בנם הצעיר של שושנה (שושי) וישראל. נולד ביום ט"ז בתמוז תשס"ב (26.6.2002) במושב שתולים במישור החוף הדרומי. אח לבשמת, ליטל והדר.

אדיר גדל במושב שתולים. התחנך בבית הספר היסודי "רגבים" במושב אמונים, והמשיך את לימודיו בבית ספר תיכון אזורי אמי"ת באר טוביה. למד היטב והגיע להישגים מעולים.

היה ילד חכם, מקסים ואוהב ספר, שבילה שעות ארוכות בספריית בית הספר והתחבב על הספרניות. אהב להפליג על כנפי הדמיון והשתתף בחוג "מבוכים ודרקונים", שבו גילם דמויות מעולם הפנטזיה.

גדל והיה לנער יפה תואר ונעים הליכות, לבבי, אופטימי ומלא שמחת חיים. למד לעומק כל תחום שעניין אותו, ושאף לבצע כל מטלה ללא דופי. חבריו הרבים, מכל הגילים, נשבו בקסמו. היה מנהיג טבעי וכריזמטי, שתמיד נמצא במרכז העניינים, דוחף ומניע, ויכול "להזיז הרים". עמד על דעתו כשראה צורך בכך, ועם זאת התייחס בכבוד לזולת, והיה פתוח להקשיב לרעיונות חדשים.

החל מכיתה ד' היה חניך בתנועת הנוער "בני המושבים", שהיא חטיבה בתנועת "הנוער העובד והלומד". בכיתה ט' יצא לקורס מדריכים, והתחיל את פעילותו כמדריך בקן המקומי במושב שתולים. היה מדריך למופת, שהשקיע בפעילויות חינוכיות מקוריות ופורצות דרך, וסחף אחריו בכל שנה חניכים רבים.

בהיותו בכיתה י"ב עברה התנועה תהליכי פירוק, ואדיר מצא את מקומו בתנועת הנוער "תנועה החדשה", שהוקמה ב-2019 על ידי ארגון "השומר החדש", שחבר לבוגרי חטיבת "בני המושבים" ולראשי מועצות אזוריות. היה שותף בעיצוב דמותה של התנועה, הדוגלת בחיבור בני נוער לקהילה, לחברה ולאדמה, והשתתף בצוות שבחר את צבע השרוך שיעטר את החולצה הכחולה – תכלת, המסמל שני מרחבים אינסופיים: מים ושמיים.

החליט לדחות בשנה את מועד הגיוס לצה"ל כדי להתנדב בגרעין "התנועה החדשה". שובץ במועצה האזורית לב השרון, וקיבל לידיו את הפעילות ביישובים גאולים ושער אפרים. הרכזים העידו שהיה "גרעינר" מדהים, שאהב את חניכיו והם אהבו אותו. הוא השקיע את כל מרצו בפעילות והותיר חותם בבני הנוער שהדריך. בחודשים שנותרו לו עד הגיוס, בתום שנת השירות, המשיך לעבוד כרכז ב"תנועה החדשה" במושב שתולים. גם כרכז המשיך בפעילותו המסורה, ידע לפתור כל בעיה והשקיע את כולו בפעילות חינוכית למען ילדי המושב.

אדיר שאף להיות טייס בצה"ל, ולשם כך עבר ניתוח לתיקון ראייה ותכנן לנסות במהלך השירות הצבאי להתקבל לקורס טיס.

במרץ 2022 התגייס לצה"ל והתנדב לשרת בחטיבת הצנחנים. שובץ בגדוד 202, והרגיש שהגיע למקום הנכון עבורו. חש גאוות יחידה, אהב את החיילים שאיתם שירת והעריך את המפקדים. סיים "מסלול" בהצלחה, חבש לראשו את הכומתה האדומה ורצה להמשיך לפיקוד וקצונה.

בתחילת ינואר 2023, במהלך האימונים החל לסבול מכאבים עזים ברגלו ובמפשעה, אך סבר שזה עניין חולף כמו שריר תפוס. הוא גייס כוחות נפש עצומים, ובמשך שבועות המשיך לעשות כל מה שהוטל עליו כלוחם. בתפקודו זה המחיש מהו כוח רצון ומהי דבקות במטרה, למרות הכאבים שלא הרפו – עד שגופו בגד בו.

