בנם של ויקי-ענת ויחזקאל. נולד ביום כ"ט בחשוון תש"ס (8.11.1999) במודיעין. ילד שלישי מתוך ארבעה במשפחה, אח ליוסף (יוסי), אדל ומרום.

אדיר-מאיר, ילד שקט וביישן, גדל והתחנך במודיעין ולמד במוסדות לימוד בעירו. בילדותו חלתה אימו במחלה קשה שנמשכה שנים, והדבר השפיע עליו עד מאוד הן בחיי היומיום והן בהתפתחות האישית. ניכר שהדבר פיתח בו ערנות למצוקה של הזולת וגישה טיפולית.

כדורגל היה אהוב עליו – המשחק עצמו וצפייה במשחקים. הוא שיחק בקבוצת "עירוני מודיעין" ואהד את קבוצת "בית"ר ירושלים".

אדיר- מאיר היה חבר נאמן, מסור ודומיננטי, הוביל את החבורה במנהיגות חיובית, ברוח שטות ובאחריות כאחד, דאג להם וחיבר ביניהם כדי להעניק לכל אחד תחושת שייכות. "הדבק של החבורה", הם תיארו. כשבגרו דחף אותם ועודד אותם להתקדם ולהתפתח. יחד שוחחו על הכול, יצאו לאכול ולבלות, שיחקו כדורגל בשכונה ושלחו זה לזה סרטונים מצחיקים ושירים. חוש ההומור והבדיחות שלו היו חלק בלתי נפרד מהווי החבורה. ברגישותו הרבה לא הסכים להשאיר חבר לבד, רצה שכולם ירגישו שייכות, ולכן התעקש להזמין ולשתף את כולם, ואם זה לא התאפשר, קבע להיפגש עם אותו חבר במועד אחר.

ב-21 במרץ 2018 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד מבצעי של חטיבת החילוץ וההדרכה בפיקוד העורף. אדיר אהב את האנשים שסביבו, חש שביעות רצון מהשירות ומהאתגרים שהציב ותיאר זאת כ"קושי מספק".

בשל מחלתה של אימו זכה לתנאי שירות מיוחדים. כבר בטירונות אותר כבעל פוטנציאל לפיקוד, אך במהלך השירות סירב להתקדם בכיוון זה כדי להישאר בקרבת אימו.

לאחר כשנתיים של שירות מבצעי הוצע לו בפעם השלישית לצאת למסלול פיקודי, אך הפעם הצליחה אימו לשכנע אותו שיעשה זאת. לאחר שסיים קורס מפקדי כיתה (מ"כים), המשיך לקורס קצינים וסיים אותו בהצלחה. "ראיתי איך לאט לאט אתה מתפתח והופך מנער למפקד", כתב חברו עומרי, ולחברו קוראל סיפר בהתלהבות ובעיניים נוצצות עד כמה הוא מרוצה מהפיקוד ועודד אותו ללכת בדרכו.

בשירות הקבע, אחרי שביצע תפקידי קצונה ראשונים, המשיך אדיר לקורס מפקדי פלוגה (מ"פים), שאותו סיים ב-31 ביולי 2023. כשבועיים לאחר מכן שובץ בתפקיד מפקד פלוגה בבסיס האימונים החטיבתי (בא"ח) של פיקוד העורף, הממוקם סמוך לקיבוץ זיקים, באזור מישור החוף הדרומי, ופתח מחזור טירונים חדש.

לאורך שירותו כמפקד אהב את חייליו, נהג בהם באנושיות ודיבר עימם בגובה העיניים. לא ויתר על חיילות ראויה והעניש כשצריך, אף שעשה זאת בלב כבד. כן דאג לרווחתם הכלכלית. הוא הקפיד לברר מי מהם זקוק לעזרה כזו, וחיפש דרכים יצירתיות לסייע. למשל לפני ראש השנה ויום הכיפורים תשפ"ד דאג לחלק תווי שי לחייליו החווים קושי כלכלי, וביקש גם את עזרת הוריו בעניין זה.

כך, בצניעות ובענווה שאפיינו אותו אך בנוכחות מורגשת, דאג אדיר לסביבתו לפני שדאג לעצמו. ברוחב לב ובנדיבות הרבה להתנדב ולתת גם מחוץ למסגרת הצבאית – תרם סלי מזון למשפחות נזקקות ואף העביר תרומות בהוראת קבע לניצולי שואה. יפה מבחוץ ומבפנים, רגיש לחלש ומבחין במי שידו אינה משגת, שימש דוגמה ונתן השראה לכל מי שהכירו.

את חברתו אלכסה הכיר בשנת 2020, במסגרת השירות הצבאי. בין השניים התפתחו קשר זוגי וחברות קרובה. היא כינתה אותו "נוני", ואהבה אותו מאוד. השניים היו מאושרים יחד, חשו בני מזל וניצלו כל רגע ליהנות זה עם זה. אדיר עמד לצידה בכל עת, ובשעות קשות הרגיע וניחם. הם תכננו לטוס יחד לטיול בחו"ל לאחר שחרורו המתוכנן במרץ 2024 ודיברו על נישואים ועתיד משותף.

