בן אסתר ויצחק, נולד בשנת 1906 בצפת. היה מבני "היישוב הישן" בעיר המעורבת, וחי בה כל ימי חייו. הוא למד בחדר, ובגיל צעיר החל לעבוד. הוא הקים משפחה והתפרנס מעבודות סבלות. אברהם נטל חלק, בגוף ובנפש, בכל שעבר על היישוב היהודי בעיר, במשך דור שלם. היה עליז מטבעו ותמיד שיר בפיו. בימי המצוקה - ערב ימי השחרור שסימל אותו בשמו - התגייס ל"הגנה" ולחם בעמדות.

ביום כ' בטבת תש"ח (2.1.1948) הביא לבית-בוסל, עמדה קיצונית ומבודדת של צפת היהודית, ירקות בשני ארגזים תלויים משני צדי חמורו. הוא לא נרתע מלצאת לדרך, אם כי הזהירוהו על כך שיורים בעיר. במרחק כמה מטרים מהשער נפגע בראשו מכדור צלף ומת במקום. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בצפת. השאיר אחריו אישה וששה ילדים.