אדיר, בנם של דינה ואברהם, אח של עדן עוז וספיר, נולד ביום ח' בשבט תש"ס (15.1.2000) במזכרת בתיה.

אדיר גדל והתחנך במזכרת בתיה. למד בבית הספר היסודי על שם הרצוג ובתיכון על שם רבין.

בהיותו סקרן אהב להתנסות בדברים חדשים, השתתף במגוון חוגים, העמיק בתחביבים וצפה בסדרות טלוויזיה של טבע והמצאות. כרודף הרפתקאות אהב לטייל, לחקור ולגלות מקומות חדשים. אדיר היה נער חברותי, בכל הזדמנות בילה עם חבריו, והם אהבו והעריכו אותו. הוא כיבד כל אחד והגן על החלש. את דניאל, בת הזוג שלו למשך שבע שנים, הכיר בבית הספר.

אדיר היה ספורטאי מצטיין ואהב מאוד כדורגל. עד גיל שש-עשרה הוא שיחק בליגות בקבוצות מקצועניות, כאשר חבריו לקבוצה כינו אותו "פורטו", כינוי שדבק בו גם בשירות הצבאי. גם לאחר שפרש ממשחק תחרותי המשיך לשחק עם חברים בשכונה, ובתקופת השירות הצבאי שיחק עימם בשבתות וארגן משחקים בבסיס. אדיר אהד את קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב, הלך וצפה במשחקים בקביעות בארץ ואף בחו"ל.

בנובמבר 2018 התגייס לצה"ל, ולאחר שעבר בהצלחה גיבוש, שובץ בסיירת חטיבת "גבעתי" בחיל הרגלים, כפי שרצה. השירות הצבאי היה חשוב מאוד עבורו. בכל שלב בלט לטובה ביחסו הרציני, במקצועיות, בביטחון שהקרין, בעשייה ללא פשרות, בכושר הגופני, בסטנדרטים הגבוהים שהציב ויותר מכול ברעות, בעזרה לזולת וברגישות לכל אחד. על כן כל מי ששירתו לצידו, פקודיו ומפקדיו סמכו עליו, על תפקודו ועל החלטותיו.

לאחר שנתיים בסיירת גבעתי יצא לקורס קצינים, אותו סיים ביולי 2021. בתום הקורס מונה למפקד מחלקה בפלוגה המסייעת בגדוד "שקד" בחטיבת "גבעתי". חייליו העריצו אותו, העריכו את אדיבותו, את האכפתיות, את ההתעניינות בהם ואת העזרה שהעניק והושפעו לטובה משיחות המוטיבציה שיזם, מהעידוד שלו וגם משיחות הביקורת שנועדו לשפר. "קראנו לך 'החתיך של הפלוגה' לא סתם – עם החיוך הכובש שלך שגרם לכולנו לחייך גם", תיאר אחד החיילים.

לקראת סיום סבב התפקידים התמיין למפקד צוות בקורס קצינים. אדיר לא שאף לקבל תפקיד זה, מפני שהעדיף להישאר בשטח ולהילחם, אך מפקדיו טענו שמשום כך דווקא הוא יועיל כמפקד בקורס, שהרי ביכולתו להחדיר בצוערים מוטיבציה לשירות משמעותי בפלוגה לוחמת. לאחר שהחל בתפקיד זה העביר לחייליו את המסר – "תדאגו לחיילים כמו אימא שלהם, תחנכו אותם כאילו הייתם אבא שלהם, תלמדו אותם כאילו היו האח הקטן שלכם ותקשיבו להם כמו לחבר שלכם".

בתום התפקיד בבה"ד 1, מונה לתפקיד סגן מפקד הפלוגה המבצעית בגדוד "שקד" של חטיבת גבעתי. בשמונת החודשים בתפקיד הוצב עם יחידתו בגוש עציון, באזור שכם וג'נין. אחד מחייליו תיאר אותו כאבא שני שלו – "כל שבת איתך הייתה חוויה, היית מסתכל עליי ועל כולם בגובה העיניים ומקשיב ועוזר בכל מה שצריך".

כאדם מסור מאוד למשפחתו, לא החמיץ אדיר ארוחות ערב שבת כל עוד הדבר היה תלוי בו. הוריו ואחיו העריצו אותו והתגאו בו. עבור אחותו הצעירה שימש מודל לחיקוי, ואחיינו אהב אותו ושמח על קרבתו.

