נולד בכ"ג באדר א' תרפ"א (3.3.1921) בעיירה אוסטרוג שבווהלין, אוקראינה. הוא גדל באווירה של שנאת יהודים מבחוץ, וחום ולבביות בקרב יהודי העיירה, אנשי עמל ברובם. בגיל צעיר הצטרף לקן המקומי של הנוער הציוני ובו הותוותה דרכו לעתיד. בגיל 17, והוא עלם חסון בגופו ואיתן ברוחו, יצא להכשרה חלצית בחווה החקלאית של תנועתו בצ'נסוטנייב. לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה הגיע לעיר ווילנה, שבה התרכזו אז חברים רבים מתנועות הנוער הציוניות בפולין ובליטא ולאחר טילטולים רבים בא בשנת 1941 לארץ ונתקבל למוסד החינוכי החקלאי במגדיאל. כאן רכש ידע והשכלה ועם זאת התבלט כפועל חזק וחרוץ. בתקופת מלחמת העולם השנייה התגייס לפלמ"ח ושירת בו שלוש שנים, וגם כאן זכה לאהדה ולהערכה. לאחר השירות שב לקבוצת ניצנים ושוב שיקע עצמו בעבודות המשק. כעדות חבריו: "ידו היתה בכל. מוכשר לעבודה, בעל מרץ. שופע, חיוך נצחי על שפתותיו..." בצד עבודתו המשיך את פעילותו בפלמ"ח ובמסגרתו היה גם יוצא לפעולות שונות. מן הפעולות היה חוזר שקט, צנוע, ללא אומר. רק פעם אחת אמר: "כאשר אני חושב על המוות, רק דבר אחד מדאיג אותי. יחידי שרדתי מכל משפחתי הגדולה, ואם אמות בלי להשאיר ילדים הרי שבעולם כולו לא יישאר זכר למשפחת זלצמן הענפה מאוסטרוג, ווהלין". ביום י' בחשוון תש"ח (24.10.1947) השתתף בכנס חברי הפלמ"ח בגבעת ברנר. למחרת היום יצא לביתו כשהוא עושה דרכו ברגל מסיבוב מגדל לכיוון קיבוץ ניצנים. 200 מטר מתחנת הנוטרים "שומרי הרכבת" הערביים פגע בו כדור מרצחים. גווייתו נמצאה במקום בשעות הערב על ידי שוטרים בריטיים. הוא הובא למנוחות בבית הקברות של קיבוץ ניצנים.