בנם של ויקטוריה ועמוס. נולד ביום א' באדר ב' תשנ"ז (9.3.1997). ילד רביעי להוריו, אח לאסתר, ניסים, לידור, רביד, תאיר וליאן.

אדיר גדל והתחנך בקריית גת. למד בבית הספר היסודי ״אמת ושלום״ ובישיבה התיכונית ״אורט גרוס״ בעיר. כשסיים את לימודיו בתיכון, המשיך לשנתיים נוספות של לימודי ישיבה גבוהה בשכונת גבעת אולגה שבחדרה. הוא בלט תמיד בשמחת החיים שלו, בחיבורו למסורת ובקשר הקרוב עם בני משפחתו.

את רון הכיר בגיל שלוש-עשרה, כשלמדו באותו בית ספר והדריכו יחד בתנועת הנוער ״בני עקיבא״. בגיל עשרים השניים נישאו, תחילה התגוררו בגבעת אולגה, שם הפכו להורים לבנם הבכור איתן ישראל, לאחר מכן עברו ליישוב אלקנה, שם נולדו בנותיהם הילה שרה ועדי אורה, ולבסוף השתקעו בדימונה. אדיר היה אב מסור אוהב ונוכח, שראה בגידול ילדיו ובדאגה לביתו את מרכז עולמו.

אדיר למד לתואר ראשון בקרימינולוגיה במכללה האקדמית אשקלון.

ביום 11.3.2021 התגייס למשטרת ישראל ושירת כלוחם ביחידת הסיור של תחנת דימונה. הוא נודע כאיש מקצוע מסור וחבר אמת שביצע את משימותיו במסירות נפש.

לאורך חייו הקפיד אדיר על אורח חיים בריא, אהב לעסוק בספורט ובכושר גופני, והתמיד בשמירה על חיוניותו. לצד זאת, היה אדם חברותי שנהנה מהנאות החיים הקטנות, הוא אהב לרכוש וויסקי משובח ואיכותי ולשבת בנחת עם חברים ובני משפחה.

אדיר היה אדם מאמין, וקיום מצוות היה חלק בלתי נפרד מזהותו. גם בימיו העמוסים ביותר כלוחם וכסטודנט, מעולם לא ויתר על הנחת התפילין מדי יום ביומו. הוא נהג להגיע עם ילדיו לבית הכנסת ״אורות יואל״, וללמוד את פרשת השבוע באופן פעיל. היה איש של חסד ותורה והקפיד להעביר ערכים אלה לילדיו באהבה.

רב-סמל ראשון אדיר זוארס נפל בעת שירותו ביום י"א בחשוון תשפ"ו (2.11.2025). בן עשרים ושמונה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית גת. הותיר אחריו אישה הרה ושלושה ילדים, הורים ושישה אחים ואחיות.

חצי שנה לאחר נפילתו נולדה בתו נוגה. שמה ניתן לה משום שמסמל אור, תקווה ונחמה, אשר הכניסה לחייהם עם היוולדה.

על מצבתו של אדיר חקקו אוהביו: ״להרבות בטוב ולשמח אנשים״.

אלמנתו רון ספדה לו: ״י"א חשוון, יום פטירת אדיר שלי, לב ליבי, אדיר שלי, נאנו שלי, אני רוצה להגיד כמה מילים שכולם ישמעו וידעו מי היה אדיר שלי, כמה מיוחד היית. איזה אבא מסור ומדהים לילדים שלנו. איזה בעל אוהב ותומך היית עבורי, חיים שלי, אהבת נעוריי מגיל שלוש-עשרה. מהרגע שראיתי אותך, ידעתי שנועדנו אחת לשנייה. עברנו הכול ביחד, תמיד הסתדרנו לבד, בכל תקופה ובכל רגע, היינו אחד למען השנייה וזה הספיק לנו. לא החסרת ממני ומהילדים כלום, תמיד היה הכול בשפע בבית, תמיד קנית לנו את הדברים הכי טובים והכי משובחים. היית מוסר את כל כולך למען הפרנסה. תמיד אמרת לילדים את המשפט ׳הדבר הכי חשוב זה לשמח אנשים׳ וככה עשית, לפעמים ויתרת על עצמך בשביל לעשות טוב למישהו אחר וזה המסר שאני רוצה להעביר פה לכולם - תשמחו אנשים בכל זמן ובכל מקום, תרבו באהבת חינם! ... איך תמיד עזרת לחלשים, עשית מצוות גדולות בסתר שגם אני לא יודעת מהכול. אני מבטיחה לך שאני והילדים נמשיך את דרכך לנצח, בכל דרך ובכל דבר ננציח את שמך, שכולם ידעו מי היה אדיר שלי וכמה מיוחד היית. אני אוהבת אותך לנצח! תבוא אליי בחלומות, אני אחכה לך. אני אדאג שלילדים לא יחסר כלום כל החיים, כבר מתגעגעת אליך״.

