בנם של גלית ורמי. נולד ביום כ"ז בתמוז תשס"א (18.7.2001) בזיכרון יעקב. ילד שני במשפחה, אח לטופז ולאוריין.

אדיר גדל והתחנך בזיכרון יעקב. למד ביישובו בבית הספר היסודי "ניל"י" ובהמשך בתיכון "המושבה", שם בחר ללמוד במגמות ניהול משאבי אנוש, מִנהל וכלכלה. מורתו עינב, שעימה נוצר חיבור מיוחד, כתבה לו בסיום הלימודים: "אתה נער מדהים, מלא בערכים, טוב לב, פשוט אדיר – כשמך. אתה קסם – חבר טוב, כן, אהוב ומוביל חברתית, מפיץ אור לכל מי שנמצא סביבך. תמיד ידעת להגיד תודה ולכבד את כל מי שנמצא סביבך. אין לי ספק שתגיע רחוק ותכבוש כל פסגה. אתה פשוט נדיר". מנהלת בית הספר, שהייתה גם מורתו לתנ"ך, סיפרה: "עולה מולי דמותך – חייכני, מלא שמחת חיים, מוקף חברים, ובפיך תמיד בדיחות".

תחביבו העיקרי היה כדורגל, וכנער התנדב לאמן ילדים קטנים מהשכונה. התמיד לנסוע לצפות בכל משחק כדורגל של קבוצת "מכבי חיפה" שאותה אהד. אחרי תקופה שנסע למשחקים יחד עם כל משפחתו הפכה הנסיעה למסורת של בילוי משותף עם אביו. על אהדתו לקבוצה כתב ברשומה ברשת החברתית "פייסבוק": "תמיד הלכנו ונלך אחרייך [אחרי הקבוצה] באש ובמים. לא נפסיק לצעוק את השם שלך בכל מקום ... אף אחד לא יבין את התחושה של לבוא ליציע הצפוני, לעודד כמו משוגע, לראות אותך עולה אל הדשא ולקבל גול אחרי שבע דקות ... סוף סוף התחלנו לראות שוב את האימפריה הירוקה חוזרת. תודה לך, מכבי, על עונה כה יפה".

נער בוגר לגילו, שנהג לעשות יותר מהנדרש ממנו – "הגדיל ראש", כדברי אימו, "חשב מעבר, הוסיף והעשיר". ידע לראות את האחר ולהקשיב לזולת, בורך בנתינה מלאה וברוחב לב, עזר ותמך, אהב שלום ונמנע מריב ומדון. היה אהוב ומוקף חברים ממגוון גילים ורקעים, ואלה כינו אותו "דיר". אחת מחברותיו כתבה: "אתה לא מבין איך אני שמחה שיצא לי להכיר אותך ולהתחבר אליך ברמה כזאת. אתה הידיד הכי מדהים שיכולתי לבקש. תודה על כל עצה, שיחה, עידוד, תמיכה וחיבוק שנתת לי, ותודה על זה שאתה תמיד שם בשבילי לכל דבר".

אדיר בלט בחוש הומור ובשמחת חיים ונודע בקרב משפחתו וחבריו כבדרן שאוהב לצחוק ושרוח שטות מפעמת בו. כשנשאל במטלה בית-ספרית מה הוא אוהב לעשות עם משפחתו, כתב: "לצחוק, לצחוק, לצחוק".

הקשר עם הוריו ואחיותיו היה קרוב. אחותו טופז סיפרה שהיה שוחר שלום, שהקפיד לא להיגרר למריבות איתה. באחותו הצעירה אוריין טיפל כמו הורה, למשל האכיל אותה בלילות כשהייתה תינוקת, קילח אותה, לימד אותה לקשור שרוכים ולקח אותה לפעילויות מהנות.

גם לסבו וסבתו עזר מאוד. בתקופת פרוץ מגפת הקורונה בשנת 2020 ערך קניות עבורם, כדי שלא יסכנו את בריאותם.

לפני שהתגייס היה נחוש בדעתו לשרת כלוחם קרבי, לפקד ולבצע תפקיד משמעותי בצבא מתוך רצון לתרום. ביום 11.8.2020 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "צבר" בחטיבת "גבעתי" של חיל הרגלים, כפי שקיווה. אדיר הפגין מוטיבציה גבוהה, מסירות ונחישות, העלה את מורל החיילים והוביל בעשייה. נרתם לכל משימה וגם תחת קשיים ועייפות השקיע מאמצים, לא ויתר לעצמו, והכול בשמחה ובחיוך. במסעות בטירונות רץ לאחורי הטור כדי לסייע לחיילים שהתקשו. מתוך הוקרה אליו ומודעות למוטיבציה הגבוהה שלו, הטיל עליו מפקדו את תפקיד הקַשר. בטקס הענקת הכומתה העניק לו מפקד המחלקה את הכומתה האישית שלו כאות הערכה. "כשאנחנו כמפקדים היינו צריכים לשכנע חיילים להתאמן", סיפר המפקד, "אתה כבר היית בשיא האימון".

