בן ויקטוריה וידה ואשר. נולד ביום י"א בניסן תש"ד (4.4.1944) באיסטנבול שבטורקיה להורים שהתאלמנו מבני זוגם הקודמים והקימו משפחה חדשה. אח לישראל יצחק, ואח למחצה לדויד, ויטלי, מרים, פורטוני, קדן ומרדכי.

אברהם עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1949, בהיותו בן חמש, זמן לא רב לאחר תום מלחמת העצמאות. את תחילת דרכם עשו במעברת באר יעקב, שזה מקרוב הוקמה כמחנה מעבר זמני לעולים חדשים, ובמשך כחצי שנה התגוררו באוהל, בתנאים קשים. לאחר מכן עברו ליפו, לגבעת עלייה, ושם, מול הים, גדל אברהם והתחנך, נהג לשחק ולבלות בחוף עם אחיו, וחלם על היום שבו יפליג למקומות רחוקים.

את ראשית לימודיו עשה בבית הספר הממלכתי "דב הוז" ביפו, והמשיכם בבית הספר התיכון המקצועי "שבח" שברחוב המסגר בתל אביב. בגיל שש-עשרה החל לעבוד.

בשנת 1961 התגייס לצה"ל, הוצב בחיל השריון והוכשר כנהג טנק. חבריו לשירות תיארו אותו כחייל שקט, חייכן ומאיר פנים, שתמיד השלים כל משימה בקפדנות ובדייקנות.

בשנת 1964 השתחרר מצה"ל בדרגת סמל.

לאחר שחרורו שכר דירה בבת ים, מצא עבודה ב"פרדייז" – מפעל לייצור מזרנים, והמשיך לדאוג לפרנסת הוריו המבוגרים.

נישא למלכה. נולדו להם בת ובן – חוה ועמיחי, להם היה אב מסור ואוהב.

משפרצה מלחמת ששת הימים, ב-5 ביוני 1967, נקרא לשירות מילואים. ביומה השני של המלחמה, 6 ביוני, שהה בטנק השני שפרץ אל ח'אן יונס שברצועת עזה. הטנק עלה על מוקש והחל לבעור. כל צוות הטנק הצליח לנטוש מלבדו, שנותר לכוד בטנק. הוא לא ידע עד כמה קשה פציעתו, ובשארית כוחותיו הצליח לפתוח את הצריח שננעל, לטפס, ולהישען על פתח הטנק. בעיצומו של הקרב הגיע למקום קצין צנחנים, חילץ אותו מהטנק והשכיבו במורד הכביש כשראשו מוטה כלפי מטה. אברהם איבד דם רב, אך חייו ניצלו הודות למנח שהושכב בו, שאִפשר לדם להמשיך לזרום ולהגיע לראשו. בהמשך, נמשך בידי חיילים לסמטה, ומשם הובל לבית חולים שדה. בשלב זה איבד את הכרתו. לאחר שעות ארוכות פונה במסוק לבית החולים "סורוקה" שבבאר שבע במצב אנוש, קטוע שלוש גפיו – יד ושתי רגליים, וסובל מכוויות ביד שנותרה ובפניו.

אברהם היה מהפצועים הקשים ביותר במלחמת ששת הימים. במשך חודש ימים שכב מחוסר הכרה, בחדר מבודד, והרופאים הניחו שלא ישרוד. "אבל אתה המשכת להילחם," סיפר בנו, "גיבור ישראל שכמוך, ונאבקת, ושרדת, עשרות ניתוחים – אורתופדיים ופלסטיים, שיקום ארוך, הסתגלות למגבלות ולחיים שרוב האנשים אפילו לא מסוגלים להעלות על דעתם."

לאחר שנה של אשפוז שוחרר מבית החולים, ונרתם לשקם את חייו. יחד עם חברו שחילצו מהטנק הפגוע והציל את חייו, אף הוא נכה צה"ל, הקימו את תחנת הדלק "טופז" בצומת הכפר הירוק וניהלו אותה במשותף במשך עשרים שנה. "לאברהם היה את השקט הנפשי והראייה החדה," סיפר בנו של יוסי, השותף בתחנה, "הוא היה אדם טוב לב, חכם מאוד ואופטימי, אדם משכמו ומעלה."

למרות הפציעה הקשה, האשפוזים והניתוחים התכופים לאורך השנים, אברהם תמיד קיבל את הדין ומעולם לא התייאש. לא הרבה להתלונן, ועשה כל שלאל ידו כדי לא להקשות על הזולת ועל מנת לתפקד בעצמו. לא זו בלבד, אלא שבהיותו ספורטאי מחונן עם אמביציה חסרת גבולות, התאמן ללא לאות ב"בית הלוחם", וכחבר בנבחרת האתלטיקה והשחייה של ארגון נכי צה"ל זכה בעשרות מדליות בתחרויות שחייה ואתלטיקה בין-לאומיות. בשנת 1976 זיכה את ישראל בשתי מדליות זהב שהשיג במשחקים הפאראלימפיים (אולימפיאדת הנכים) בטורונטו, קנדה, בתחרויות הטלת כידון ובהטלת כידון למטרה. בכך היה לאתלט הישראלי הראשון שזכה במדליה בתחרות הטלת כידון למטרה.

בשנת 1974 נפרדו דרכיהם של אברהם ומלכה. כעבור שנה הכיר את שלומית, שסיפרה, "פגשתי זוג עיניים בהירות, מאירות, מחייכות ומכשפות – ונשביתי."

