בנם של סיגל ועופר. נולד ביום י"א באדר ב' תש"ס (18.3.2000). אח למצדה, צוף וליבי.

אדר גדל והתחנך בקיסריה, למד בבית ספר יסודי מקומי ובתיכון "בית הספר המשותף חוף הכרמל" בקיבוץ מעגן מיכאל. ילד מקסים, שמח, אנרגטי ואוהב אדם.

מגיל צעיר אהב את הטבע ואת הים וככל שגדל, אהבה זו התעצמה ותפסה מקום משמעותי וגדול בחייו. כבר בתור ילד למד לגלוש וכנער, נהג לקום מוקדם כדי להספיק לגלוש לפני הלימודים בבית הספר. כשהיה בן שלוש-עשרה התחיל להדריך במועדון הגלישה "דדיס" בחוף שדות ים, והפך למדריך נערץ, מודל לחיקוי וסמל. אין חניך במועדון שלא הכיר אותו, מקצועית ואישית. הוא הפגין מוסר עבודה, מסירות ואכפתיות יוצאי דופן, גידל דורות של גולשים ועזר לאנשים רבים למצוא מרפא בגלים ובגלישה.

בתיכון למד במגמת תזונה ובמגמת ימאות, ועבר הכשרה לתפקיד סקיפר (קברניט של ספינה קטנה). המחנכת שלו, לינדה, סיפרה עליו: "נער מקסים, מלא שמחת חיים, 'מענטש'. אדם נפלא וחם".

ב-2018 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת "גבעתי". הוא שובץ בפלחה"ן "גבעתי", פלוגת החבלה וההנדסה של הסיירת, ושימש כנגביסט חוד – לוחם בחוליית החוד הקדמית של הפלוגה הנלחם באמצעות מקלע "נגב". התפקיד דרש אחריות רבה ואדר ביצע אותו במקצועיות ובמסירות, תמיד דחף קדימה ונתן שקט וביטחון לכל מי שלחם לצידו. לאורך השירות לקח חלק פעיל בעשרות מבצעים מורכבים, והיה ראשון לבצע כל משימה.

הרעות והחברות היו שניים מהערכים המובילים בחייו, ועל פיהם עשה את בחירותיו גם בצבא. בשלב מסוים של השירות הוצע לו לצאת לפיקוד, אך מתוך אהבה ונאמנות לצוות שלו, החליט לוותר ולהישאר איתם עד סוף השירות.

אחרי השחרור חזר להדריך במועדון הגלישה, טייל בעולם וגלש בחופים של מגוון מדינות, בהן פורטוגל, אוסטרליה, האיים המלדיביים והפיליפינים. הוא היה בעשייה מתמדת ונהנה מכל רגע.

סימני ההיכר הבולטים שלו היו הגלשן שתמיד היה איתו ורכב ה"חיפושית" שעליו נהג לכל מקום. חלומו היה לשפץ ולשדרג את ה"חיפושית", כך שתהפוך למעין "ג'יפ-חיפושית".

סימן היכר נוסף שלו היה הצעיף הירוק של קבוצת "מכבי חיפה" בכדורגל. אהבתו לקבוצה וליציע האוהדים הייתה טוטאלית, והוא נהג ללכת למשחקים באופן קבוע עם אביו ועם חבריו.

אדר היה איש של אנשים, מנהיג טבעי וכריזמטי, בעל נוכחות ממגנטת שאי אפשר להתעלם ממנה, עיניים טובות וחיוך כובש. מטבעו היה שמח, תמיד ידע להרים את המורל והפיץ אור ואושר בכל מקום בו שהה. חבריו הרבים נמשכו לאנרגיה הטובה שהביא עמו, לטוב ליבו ולענווה שבה התנהל, והעריצו את יכולתו להתמקד ולבצע כל משימה ביסודיות ובחתירה למצוינות.

