בנם של מרים ומשה יוסף. נולד ביום ח' בתמוז תשמ"א (10.7.1981) בצפת. אח לשלומית, בן ציון, יואל, איציק, מני, שמוליק ותמי.

נשוי לגל ואב לדניאל, מעיין, טליה, נועם, הילה ולירון.

אברהם צבי (צביקה) היה ילד שישי מתוך שמונה במשפחה חב"דית שהתגוררה בקריית חב"ד בצפת. הוריו היו מוותיקי הקריה. כבר מילדותו נמשך והתחבר אל הטבע שסביבו. כילד צעיר וכנער היה יורד אל הוואדי מתחת לביתו ומגלה שם אוצרות טבעיים. הטבע היה הבית השני שלו, ומשם היה חוזר עם חיות שונות שמצא, אסף והחליט לגדל בבית הוריו. כבר אז התגלתה אהבתו הגדולה לטבע ולבעלי החיים בפרט.

צביקה למד בישיבת חב"ד בעירו ובחטיבת הביניים עבר לישיבת "נועם מנחם". מגיל צעיר התווה את דרכו ובחר את מסלול חייו. כך השלים בכוחות עצמו את לימודי הליבה ולאחר מכן השלים בגרויות וסיים עם תעודת בגרות מלאה. הדבר העיד על חריצותו ונחישותו להשיג את מטרותיו.

מגיל צעיר יצא לעבוד, בעידוד אביו שהבחין בצורך שלו למרחבים וחיבר אותו עם מודד שטח שהתגורר בצפת. הוא למד את תחום המדידות תוך כדי עבודה וכך התאהב במקצוע.

צביקה התגייס לצה"ל בשנת 2000 ושירת כלוחם בנח"ל.

בשנת 2006 הוא נישא לגל לאחר ארבעה חודשים של היכרות, בהם היה ברור לשניהם שהקשר ההולך ומתהווה ביניהם הוא אמיתי ולתמיד. את המסע המשותף התחילו בגבעת שמואל ומשם דרך יקיר ובארות יצחק הגיעו ב-2014 למקום בו קבעו את ביתם – קיבוץ עין הנצי"ב סמוך לבית שאן. לזוג נולדו שישה ילדים: דניאל, מעיין, טליה, נועם, הילה ולירון.

בני הזוג גידלו בעין הנצי"ב משפחה מלוכדת ואוהבת. צביקה אהב את מרחבי הטבע בהם נהג לטייל עם הילדים, את הפשטות והשקט של הקיבוץ ואת העשייה והנתינה. הוא אהב מאוד כדורסל ונהג לנסוע עם ילדיו למשחקיה של קבוצת "הפועל גלבוע גליל", שהיה אוהד מושבע שלה.

צביקה סיים בהצלחה תואר ראשון באוניברסיטה והתכוון להמשיך לתואר שני. הוא עבד בחברת החשמל והתמחה בתחום המדידות, אותו למד כבר בהיותו נער צעיר. בנוסף תרם צביקה שעות רבות בהתנדבות בגופים וארגונים השונים שפעלו באזור.

הוא פעל במשטרה כשוטר מתנדב והיה פעיל גם ביחידת הג'יפים של עמק המעיינות. כמו כן התנדב ב"חיבולנס" - מערך מתנדבים של רשות הטבע והגנים לטיפול בחיות בר מוגנות פגועות מכל רחבי הארץ - צביקה דאג להעברת בעלי חיים פצועים אל בית החולים בספארי.

הוא גם עסק באופן מקצועי בלכידת נחשים. מה שהתחיל כתחביב הפך למקצוע שהתחבר לאהבתו לבעלי החיים. הוא היה לוכד נחשים מוסמך והשתדל למנוע מאנשים להרוג נחשים, גם ארסיים. נחשים היו עבורו הזדמנות ללמד את ילדיו, ילדים אחרים ומבוגרים כיצד לנהוג בבעלי חיים. הוא אמר שנחש זו חיה מדהימה, ואם ניגשים אליה בצורה נכונה אפשר לראות את היופי הזה והיא פחות מפחידה.