בסוף אפריל 2023 אושפז בבית החולים "בילינסון", ולאחר בדיקות רבות התקבלה אבחנה: סרקומה, סרטן העצמות בדרגה 4. אדיר התעשת במהירות, הכריז שהכול יהיה בסדר, והבטיח שיקבל טיפול ויחזור להילחם עם חבריו ליחידה.

הוא התחיל בטיפולים בבית החולים "איכילוב", שם התחבב על הצוות ועל המטופלים האחרים בזכות האופטימיות שהקרין, למרות הסבל הרב. קיבל את כל מבקריו בחיוך ענק, ונתן להם את הכוחות והתקווה להתמודד. תוך כדי הטיפולים שוחרר מצה"ל באוגוסט 2023.

אדיר היה משוכנע שיבריא. הוא למד בקורסים בשוק ההון בעזרת מחשב בבית ובבית החולים, תכנן תוכניות לעתיד, ואף הציע נישואים לחברתו עדי.

אדיר סיפר לחבריו על החלום שלו לשיר ביום הולדתו, עם הזמר עידן עמדי, את שירו "כאב של לוחמים". הזמר שמע על החלום והגשים אותו כשביקר בבית החולים ביום ההולדת, ב-26.6.2023.

בשלב מסוים הרגיש שיפור במצבו הבריאותי. הוא חזר ללכת בעזרת קביים, קיבל אישור לנהוג ברכב, וקיבל לתקופה קצרה את העצמאות שלו.

עם פרוץ המלחמה ב-7.10.2023 עוד הספיק לבקר את חברי הצוות שלו לפני שנכנסו לעזה, אף שהחל לסבול שוב מכאבים עזים. התברר שנוצרו גרורות חדשות, ואין בארץ טיפול שישפר את המצב.

אדיר לא ויתר, חקר ומצא פתרון מעבר לים, וחבריו פתחו קמפיין מימון המונים כדי להביא אותו לשם. "אני מחובר לצינורות ומכשירים ורק חושב על החברים שלי שנשארו בגבול מאחור", שיתף. "אם שואלים אותי, אז עכשיו הכי הייתי רוצה להיות איתם, שם בעזה. ככה הגורל רצה. יום אחד אני נלחם על המדינה שלי, ויום אחר אני נלחם על החיים שלי".

הקמפיין נחל הצלחה, אך יום לפני הטיסה לארצות הברית, למרכז רפואי המתמחה במחלתו, אושפז אדיר בבית החולים איכילוב. גופו נחלש, המחלה הכריעה אותו, והוא לא הגיע לטיפול המיוחל.

במשך חמישה שבועות שהה בבית החולים, וסירב לקבל משככי כאבים שיטשטשו אותו כי רצה להיות ער, ולנצל כל רגע עם יקיריו. בסוף ינואר 2024, בערב שבת, נפטר כשהוא מוקף במשפחה ובחברים קרובים.

אדיר אחרק נפטר ביום י"ז בשבט תשפ"ד (26.1.2024). בן עשרים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין במושב שתולים. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות.

ספדה לו אחותו: "מדהים איך שהורים בוחרים שם לילד. אין להם דרך לדעת אם הוא באמת יהפוך להיות כמו השם שלו. אז אדיר היה כזה, אדיר בכל מובן המילה. חלם בענק וכיוון הכי רחוק והכי טוב בכל דבר שעשה. היה לוחם אמיתי, אפילו שלא זכה ללחום עם חבריו כמו שרצה. הוא נלחם על החיים שלו, ונתן לכולנו תקווה. הוא הראה לנו כמה כוח יש בו, וכמה הכול אפשרי גם אם אנחנו במצב הכי קשה. יהי זכרו ברוך".

ספדה מיכל: "בן דודה יקר, הלב שלנו שבור לרסיסים. תמיד הייתה לנו תקווה שתנצח במחלה. תהיה בלב שלנו לעד".

חברי "התנועה החדשה" ספדו לו: "אדיר היה ילד מיוחד שנכנס ללב של כל מי שנתקל בו. נזכור אותו לעד כילד שמח, אופטימי וחייכן, שאהב מאוד את העשייה החינוכית, וחניכיו אהבו אותו".