בן מרים ויצחק-דוב, נולד בשנת 1925 בעיירה יאוורז'נה, פולין וקיבל השכלה עממית. לאחר כיבוש פולין נשלח על-ידי הנאצים למחנה-עבודה ועד לשחרורו היה עצור במחנה ברגן-בלזן. משיצא מהמחנה שירת תחילה בצבא הפולני, אך ערק ממנו למחנה אייכשטט בגרמניה. הצטרף ל"הגנה" והיה בה חבר פעיל מאוד. במשך זמן קצר הספיק ללמוד עברית וקיבל עליו תפקידים אחראיים. היה מדריך בחוות-הכשרה של גרעין "בני-עקיבא" בגרמניה. אחר-כך הועבר לתפקיד סגן מפקד מחנה-אימונים של אנשי גח"ל. היה ספורטאי מובהק והתבלט במרצו הרב ובכוח עבודתו. אף-על-פי שהיתה לו אפשרות להגר לאמריקה עלה ארצה ביולי 1948, הצטרף מיד לצבא הגנה לישראל ושירת בחטיבת "הנגב".

ביום י"ג בתשרי תש"ט (16.10.1948) יצא עם יחידתו, במסגרת מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב, להתקפה על עיראק אל-מנשיה. בהתקפה נפצע קשה, ועל אף דרישתו מחבריו שיניחוהו הובא לבית-חולים ושם מת מפצעיו בו ביום ונקבר בגת.

ביום ו' בתשרי תש"י (29.9.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.