צביקה המשיך לשרת במילואים בהתנדבות גם אחרי שהיה פטור מכך, הן עקב גילו והן לאור מספר ילדיו. הוא ראה בשירות ערך חשוב ומשמעותי, הגיע לכל סבב מילואים אליו נקרא להתגייס והיווה דוגמה אישית עבור הצעירים בפלוגה ובגדוד.

שלל העיסוקים שלו היו מלאי עניין ובעלי משמעות עבורו וגם למשפחה הוסיפו חוויות יוצאות דופן. צביקה נהג לומר לילדיו: "תרימו ראש, תסתכלו מסביב על הנוף ועל האנשים, תהיו אנשים טובים". בהודעה שכתב לדניאל, בנו בכורו ביציאה לאחד הטיולים כתב: "קח את הטיול הזה כהזדמנות להתנתק מהתלות במסך הקטן. יותר להסתכל מסביב להכיר את הארץ, לשמוע מה מדברים ולהפנים, לשאול שאלות ולהתעמק, לחקור ולהבין. בטוח שיהיה לך מעניין ומלמד. ובעיקר להבין שערכים זו לא מילה גסה".

צביקה היה איש משפחה אוהב ואהוב, בן ואח מסור שדואג להוריו, בעל ואב למופת. אדם ישר, מוסרי וערכי. אהב את הסביבה ונשם אל חיקו את הטבע. איש שלם וטוב, אבא ובעל מדהים. אדם המאמין ב"אמור מעט ועשה הרבה". פשוט, צנוע, רגיש מאוד וגם חכם. איש של אנשים ואיש של אמת שפיו וליבו שווים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בבוקר השבעה באוקטובר 2023, צביקה הוקפץ ליחידת הג'יפים שנתנה מענה בהגנה על אזורם בעמק המעיינות. בשעות הצהרים גויס ליחידת המילואים שלו - גדוד 8103 בחטיבת "עציוני". צביקה הגיע הביתה להצטייד במדים ויצא לכיוון צפון הארץ. הוא שירת מספר חודשים בשני סבבים במהלך שנת 2024.

בהמשך עבר לשרת בפלח"ד מג"ב – פלוגת חוד של משמר הגבול, שנתנה מענה בתגבור כוחות המשטרה שיועדו לטיפול בטרור בתוך ישראל.

באוקטובר 2024 התנדב לשרת בחיל רגלים בגדוד 8211, בחטיבת אפרים.

בארבעה בפברואר 2025, בעת שהגדוד שהה במחסום תייסיר, אחד המחסומים השולטים על המעבר בין צפון הגדה לבקעת הירדן, נהרג צביקה בפיגוע ירי שביצע מחבל. עמו נפל לוחם נוסף מהגדוד.

רב-סמל מתקדם אברהם צבי (צביקה) פרידמן נפל בקרב ביום ו' בשבט תשפ"ה (4.2.2025). בן ארבעים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בעין הנצי"ב. הותיר אחריו אישה, שישה ילדים, אם ושבעה אחים ואחיות.

אשתו ספדה לו: "אהוב שלי. יש לנו ילדים מדהימים מלאי כוחות חיים ואנרגיות והשמחה הזאת לא תיפסק. אספתי את הילדים בבית ודיברנו שקשה ועצוב וכואב, אבל אנחנו נמשיך לשמוח ואתה לעולם תישאר אצלנו בלב... זה שבר עצום ומתוכו נצמח ונחיה חיים מלאים יחד. משפחה אוהבת וחמה. נמשיך לשמוח ותמיד תישאר בלב. יש געגועים וזיכרונות מתוקים שתמיד תהיה בהם אצל כל אחד ואחת.

תודה על השנים היפות שלנו ביחד. על השמחה והאושר, על הוויכוחים וחילוקי הדעות שמהם בנינו את עצמנו, ועל הילדים. לך ונוח בשלווה, אני אוהבת אותך".