אברהם ושלומית נישאו בשנת 1980, ובמרוצת השנים נולדו שלושת בניהם – שי, רז וצח. יחד טיפלו בהם באהבה גדולה ובמסירות אין-קץ. "היית אבא נהדר," סיפר שי, "ששיחק איתנו, שמר עלינו, לקח אותנו לים ולבריכה, למשחקי כדורגל, לחופשות וטיולים. תמיד דאגת לנו, והגעת לאסוף אותנו מכל מקום, בכל שעה, בכל עת. היית אדם נעים וחביב לכול, ובמיוחד עם ילדיך. את תעצומות הנפש שלך להתגבר, לשגשג ולהצליח ולהישאר עניו, שמח ומרוצה – אין מוצאים בנקל."

הדרך המשותפת שעברו אברהם ושלומית בצל הפציעה הקשה והשלכותיה, לא הייתה קלה – ולעיתים קשה מנשוא. "זמנים של אושר צרוף מתערבבים עם ימים ושנים קשות," כתבה, "שנים של התמודדות משותפת עם פצעים, כאבים, חרדה ומחלות. חוש ההומור הציני שלך ליווה את הכאב. למשל, אחרי ניתוח השתלה קשה שארך שעות ארוכות, ניתוח השתלה קריטי, אתה יוצא עם כובע שעטף את ראשך, מברך לשלום את חברתי שליוותה אותי, ואז פונה אליי ואומר: 'ומי את?' עושה צחוקים... הצלחת לעבוד עליי לא פעם."

אהבתו הגדולה של אברהם מאז ילדותו ביפו הייתה ונותרה הים, ובכל רגע פנוי יצא אליו. חלומו הגדול – לשוט במרחביו, בכוחות עצמו, לווה בזיכרון כיצד כילד בנה לעצמו רפסודה. מצויד במשמעת עצמית ובכושר התמדה הצליח להגשים את חלומו – להוציא רישיון שיט ולהפוך למשיט.

אברהם לוי נפטר ביום י"ח בניסן תשפ"ב, ג' חול המועד פסח (19.4.2022), לאחר התמודדות עם מחלה קשה. בן שבעים ושמונה בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין "מורשה" שברמת השרון. הותיר רעיה, חמישה ילדים, נכדים, אחים ואחיות.

ספדה לו אלמנתו: "אברהם שלי, יקר ואהוב, ... היית איש צנוע, צניעות שאינה ידועה במחוזותינו עוד, ותמיד מסתפק במה שיש, בשמחה רבה. כמה נעים הליכות היית, איך קיבלת את הבריות בחיוך מקסים ועיניך הכחולות זוהרות. ... האיש הכי טוב שהכרתי בחיי. והסבלנות שלך אברהם, הסבלנות שלך גם ברגעים קשים. כמה אסיר תודה היית על כל דבר שעשו עבורך, ותמיד ידעת להודות ולהוקיר. ... זה הזמן לומר לך תודה, שהיית שם בשבילי ובשביל ילדיך, ובשביל כל אחד שהיה זקוק לך. אברהם גיבור שלי, כמה סבל עברת בחייך ומעולם לא התלוננת, ותמיד קיבלת את מה שלא יכולת לשנות בחיוך ובעוז. השתעשעת עם הילדים, שלך, של משפחתך, של חבריך, על אף ולמרות הפציעה המגבילה, והשתדלת להיות האבא הכי טוב שאפשר. ואכן היית האב הכי טוב, יעידו ילדיך, ואעיד אני ... לא נשכח אותך לעולם."

כתבה בתו חוה: "אבא אהוב, אתה ששרדת בכוח החיים שלך תופת אמיתית, איש צעיר כבן עשרים ושלוש שנקרא למילואים במלחמת ששת הימים, וכבר השתנו חייך במחי מוקש שריסק את טנק הסיור שלך – שלא לקרבות נועד. ... כמה אתגרים עברת מאז. שרדת וקמת בכל פעם מחדש, כעוף החול קמת מכל משבר, והכול בענווה, בנועם וטוהר לבב. מנוחתך עדן וזכרך המופלא לתמיד ברוך. אוהבת לעד."

ספד לו בנו שי: "אבא יקר שלי, היית דוגמה ומופת עבורי, בכל כך הרבה דברים חשובים, שעיצבו אותי וגם את שאר ילדיך. ... חיית את חייך בפשטות וברוגע מבורכים, מקבל את המציאות והופך אותה לדבר הטוב ביותר האפשרי. ... כולם אהבו אותך. תמיד עזרת וסייעת, תמכת ונתת למי שהיה צריך, והכול בשקט ובצנעה. תמיד ידעת להודות לאנשים, ואף פעם לא לקחת כמובן מאליו את האנשים שהיו סביבך או דברים שעשו עבורך, גם אם בעצמך חשת לעיתים אי נחת מכך שגם אתה צריך עזרה. ... אנחנו כבר מתגעגעים אליך, לרוגע שלך, לחיוך שלך, לפשטות בה ידעת לקחת את החיים וליהנות מהם. אנחנו תמיד נזכור אותך, ונכבד ונשמר את זכרך הלאה. אנחנו אוהבים אותך תמיד."

ערך על שמו של אברהם מופיע באנציקלופדיות השיתופיות "ויקיפדיה", ו"האנציקלופדיה היהודית". פירוט השתתפותו והישגיו בתחרויות אולימפיאדת הנכים מפורטים באתר "International Paralympic Committee" תחת שמו. רעייתו שוקדת על כתיבת ספר לזכרו.