בן עמנואל. נולד בתרצ"ו (1936) בטורקיה. אח צעיר של יוסף.

אברהם גדל בטורקיה והתחנך בבית ספר יהודי, בו למד עברית. הוא היה תלמיד מצטיין, ובשעות אחר הצהריים היה פעיל בתנועת נוער.

ב-1950 עלה לארץ עם הוריו, והם הצטרפו לאחיו הבכור שכבר גר כאן. המשפחה התיישבה במעברת שיח' מוניס (כיום – רמת אביב בצפון תל אביב). אברהם למד בתיכון אקסטרני והמשיך ללימודים קדם-צבאיים – הכנה לחיל המודיעין.

בתום הלימודים התגייס לחיל המודיעין. במסגרת שירותו למד ערבית, בתום שירות החובה המשיך לשירות קבע ארוך שנים ביחידה.

בצבא הכיר את כוכבה ונישא לה. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים - נאוה, רינה ועמי. הוא היה אב ובעל מסור ואחראי שהקדיש את כל כולו לילדיו – ליווה אותם לכל מקום, הלך איתם לים ולימד אותם לשחות, שיחק איתם במשך שעות, הקפיד שילמדו ושיקראו ולשם כך הלך לספרייה לשאול ספרים עבורם, גם אם הספרייה הייתה רחוקה מאוד מהבית.

ב-1978 איבדה רעייתו את ראייתה, ואברהם הקדיש מאז את כל זמנו למענה. "אתה העיניים שלי ואני הפה שלך", נהגה כוכבה לומר לו.

אברהם היה איש חם ואוהב, מפרגן ואופטימי מטבעו, בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה. היה לו חשוב שסביבו תהיה אווירה נעימה אשר תשפיע לחיוב על כל הנוכחים. הוא אהב חברה, לו ולרעייתו היו חברים קבועים שנפגשו מדי שבוע למשחקי קלפים והם הקפידו לשַמר מעגל חברתי זה.

הוא היה סקרן ואוטודידקט, והכול הכירוהו כאיש אשכולות בעל אמירה בכל תחום. אהב לקרוא על היסטוריה ובעיקר על מלחמות העולם, כן קרא ביוגרפיות של מנהיגי המלחמות. הוא אהב ללמוד ולהכיר עוד ועוד נושאים, ולימים הרחיב את התעניינותו והתמחה בימי המרד היהודי ברומאים ובמרד בר-כוכבא.

אברהם היה שופע שמחת חיים, אהב לבלות ותמיד נראה צעיר לגילו, שכן היה אסתטי ומקפיד על הופעתו. בעיקר אהב ערבי זמר ושירה בציבור.

הוא שירת בחיל המודיעין עד גיל חמישים ואחת, אז השתחרר בדרגת רב-סמל בכיר. לאורך כל השנים היה מסור לתפקידו הצבאי, כך למשל במלחמת המפרץ (1991) הקפיד ללבוש מדים בהיכנסו לחדר האטום, למקרה שיוזעק.

שירותו התובעני של אברהם גרם לו לעומס נפשי רב ובריאותו הידרדרה. חרף מחלתו הוא הקפיד לשמור על שגרת הבית, ומיעט לשתף אחרים בקשייו.

אברהם מי-טל נפטר ביום כ"ו באדר תשע"ז (24.3.2017). בן שמונים שנים וחצי בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב. הותיר אישה, שתי בנות ובן, נכדים.