כפי שנהג כלפי חבריו ומשפחתו, כך נהג כלפי החיילים ביחידתו – באכפתיות, ברגישות, בהתחשבות, בערבות הדדית ובחברותיות. חברו עידן תיאר את הגישה המיוחדת שנקט: "תמיד יש פתרון ותמיד לשים את עצמך לפני אחרים". חברים אחרים מהיחידה תיארו איך אדיר ניסה בנחישות לעודד ברגעי עצבות וידע לומר את המילים הנכונות. מעולם לא רצה לקבל יחס מועדף ואף הסכים להחליף חיילים בשמירה כשביקשו ממנו. מפקדו שלֵו כתב: "הקשר שלי איתו היה מיוחד. הוא נכנס לי ללב מהרגע הראשון שהגיע למחלקה".

בחופשות, עם שובו הביתה לאחר שבועות קשים בצבא, הקפיד להקדיש תשומת לב ויחס למשפחתו. תיאר להם את מעשיו, שיתף בחוויות והביע את שביעות רצונו מהשירות, והם חשו שהוא יוצא לעצמאות, פורח, מצליח להסתדר בכוחות עצמו ומקבל כיוון לחייו.

אהדתו לקבוצת "מכבי חיפה" לא פסחה על תקופת השירות הצבאי. אחרי כל משחק ביקש ממפקדו שידווח לו על התוצאות, והשתדל לקבל אישור לצאת מהבסיס כדי לצפות במשחקים מכריעים ולשמוח עם קבוצתו.

במהלך המסלול הוכשר לתפקיד נהג של כלי רכב מסוג "נמר", ובתקופת התעסוקה המבצעית יועד לצאת לקורס מפקדי כיתה (מ"כים). חבר מהיחידה כתב: "כולנו יודעים שאם מישהו היה נבחר כמפקד המצטיין בקורס מ"כים, זה היית אתה ... כל הזמן היו מסתכלים עליך מהצד ואומרים כמה שאתה שרוט אבל מכונה משומנת, אריה, בן אדם שמתאים לצאת לפיקוד ולהיות הכי טוב שיש". מאור חברו כתב: "השטויות, הצחוקים, המנהיגות והאופטימיות אשר קרנה ממך ילוו אותי וישמשו לי דוגמה לפיקוד", וחבר אחר ליחידה הבטיח להעביר לחייליו את הערכים שהובילו את אדיר – תמיד לעמוד לצידו של הזולת ולזכור שגם כשקשה, יש מי שקשה לו יותר.

אדיר לא זכה לצאת לקורס. ביום 3.6.2021, במהלך שמירה בבסיס צבאי בצפון הארץ, נפטר.

רב-טוראי אדיר כץ נפל בעת שירותו ביום כ"ד בסיוון תשפ"א (3.6.2021). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בזיכרון יעקב. הותיר הורים ושתי אחיות.

על מצבתו חקקו אוהביו: "דמותך וחיוכך לא ימושו מליבנו לנצח, אתה לנו עולם ומלואו, תישאר בליבנו לעד".

גלית אימו כתבה: "אנחנו מתגעגעים לריח ולנוכחות, לשמוע את קולך, את הצחוק, ההומור, השירים שאהבת לשמוע בבית וברכב, את הדלת נפתחת בסוף השבוע כשאתה חוזר מהבסיס, אפילו מתגעגעת לריח של כביסה מלאה בזיעה, רוצה את השיחות שלנו ביחד, שתגיד לי: 'אימא, את שומעת?' ... אתה נמצא במחשבותינו, בתוכנו. בכל נשימה שאנו נושמים, אתה איתנו".

אחותו הצעירה אוריין כתבה: "אני אוהבת אותך, אני מתגעגעת אליך. אף פעם אני לא אשכח אותך, אין כמוך. אתה האח הכי טוב בעולם. אני לא אשכח את מה שעשית בשבילי".

סבתו מלכה כתבה: "תמיד אהבתי, אוהבת ואוהב אותך לנצח, ותמיד תהיה חלק מליבי ומנשמתי. אזכור אותך לנצח".

כתבה בת דודתו מורן: "אין מילים שיוכלו לתאר את הגעגוע אליך. אתה כל כך חסר, הצחוק שלך, החיוך, טוב הלב שלך שמרגישים בכל מקום שאתה נכנס אליו ... אני מרגישה אותך וחושבת עליך כל הזמן".

בן דודו יניב כתב: "אדיר שלי, מלא חוויות עברנו יחד, מלא שיחות, מלא ייעוצים. עשינו הכול יחד, היית לי לנפש תאומה. תמיד תישאר בראשי, תמיד תלווה אותי בכל שלב ושלב בחיי. שלך בהמון כבוד ואהבה, אחיך הגדול".

