בן חנה ושלמה, נולד בשנת 1911 בעיר חבן שבתימן ובשנת 1930 עלה ארצה והשתקע בירושלים. בעבודתו כטייח ובנאי-לבנים פירנס את משפחתו, שגדלה והגיעה עד לשבעה ילדים. היה עניו בתביעותיו מהחיים ומסתפק במועט, ובזוכרו את מעמדם השפל של בני עמו בתימן היה מאושר שזכה לחיות ולהתהלך קוממיות על אדמת ישראל ובעיר הקודש, אשר בה גם התקיפים והעשירים הם אחינו בני ישראל ולא גויים בוזזים ונוגשים כבתימן. בראותו שגם כאן מנסים הגויים לשלוח יד בנפש היהודים וברכושם, אזר כוח אחרי ימי-עבודה מיגעים והתאמן בשורות ה"הגנה", למען יוכל לתת יד להודפי האויב. הוא מילא את חובתו בשירות הביטחון בשנות מהומות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט.

לאחר החלטת עצרת האו"ם על החלוקה ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, התייצב שוב בין הראשונים לשירות העם ונענה לכל צו לצאת לפעולות בסביבות ירושלים. כשלא היה עסוק בפעולות מחוץ לעיר שירת בשמירת-לילה בשכונת-מגוריו הסמוכה לשכונות הערביות - מחניים שליד סנהדריה. באחד הערבים, בראשית ההפגזות, אמר שלום לאישתו ולילדיו ויצא לתפקידו בשמירה ובדרך נפגע בפגז ונפל, ביום כ"ב בניסן תש"ח (1.5.1948). נקבר בסנהדריה בירושלים.

ביום ט"ז בחשוון תשי"ב (15.11.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.