייליו דרישות וידע לנזוף בהם כשלא עמדו בהן, אך לא האמין בעונשים אלא חשב על דרכים יצירתיות להשיג את מטרתו החינוכית.
באותה נשימה, ידע גם לחבק, לתמוך ולחזק את חייליו ברגעים קשים, וכשראה שחייל נפגע ממנו, ישב איתו לשיחה אישית על מנת ללבן את הדברים.
חתירתו לאמת והיושרה הבלתי מתפשרת שלו היו ממאפייניו הבולטים ביותר. תמיד שאף להיות שלם בכל מעשיו ולא להציג מצג שווא – לא כלפי חוץ ובעיקר לא מול עצמו.
הוא שמר על צניעות, לא אהב להתבלט וגילה רגישות גדולה לסובביו. כך, כשיצא לחופשות מהצבא, נהג להסיר את מדיו בטרם הגיע הביתה, כדי לא לגרום לחבריו בני הישיבות תחושה של אי נעימות או של פחיתות לעומתו.
הוא היה דעתן, בעל כושר שכנוע מופלא וחוש הומור משובח וציני. איש עשייה שאהב ליצור דברים ולעבוד עם הידיים, נהנה לעשות שיפוצים בבית, התנסה בבניית פרגולות, בתיקן רכבים ומכונות. ביצירתיות ובהומור שאפיינו אותו, החליט אף להתנסות בבניית אפליקציות ומערכות שונות לייעול התנהלותו בחיים. בין היתר, כתב תוכנה המעלה את השיעורים שהוקלטו בישיבה לאתר השיעורים באופן אוטומטי. תוכנה שפעלה זמן רב בזכותו.
בקיץ 2023 התנדב לצאת לקורס קצינים ולהמשיך לשירות קבע, ושמח להוסיף ולתרום לביטחונה של מדינת ישראל.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
אברהם היה בעיצומו של קורס הקצינים כשפרצה המלחמה ובמהלך שמחת תורה היה בישיבה ביצהר. הוא נשלח מיד דרומה ובימים הראשונים לחם עם חבריו ביישובים סמוכי הגדר שהותקפו על ידי מחבלי החמאס, סייע בטיהורם ובהצלת התושבים.
כשהלחימה ביישובים שככה, חזר להשלים את קורס הקצינים, ולאחריו הוצב כמפקד מחלקה בגדוד 46 של חטיבה 401 (עוצבת "עקבות הברזל"). יחד עם הגדוד, נכנס לתמרון הקרקעי בשטח רצועת עזה, שם לחם בגבורה במשך חודשים רבים ולקח חלק במשימות ובמבצעים מורכבים וחשובים כמו כיבוש העיר ג'באליה בצפון הרצועה וההשתלטות על בית החולים "שיפא" בעיר עזה, חודשים רבים היה בשכונות השונות ברפיח, שם גם נפצע, חזר להילחם ונהרג חמישה חודשים לאחר מכן.
אברהם ראה את עצמו כשליח ציבור במלחמה ואמר כי הוא וחבריו נלחמים בשם כל עם ישראל. בפעמים המעטות שבהן יצא להפוגה קצרה בבית, העדיף לא לענוד את דרגות הקצונה שלו, כדי להתרחק אפילו משמץ של התהדרות.
באחד הימים, במהלך פעילות מבצעית בשטח הרצועה, הבחין בלוחם שנפגע. מיד קפץ מהטנק, פינה את החייל הפצוע למחסה, הניח לו שני חסמי עורקים, ובכך הציל את חייו.
באוגוסט 2024 נפצע בעצמו מפגיעת רסיס של טיל RPG בראשו. הוא התאושש במהירות, וידא ששאר אנשי הצוות לא נפגעו והודיע בקשר שנפצע.