גם בתוך המשפחה, אדר היה מקור לשמחה ולגאווה, בן ואח מדהים, קרוב מאוד להוריו, והחבר הכי טוב של אחיותיו. אדר ושלוש אחיותיו בילו יחד רבות ושיתפו זה את זה בכול ואדר, שהיה בעל חוש אופנתי מצוין וטעם משובח, אף נהג לעזור לאחיותיו לבחור בגדים לאירועים ולמסיבות והשאיל להן לא פעם חולצות.

את בת זוגו, גל, הכיר כשהיה בן שמונה-עשרה. "איזה אהבה עצומה חווינו", סיפרה, "אהבה של פעם בחיים".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אדר התעורר בביתו עם פרוץ המתקפה, וברגע שהבין מה קורה, היה הראשון להתייצב. עוד לפני שהוקפץ באופן רשמי כבר הכין תיק ויצא מהבית בתחושת שליחות, אחריות ודבקות עצומה במשימה, עם ראש מורם ובידיעה שהוא עושה את הדבר הנכון.

יחד עם הצוות שלו, לקח חלק בלחימה הקרקעית ברצועת עזה, ולחם ברציפות במשך חודשים ארוכים. לחברו סיפר שהמלחמה לא קלה, "אבל אין מה לעשות ועושים מה שצריך עד שנסיים את העבודה".

בסוף מאי 2024 יצא לחופשת ריענון של שלושה ימים, ועל אף שידע כי הצוות אמור לצאת מהרצועה תוך זמן קצר, לא היה מסוגל להישאר בבית בזמן שהם נלחמים ובחר לחזור להילחם לצד חבריו ביממה האחרונה של המבצע בו השתתפו.

המבצע, שכלל פעילות לחילוץ גופות חטופים, נערך בעיר ג'באליה שבצפון הרצועה. רגע לפני סיומו, נכנס הכוח לתוך אחד המבנים כאשר אדר, כתמיד, בראשו. במהלך לחימה אינטנסיבית מול מחבלים שהסתתרו במבנה השליך אחד המחבלים לעברם רימון, אדר נפגע ונהרג במקום.

רב-סמל אדר גבריאל נפל בקרב ביום כ"ב באייר תשפ"ד (30.5.2024). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיסריה כשהוא מלווה בתושבי קיסריה, בחבריו האוחזים בדגלי ישראל ובאלפי אנשים שבאו להיפרד ממנו בכאב. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות.

אדר מונצח באתר בית הנשיא ובאתר ההנצחה לאוהדי "מכבי חיפה" שנפלו במלחמה.

טקס לזכרו נערך במסגרת אליפות ישראל במרוצי מכוניות לשנת 2024. כחלק מהטקס, הובילו הוריו וחבריו של אדר את שיירת רכבי המרוץ כשהם נוהגים בחיפושית שלו, ששופצה לזכרו ובהתאם לחלומו.

מעגל גלישה לזכרו בו נכחו אלפים נערך בחוף שדות ים.

עמודי הנצחה לאדר נפתחו באתרים memoriz.plus ו"למלא את החלל".

בסמוך לחוף קיסריה נחנך "שביל אדר אל הים", המתחיל בפארק האופניים "פאמפטראק" ומסתיים בחוף הים, המקום האהוב ביותר על אדר. לאורך השביל הוצב שלט המספר עליו ושלט נוסף עם שיר שכתבה אחותו, מצדה, לזכרו: "לפעמים מלאך מתהלך בינינו/ קשה לנו להסביר את זה במילים אבל אנחנו יודעים/ כי האור שהוא מביא זה משהו אחר/ מיוחד// לפעמים מלאך מתהלך בינינו, אך הוא נראה כמונו, אדם/ יפה תואר עם פנימיות עוצרת נשימה/ שבא לנו שימשיך להיות קרוב אלינו/ עם החיוך, עם הערכים, עם טוב הלב שהוא מפזר לסביבה שלו/ ממגנט אותנו והופך אותנו לטובים יותר// אבל למלאכים יש תאריך שהם צריכים לעזוב אותנו/ הוא כתוב וידוע, לא לנו בני האדם/ הם עוזבים אותנו ביום אחד/ ומשאירים אותנו עם חלל ענק של ריקנות.../ האור מתפזר בים, בגלים, בטבע עוצר הנשימה".