בן אידה ויצחק. נולד בג' בניסן תרע"ז (24.5.1917) באוקראינה, בן יחיד להוריו. ב-1924 עלתה משפחתו לארץ-ישראל והתיישבה בפתח-תקווה. אברהם למד תחילה בבית-הספר היסודי "פיק"א" ואחר כך בגימנסיה "אחד-העם". אף שנאלץ לעזור בפרנסת המשפחה למד בשקידה והיה בין התלמידים המצטיינים. בגיל שתים-עשרה הצטרף לשורות בית"ר וכשהיה בן שש-עשרה כבר שימש כחבר מפקדת קן בית"ר במושבה. עם סיום לימודיו התחיל לעבוד כנהג וכסוכן העתון "הירדן". בשנת 1934 נבחר כמזכיר הצה"ר בפתח-תקווה ובמקביל המשיך בפעילותו כאחד מפקדיו הבכירים של קן בית"ר המקומי. בקרב חבריו נודע בנדיבותו, תמימותו ויושרו, חיוך-תמיד על שפתיו ולב פתוח לזולת. בפרוץ מאורעות תרצ"ו היה מראשוני המתנדבים לשמירה ולהגנה ולצורך זה התפטר מעבודתו. תחילה פעל כנוטר בקריית-אריה שליד פתח-תקווה ובפרדסים הגובלים עם הכפר יהודיה ואחר כך עבר לשרת באבן-יהודה. באומץ לב שוטט בפרדסים ולא אחת הניס אנשי כנופיות שניסו להתנפל ולחבל. ביום א' באב תרצ"ו (20.7.1936), באחד מסיוריה, הותקפה מחלקתו מן המארב. הוא נפגע בחילופי היריות וכעבור זמן קצר מת משטף דם. אברהם דונגי היה החלל הראשון שנפל בחיל הנוטרים וקרבנה הראשון של פתח-תקווה באותם מאורעות-דמים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין של פתח-תקווה. בהלווייתו השתתפו אלפים ובמהלכה נסגרו כל החנויות במושבה. הספידוהו רב המועצה וראש המועצה המקומית.

במרכז אבן-יהודה נקראה הבאר בשם "באר דונגי;" דמותו ופעלו הונצחו בספרים "יזכור" מטעם מכון ז'בוטינסקי; "גלעד;" "זכרם נצח", "מאה שנות שמירה בישראל", "ספר המרד", "בדם ואש", "מאורעות תרצ"ו" ו"ספר בית"ר;" ובעתונים "דבר", "הארץ" ו"המשקיף" התפרסמו רשימות לזכרו.