אברהם פונה לבית החולים במצב קשה, אך לא הסכים שאף אחד יודיע על כך להוריו והתעקש לדבר איתם בעצמו כדי לא להבהיל אותם. הוא התקשר לאביו ושאל אם הוא רוצה לפגוש אותו כי הוא "קופץ לבדיקה קטנה". כשבני המשפחה הגיעו לבית החולים, הוא היה כבר בעיצומו של ניתוח להוצאת הרסיס מראשו.
מרגע שיצא מהניתוח, חיכה בקוצר רוח ליום בו יחזור ללחימה. למפקד הטנק שהחליף אותו, אמר: "אל תתרגל לטנק שלי, כמה ימים ואני חוזר". אחרי התאוששות קצרה ותהליך שיקום שנמשך כחודש, חזר ללחימה במלוא המרץ.
זמן לא רב לאחר מכן, בערב יום כיפור, ט' בתשרי תשפ"ה (11.10.2024), נהרג הסמל של אברהם, סמ"ר איתי פוגל, שעמו היה לו קשר חזק וקרוב מאוד. נפילתו הייתה מכה קשה לכל הפלוגה ולאברהם עצמו, שתמיד חשש מהיום בו ייפגע אחד מחייליו. "אין לי בעיה למות", נהג לומר, "אבל מה אני אגיד להורים של חייל אם הוא לא יחזור?"
כפי שעשה באסונות שחווה בעבר, אברהם אסף את כל כוחותיו, ניהל שיחות ארוכות עם חייליו ועם הוריהם, והצליח להשיב את רוחם, לחזק ולעודד אותם.
כחודשיים לאחר מכן, ביום שבת, 7.12.2024, הוביל את חייליו בפעילות מבצעית באזור רפיח שבדרום הרצועה. במהלך הלחימה, נורו טילי RPG לעבר הכוח ופגעו בטנק עליו פיקד אברהם. הוא נהרג במקום.
סגן אברהם בן פינחס נפל בקרב ביום ו' בכסלו תשפ"ה (7.12.2024). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בדולב. הותיר אחריו הורים ותשעה אחים ואחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.
רחל, אחותו הקטנה, ספדה לו: "אברהם שלי, אח גדול ויקר שלי, אני לא מאמינה שאני שוב פה, מספידה את האח השני שלי, ארבע שנים אחרי שעמדנו כולנו יחד וקרענו את החולצה... עמדת שם איתנו, אברהם האח הגדול והחזק שלא נבהל מכלום, חיבקת אותנו והסברת מה בדיוק קרה. דאגת שיהיה לנו הכי טוב.
"שאלתי אותך: 'אברהם, זהו? לא נשמח יותר?' ואתה הבטחת שכן, וקיימת. מלך הבדיחות, מלך ההומור של המשפחה. ומי יבטיח לנו את זה עכשיו? אברהם, אי אפשר לבקש אח יותר טוב ממך, אח גדול על אמת, אח שיודע להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון. הסתכלנו עליך תמיד בהערצה. אברהם פותח את הפה בדיון – ושקט, מקשיבים ולומדים ממך כל כך הרבה... תודה על שש-עשרה שנים איתך עם האור האינסופי שלך".
חברו, שמואל, ספד לו: "אברהם, חיית על קידוש השם והיית מלא בתורה, הומור, ציניות ואידיאלים. היית קורא לציניות שלך 'ציניות בונה'. ידעת להעיר ולכוון לדברים שנכון לעשות ולא פחדת להעביר ביקורת כדי לעזור לתקן. ידעת לתת מחמאות ולפרגן על דברים טובים, אבל כשהייתי מנסה לפרגן לך היית דוחה את הפירגון ומסביר במיליון הסברים למה זה בכלל לא נכון. ידעת תמיד לשמוח בשמחת החבר ולהיות שותף בצער".
אברהם מונצח באתר בית הנשיא.
סרט בשם "לעבדך באמת" הופק לזכרו וניתן לצפייה ביוטיוב.
עמודים לזכר אברהם נפתחו באתר memoriz.plus ובאתר noflim.
תצוגת מפה