בחור יפה תואר עם חיוך כובש, נהג ברגישות, בטוב לב ובאכפתיות כלפי הזולת. "כל מי שהכיר אותו, התאהב בו מייד", כדברי הוריו. ידע להצחיק את סובביו, בלט בנתינה וניחן בצניעות, בתחכום, בנחישות, בכוח רצון ובדבקות במטרה ובערכים. בכל מסגרת חשוב היה לו להיות הטוב ביותר ביחס לאחרים וביחס ל"עצמו של אתמול", כפי שתיארו זאת הוריו. תמיד שאף להשתפר, לשנות, להוביל ולהצטיין. כדברי אימו, "לא הסתפק בדרך טובה, תמיד סלל דרך טובה יותר". כמנהיג אמיתי אהב לקרוא תיגר, לא התפשר, חיפש אתגרים, שאל שאלות והטיל ספק.

באוגוסט 2023 השתחרר מצה"ל לאחר חמש שנות שירות חובה וקבע. שבוע לאחר מכן טס לטיול של אחרי הצבא בדרום אמריקה, ושם הצטרף לבת זוגו דניאל. במשך חודשיים הם טיילו יחד, והיא שבה ארצה בתחילת אוקטובר, בעוד אדיר תיכנן להמשיך לטייל שם במשך כחצי שנה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. ברגע שאדיר שמע על מתקפת הטרור ועל הזוועות, בין היתר שמע על נפילתו של מי שהיה מפקד הפלוגה שלו, ידע שהוא חוזר לארץ ויהי מה. אף שהתקשה למצוא טיסה שיוצאת לארץ, לא ויתר ומצא טיסת חילוץ שיצאה מפרו. ביום שנחת בישראל – 12 באוקטובר, התייצב למילואים אף שלא קיבל צו 8, חתם על נשק ועל ציוד, לבש מדים ונסע לנקודת ההתכנסות של גדוד "שקד".

ביום שישי, 27 באוקטובר 2023, נכנס עם הגדוד שלו כחלק מהכוחות שנכנסו בכניסה הקרקעית הראשונה של צה"ל לרצועת עזה, ושם לחם בגבורה ובתעוזה. עם אומץ ליבו וחוסר הפחד שלו האמין שישוב הביתה לאחר ניצחון במלחמה הצודקת.

בתחילת הלחימה, שובץ אדיר כמפקד נמר פינוי, ביחד עם הרופא של הגדוד. ימים בודדים לאחר מכן הצוות שלו חווה תקלה בנמר שלו, והם יצאו מעזה בחזרה לשטחי הכינוס לסדר אותה. במקביל, ראה הסמג"ד של "שקד" את אדיר, התלהב מיכולותיו וביקש שיעבור אליו. אדיר, שרצה להיות כמה שיותר בקרבות, קרוב ללחימה, עבר להיות מפקד הנמר של הסמג"ד, ונלחם לצידם.

ביום חמישי 16 בנובמבר 2023 יצא אדיר מרצועת עזה לביתו לכמה שעות בודדות וזכה לראשונה לראות את האחיינית החדשה שלו – שקד. אחיו עוז בישל ארוחה, והמשפחה התכנסה לסעוד כאילו הייתה זו ארוחת שבת. לאחותו ספיר, שהייתה בקורס קצינים באותו זמן, נתן את סיכת המ"מ (מפקד מחלקה) שלו. הוא נפגש גם חברתו דניאל, ואת החברים מהבית.

ביום ראשון, ה-19 בנובמבר 2023, בשעות הבוקר, במהלך פעילות לחימה בעיר ג'באליה שבצפון הרצועה, נפל אדיר בהיתקלות קשה שהייתה לגדוד, כשבמקביל מפקדים וחיילים רבים נפצעו באירוע הזה. בזכות התושייה שלו ניצלו חייהם.

סגן אדיר (פורטו) פורטוגל נפל בקרב ביום ו' בכסלו תשפ"ד (19.11.2023), בהיתקלות עם מחבלים בשכונת ג'באליה שבעזה. בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במזכרת בתיה. הותיר הורים, שתי אחיות, אח וחברה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

במסע ההלוויה עמדו בצידי הכביש אלפים מתושבי מזכרת בתיה, נופפו בדגלי ישראל והצדיעו לו במסעו האחרון.

אתר הנצחה הוקם לזכר אדיר – www.rememberadir.com .

אימו כתבה: "אדיר היה אח דואג, דוד אהוב ובן שהייתי מאחלת לכל אימא. עדיין לא מעכלת את הסרט הרע הזה, רוצה להתעורר מהסיוט ושהוא יהיה לידי. הגעגועים לא מרפים, והלב מרוסק. מחכה שתבוא לי בחלום ואוכל לנשק אותך שוב".

