בן ויקטוריה ויעקב. נולד בה' בחשוון תש"ה (22.10.1944) בעיר בצרה בעירק.

אברהם, שכונה "סבח" בילדותו, גדל בעירק עד גיל שש וחצי, וב-1951 עלתה המשפחה לישראל. הם התיישבו בכפר אתא (היום – קריית אתא) והוא החל ללמוד בבית הספר היסודי "לוחמי הגטאות" במקום.

כבר בכיתה א' בלט כתלמיד מצטיין, והוקפץ לכיתה ג'. אז גם דבק בו הכינוי "קטנצ'יק" עקב היותו נמוך יחסית לגילו. אברהם הצטיין לאורך כל שנות לימודיו, הקסים באישיותו והתחבב על כולם. הייתה לו שמחת חיים בלתי רגילה, הוא גילה חוש הומור מוצלח ובורך ביכולת להצחיק את כולם בשלל בדיחות וחיקויים.

בשעות הפנאי הירבה לעסוק בספורט. הכדורגל היה ענף אהוב עליו במיוחד, עד למועד גיוסו לצבא שיחק בקבוצת "הפועל קריית בנימין" והיה מהבולטים בשורותיה. כן היה מוכר באהדתו הרבה לקבוצת "מכבי חיפה". תחביבים נוספים שלו כללו איסוף של בולים, מטבעות ומדליות, מוזיקה, קריאה, שחייה בים, משחקי שחמט וגם משחקי מטקות ושש-בש.

ב-1962 התגייס לצה"ל. אברהם שירת בחטיבת "גולני" והיה גאה להיות לוחם ביחידת עילית בעלת מסורת מפוארת, עטורה הילת לוחמים ומורשת קרב. בהמשך הוסב לתפקיד חובש קרבי, לאחר שסיים בהצלחה קורס חובשים.

ביום 8.2.1965, סמוך למועד שחרורו, במהלך סיור שגרתי בגזרה הדרומית בגבול רצועת עזה ליד קיבוץ נירים, עלה הרכב בו נסע על מוקש. שבעה חיילים נפצעו. רב-טוראי אברהם נפצע קשה, הועבר לטיפול בבית חולים "סורוקה" בבאר שבע ולאחר ניתוח יצא מכלל סכנה אך נותר נכה.

עם צאתו לאזרחות החל בבניית עתידו. בשנת 1965 הוא החל לעבוד בהנהלת חשבונות במוסך הדואר שבמפרץ חיפה.

בשנת 1971 נשא לאישה את מלכה (לבית טאוב). בני הזוג בנו את ביתם בקריית אתא, בשנים הבאות נולדו הבן אופיר ואחריו חגית ויואב.

אברהם השקיע שעות רבות בעבודתו, בטיפוח משפחתו ובקשר עם הוריו המבוגרים, בהם הוא תמך במסירות אין קץ. למרות עיסוקיו הרבים מצא זמן לפעילות ציבורית - התנדב למשמר האזרחי, כחובש קרבי היה אחד ממייסדי המוקד העירוני "רפואה" ושימש חובש מתנדב במקום, והיה בין מקימי בית הכנסת הספרדי "שובו בנים". כן השתתף בצעדות ובחוגי ספורט שונים.

בחודש אוקטובר 1983 התמוטט אברהם אחרי משחק כדורסל, והתברר שבגופו התפרץ חיידק אלים.

אברהם מצפה נפטר בכ"ב בחשוון תשמ"ד (29.10.1983). בן שלושים ותשע בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקריית אתא. הותיר אישה ושלושה ילדים, הורים ואחים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "זכרך לא ימוש מליבנו לנצח".

המשפחה הפיקה ספר זיכרונות, ובו קורות חייו של אברהם לצד תמונות מתחנות חייו ודברי זיכרון ופרידה שכתבו אוהביו.

כתבו ילדיו: "חווינו מעט מאוד ממך, למדנו הרבה מאוד עליך. חוויות מכל תקופות חייך וסיפורים מעניינים שממחישים לנו איזה בן אדם נפלא היית. נתת לכל אחד מאיתנו חלק ממך, חלק מאופייך, חלק מדמותך. אנו מרגישים שמחה גדולה וגאווה עצומה על זה שאתה הוא אבא שלנו".

אברהם מונצח באתר העירוני לזכר נופלי קריית אתא ובבית יד לבנים המקומי, וכן בחורשה שניטעה בגבול העיר לזכר הנופלים מבית ספר "לוחמי הגטאות". הוא מונצח עם כל חללי חיל הרפואה באנדרטה בחיפה, ובאתר החיל ברשת יש אלבום לזכרו הכולל תמונות, סמלים ומדליות שליוו אירועים בחייו.