ספדה אחותו אסתר: ״אהובי שלי, אחי קטן, הילד השובב שהיה מפרפר את אבא ואמא. הברבש, ככה קראנו לך. ילד עם שמחת חיים, וחיוך מלא באושר. כל מה ששאף, שחלם, שרצה פשוט קרה. אדם משימתי, שכל מה שהוא רצה השיג. התחלת בישיבה וואו כמה אושר היה לך, היית מאושר, היית רגוע, היית שליו! כמה חוכמה יצאה מפיך, איש שיחה! התחתנת עם בחירת ליבך, הבאת שלושה ילדים מקסימים לעולם״.

גיסו עומר ספד לו: ״אדיר גיסי, חתן יקר שלנו, לא איש דברים אנוכי אך אותך הכי ראוי להספיד... היית מקבל כל אחד שמגיע אליך בלחם טוב שהיית מכין ובוויסקי משובח. הייתי מחכה שתבוא אלינו בשבת, נוסע לחנות היינות הקרובה בוחר וויסקי טוב. ואתה היית בא לשבת מסתכל ואומר בקול המוכר שלך ׳אוו זה טוב זה׳. תמיד ידענו שאיתך אפשר להתייעץ על הכול. אדיר מבין בכל תחום. מבין בתיקונים, מבין ברכבים. איך אבא שלי היה דואג לך לפרויקטים בבית שלנו, כל דבר אדיר יתלה, אדיר יעשה. ידענו שיש על מי לסמוך. כולנו אהבנו אותך".

ספד ראם, חברו מהמשטרה: ״אדיר, חבר שהפך מזמן למשפחה, כותב את המילים האלה ולא מאמין בכלל שאתה לא כאן. הכרנו בתחילת הדרך שלך במשטרה, משם התחברו דרכנו והכרתי צד אחר של חברות, צד שלא האמנתי שקיים במילה חבר. בשנייה הראשונה הבנתי שמדובר באדם שישים את טובת הזולת לפני טובתו האישית, גם אם הוא מכיר אותו וגם אם לא, תמיד מחייך גם כשקשה לו ולסביבה וגם כשפחות טוב, תמיד יזרוק מילה שתגרום לכולם לצחוק ולשמוח...

רק אגיד לך תודה אדיר על שיעור שקיבלתי ממך על חברות, אחווה ורעות, שיעור קצר מאוד שנגמר מהר מדי אבל למדתי ממנו כל כך הרבה. תודה שהיית תמיד כשהייתי צריך אותך, על שיחות ופריקות בכל שעה וזמן, על האיש סוד שהיית בשבילי. אני מתחייב להנציח אותך, להזכיר אותך ולספר לכל מי שרק אוכל מי היית אדיר, ולהמשיך להפיץ את השמחה והאור שלך. יהי זכרך ברוך אחי היקר, אני אוהב אותך״.

לעילוי נשמתו של אדיר נחנכו שתי עמדות הנחת תפילין, האחת בתחנת משטרת דימונה בה שירת, והשנייה במכללת אשקלון בה למד, ובהן התפילין שהוא עצמו תרם כמה חודשים קודם לכן - בעת לימודיו באשקלון הגיעו לידיו שני זוגות תפילין שלא היו בשימוש. מתוך כבוד לקדושת המצווה הוא דאג לבדיקת התפילין ואז נתרמו לבית חב"ד באשקלון.

המשפחה הפיקה מהדורה מיוחדת של וויסקי לזכרו, לזכר מנהגו לכבד את אורחיו בכל ביקור בוויסקי משובח.

אדיר מונצח באנדרטת המשטרה שבמכללת השוטרים בבית שמש.