ספד לו אביו: "מהילדות ידענו שתהיה לוחם, תמיד היית פייטר. כל משחקי המחשב ששיחקת – על מלחמות, צלפים, קרבות ירי. כששיחקת כדורגל, לא היה אכפת לך מכלום – גליצ׳ים על אספלט זה כלום בשבילך. בקבוצת כדורגל של מזכרת שיחקת אפילו עם סדק בקרסול – במשך שמונים דקות לא ויתרת. גם כשהיינו משחקים ב'סוני' כדורגל, לא ידעת לחטוף גול. היית ילד חכם ונבון וחתיך-על. כל מקום שהיית בו, היית כמו מגנט – כולם היו סביבך. חלמת להיות לוחם והגשמת את החלום".

אחותו הבכורה עדן כתבה: ״תמיד היית גיבור, תמיד חייכת, תמיד עזרת לכולם ותמיד תמיד רצית להיות ראשון. וככה באמת היית. ועכשיו נשאר לנו לספר עליך בגאווה רבה, על כמה אדיר היית, כמה רעל, כמה אש בעיניים. אני מבטיחה להמשיך לספר עליך לכל מי שירצה לשמוע, ולא נפסיק לעולם, עד שניפגש שוב ביום מן הימים״.

ספד לו אחיו עוז במלאת שלושים לנפילתו: ״כבר שלושים יום אני מריץ בראש את כל התוכניות שהיו לנו ביחד, איך רצינו ואפילו התחלנו להתקדם ולצמוח ביחד. ממש הייתי צריך אותך לידי. כבר שלושים יום שאני נכנס לחדר שלי וחולף ליד החדר שלך. שלושים לילות שאני נרדם בידיעה שהחדר הצמוד אליי יישאר ריק לעולם. הזיכרונות ממך מלווים אותי בכל רגע, אני אחיה אותך בכל יום״.

כתבה אחותו הצעירה ספיר: ״מודה כל בוקר וערב על שנפלה בחלקי הזכות להיות אחותך במשך תשע-עשרה שנים נפלאות. לא הייתי מחליפה אף לא שנייה איתך״. לאחר שסיימה את קורס הקצינים, שאליו בחרה לצאת בעקבות אדיר, כתבה: "אם יש משהו אחד שאני יכולה לגמד אליו את כל מה שאדיר היה רוצה שאעביר הלאה – זה לחיות ולא להתחרט. לנסות, ליפול ולקום. ‏לדעת ליהנות מהחיים. זה שאתה נושם, לא אומר שאתה חי. תחיו בדרך שלא תתחרטו על כלום. תנצלו כל רגע, תעשו דברים שאתם אוהבים נטו בשביל עצמכם. תנצלו כל משאב שיש לכם, תשקיעו בעצמכם, תפתחו את עצמכם ותמיד תחפשו איפה אפשר להשתפר. ‏תיהנו מהדברים הקטנים, תצחקו חזק, אל תעצרו חיוכים, תראו לאנשים שאתם אוהבים אותם, תרעיפו מחמאות וטוב לסביבה, זה לא עולה כסף, ותמיד תדאגו לאנשים שלכם. ‏נכון, בסוף לא גימדתי את זה לדבר אחד קטן, אבל ככה אדיר היה. לא משנה כמה אני אנסה, אני לא אצליח לתאר אותו במילה, אולי חוץ מהמילה שתפורה עליו כמו כפפה ליד – אדיר".

את השיר "מלאך בסגול", כתב אחיו עוז עם רוני אברהם בלחן של עדי לאון ובביצוע של הזמר רון שובל. להאזנה לשיר – https://www.youtube.com/watch?v=D-nxeadURMo .

באתר "יוטיוב" הועלה סרטון עם תמונות מחייו וברקע שיר נוסף שנפתח כך: "חולפות השעות, עוברים הימים / יודע אתה – הימים לא קלים / סמל שכמוך מביט בי, מחייך / ייתכן שנשארת ולעולם לא תלך / מביט עוד פעם ושואל 'איך?'" (מילים ולחן: אבי גואטה, ביצוע: רוני אברהם).

מועדון קבוצת "מכבי תל אביב" יזם כתובת גרפיטי גדולה עם שמו ועם הכיתוב "שער 11 לא שוכח". באתר האינטרנט של המועדון הועלה דף לזכרו.