בשיר לזכרו כתבו בני המשפחה: "נעלמת מחיינו מיום 3.6.2021 / בלתי נתפס בשכל הישר, // אסון במשפחה, טרגדיה, סיפור דרמטי, / אולי בדיוני, שיש לו סוף עצוב, גורלי ומר. // חייל חתיך אדיר נדיר באופיו ומושלם / בכובע הסגול של 'גבעתי'. // מקור לגאווה למשפחה כולה. / הותיר חותם וזיכרון חיובי בכולנו. // לא נשכח לנצח! // אישיותך הלבבית ובהתלהבות אלוהית / בנתינה אין-סופית לזולת. // הכוח שלנו ניקח מאדיר, / היו בו עוצמות שיספיקו לנו להרבה שנים, / חום ואהבה. // האור שלך ימשיך ויזרח עלינו".

אייל, מפקד המחלקה, כתב: "היית חריג בנוף של הלוחמים ... בשלג, באמצע הלילה, אחרי שמירה, היית הולך לבד, מתאמן, והכול כי הייתה לך מטרה לצאת לקורס המ"כים ולעזור לאחרים במקום בו לך היו קשיים. יש אנשים מצטיינים, אתה היית איש מצוין. חסר פשרות עצמיות, בכל תחום רוצה להיות מספר אחת ... הפכת בתוך זמן קצר ללב הפועם של המחלקה. ילד שכולם אהבו לאהוב. אסיים בתודה – תודה על שיעור בפיקוד, במצוינות, ברעות, באהבת חינם, תודה על הזכות לפקד עליך. באהבה ובהערצה".

כתב מפקדו שמואל: "השארת לנו חור אדיר. ננסה למלא אותו במעשים טובים, קבלות טובות והרבה שמחה, כמו שאתה לימדת אותנו בחייך".

כתב אלעד, חברו ליחידה: "לימדת אותי עד כמה חשוב הקשר עם האחים הקטנים ועד כמה חשוב להשקיע זמן, מחשבה וכסף – ופשוט לאהוב".

ליעד, חבר לשירות, כתב: "לא הספקתי להגיד לך תודה על העזרה בהשתלבות במחלקה, על החיוך והבדיחה כשצריך, ובכלל על מה שהספקתי ונהניתי להכיר אותך".

בהלווייתו של אדיר כיסו אוהדי קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה" את קברו בצעיפים, בדגלים ובחולצות ירוקות, כצבע הקבוצה, "כדי שיהיה מאושר שם למעלה וידע שלא שוכחים אותו במועדון הירוק", כדבריהם. בלילה שאחרי נפילתו הובאה צלחת האליפות שבה זכתה הקבוצה לביתו והונחה על מיטתו. במועדון האוהדים נכתב: "אהבה כזו ל'מכבי' ולסמל לא רואים כל יום". כארבעה חודשים לאחר מכן התקיים משחק של הקבוצה לזכרו, וביציע הונפו כרזות שעליהן נכתב: "אדיר כץ ז"ל, 2001–2021, לנצח בליבנו".

אחותו אוריין הכינה ספר משפחתי עם דברים לזכרו פרי עטם של בני המשפחה. חבריו לגדוד הוציאו אלבום תמונות עם מכתבים והספדים.

ביוזמתם ובעידודם של חבריו, הכריז ראש המועצה המקומית זיכרון יעקב על טורניר כדורגל שנתי לזכרו של אדיר, והמגרש בשכונת חלומות זיכרון שבו אימן ילדים נקרא על שמו. בשלט שנתלה במקום נכתב: "ליהנות, לשחק, לנצח" – מילים שאפיינו את אהבתו לכדורגל ולספורט. על מצבת סלע במקום נחקק: "כל רגע שעובר הוא רגע שנצור בליבנו לעד". חברי ילדותו הקימו מצפה לזכרו בזיכרון יעקב – "מצפה אדיר", וחקקו מילים מתוך "שיר הרעות" מאת חיים גורי: "כי רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח".

בבית הספר "ניל"י" בו למד אדיר הוקמה אנדרטה לזכרו, ומדי שנה נערך מרוץ לפיד שמסתיים בטקס במקום. בטקס שנערך ב-13.12.2022 סיפר המורה לספורט שלו: "שיעורי חינוך גופני ואדיר זה שני דברים שתמיד היו ביחד. אם רצו למצוא את אדיר, הוא כנראה היה במגרש או באולם. הוא היה הראשון שמגיע לשיעור ודאג להשתיק את כל הכיתה כדי לא לבזבז זמן. בטורנירים תמיד היה בנבחרות, הריצות, בכדורעף, זה היה לו מאוד חשוב".

אדיר מונצח בבית "יד לבנים" בזיכרון יעקב.