בערב שמחת תורה תשפ"ד קרא ברשומה ברשת החברתית "פייסבוק" על אם יחידנית לשלושה ילדים הסובלת ממחסור גדול. המקרה נגע לליבו, ולאחר שיצר עימה קשר, ביצע עבורה קנייה גדולה, אף מעבר למה שנזקקה. בהתכתבות ביניהם כתב לה "אם נותנים, נותנים באהבה". באותו היום גם קנה חטיפים וממתקים כדי לשמח את חייליו הנשארים בבסיס בחג ואת ילדי הרב הצבאי שהוזמן לבסיס. לאנשי הסגל שלו הוא קנה ארוחה של חומוס ושניצל, ושמר תמונה בה רואים את אנשי הסגל בארוחה המשותפת.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אדיר שהה בבסיס זיקים באותו יום. במהלך מתקפת הטרור הוא הבין מהר מאוד שמשהו חריג קורה, הפגין מנהיגות אמיצה ונחישות מדהימה ונתן שתי פקודות קריטיות שהשפיעו על מהלך הקרב. הפקודה הראשונה הייתה להוריד את הטירונים מעמדות השמירה, להעבירם למיגוניות ולהכניס את הסגל המנוסה לעמדות במקומם, בכך להבטיח שמירה מדויקת ומקצועית על הבסיס. הפקודה השנייה הייתה לעבות את עמדות השמירה, דבר שתרם להגברת הביטחון בבסיס. במהלך הקרב הוא אישר לאזרחים שהיו בחוף זיקים ונמלטו מן המחבלים המרצחים להיכנס למיגונית שבתוך הבסיס. בזכות החלטותיו הנכונות והמהירות הצליח אדיר יחד עם סגל פקודיו למנוע את כיבוש הבסיס ולשמור על חייהם של חיילים ואזרחים רבים. פעולותיו שיקפו את האומץ והמקצועיות שלו כמפקד וכאדם. בזכות קרב זיקים נמנעה כניסת מחבלים ליישובים זיקים, כרמיה או אף לאשקלון.

סרן אדיר-מאיר עבודי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין. הותיר הורים, שני אחים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן.

אימו אמרה בריאיון: "אפילו אם המחבל היה יורה לאדיר באחת מבהונות הרגליים, זה היה פגיעה בלב – אדיר היה לב כולו. פגעו בלב הטוב, במקום הכי הכי רגיש".

אדיר היה דוגמה למנהיגות, כתבו אוהביו. הוא ידע להנחיל לחיילים שלו לא רק את הכישורים הטכניים הנדרשים אלא גם את הערכים של אחווה, מסירות ונאמנות. הוא היה תמיד נוכח גם ברגעים הקשים והראה לחייליו מהן חברות, נתינה וראיית האחר. אדיר ייזכר כמי שהיה אדם טוב, מפקד דגול וחבר נאמן.

במלאת שלושים יום לנפילתו ספדה חברתו אלכסה: "אהבה שלי, איך עבר כבר חודש? מבחינתי הזמן נעצר, החיים שלי נעצרו באותו היום, היום הכי נורא בחיים שלי, הסיוט הכי גדול. שלושים יום שאנחנו לא מדברים כל היום כמו תמיד, שלושים יום שלא שמעתי את הקול שלך, שלושים יום שלא שמעתי את הצחוק הכי מתוק שלך, שלושים יום שלא ראיתי את הפרצוף הכי יפה בעולם, שלושים יום שלא הרגשתי אותך, שלא הרחתי את הריח שלך, בלי החיבוק הכי מנחם וטוב שלך ... אני אציין בפני כל העולם וכל מי שקורא את זה שאני זכיתי במתנה הכי טובה שיכולתי לקבל בחיים ...

איך היינו מסתכלים אחד על השנייה – ההתרגשות הזאת והפרפרים בבטן כשהגיע סוף השבוע, והינה סוף-סוף אנחנו נפגשים. כמה היינו מחכים לזה, ואז ביום ראשון מתבאסים ממש שנגמר ... אני גאה בך, אני אוהבת אותך, ואני מבטיחה לך שתלך איתי לנצח".

במסגרת מיזם "שרים לזכרם" יצרו וביצעו בן ווייד ואסף יובל את השיר "האמת שלך" לזכרו: "כל, כל הנתינה שלך, הבאת שקט ושלווה / אם כבר נותנים, באהבה / תשמור תשמור על עצמך // הלב, הלב שלך כל כך גדול / חיוך שלך מאיר הכול / אדם שרק רוצה שלום / אותך אדיר-מאיר נזכור // רוח לחימה, גבורה גדולה / שמור על עצמך, מילה שלך / ונזכור אותך מחייך ושר / השלווה איתך / האמת שלך // אהבה, האהבה כל כך גדולה / האור שכל הזמן איתך / לחברים, ולמשפחה / תודה תודה לך // הגעגוע, שרק הולך ומתגבר / אותך רוצה קרוב יותר / הערצה כל כך גדולה / תנוח, אני תמיד איתך".

המשפחה החליטה להמשיך את דרכו בהענקת תווי שי לחיילים נזקקים בחגי תשרי מדי שנה, כן העניקה משלוחי מנות בפורים לתלמידי בתי הספר שבהם למד אדיר. חברתו אלכסה וחבריו נרתמו לתרום לניצולי שואה ולבשל להם ארוחות חמות בפסח.

טורניר כדורגל, משחק שאדיר מאוד אהב, התקיים לזכרו במודיעין ומתוכנן להתקיים מדי שנה.

במסעדת "מורדן בר" במודיעין הושקה מנת המבורגר מיוחדת על שמו: "ספיישל אדיר", וכל ההכנסות עליה הוקדשו להנצחתו.

במודיעין, בקרבת ביתו, נקרא על שמו משעול הליכה – "מעלה אדיר עבודי".

משפחתו של אדיר החליטה על הכנסת ספר תורה לבית כנסת לעילוי נשמתו.

אדיר מונצח באנדרטה לנופלי פיקוד העורף ברמלה.