בנם של מיכל ומשה. נולד ביום ב' בכסלו תשס"ג. (6.11.2002) במושב עידן שבערבה. אח לניצן, רון וכליל.

אהד, הידוע בשם החיבה "בודי", גדל והתחנך במושב עידן, למד בבית הספר היסודי המקומי ובבית הספר העל-יסודי השש שנתי "דרכא שיטים".

ילד של טבע ומדבר שהסתובב יחף בכל מקום ואהב לטייל בגבעות הלבנות של סלעי החוואר הסמוכות לביתו. חכם, ערכי, רגיש וחברותי, עם חוש הומור מטורף, חיוך תמידי על הפנים, אופטימיות בלתי נדלית ויכולת להפיץ אור ושמחה בכל מקום בו דרך.

בכיתה ד' הצרף כחניך לתנועת הנוער "בני המושבים". מספר שנים לאחר מכן, כשהיה בכיתה ט' הוצע לו להיות מדריך. בדרך כלל, המדריכים בתנועה היו תלמידי כיתה י', אך באותה השנה היה מחסור במדריכים ואהד נענה לאתגר. יחד עם מדריכה נוספת, הדריך את קבוצת "חריף". החניכים אהבו והעריצו אותו, סיפרו שהיה כיפי ומלהיב אבל גם ידע להקשיב להם, לראות אותם ולהיות שם עבור כל מי שצריך.

כשהיה בתיכון, היה שותף להקמת מועצת הנוער המקומית ולקח חלק בהובלתה.

אחרי סיום הלימודים, אהד התקבל למכינה הקדם-צבאית "הדר" על שם הדר גולדין, הממוקמת בקיבוץ סופה שבעוטף עזה. זו הייתה שנה משמעותית מאוד עבורו, וגם במהלכה, כמו בכל מקום אליו הגיע, איש לא נותר אדיש לקסמו.

עם סיום המכינה, התרכז בהגשמת החלום שליווה אותו מגיל צעיר - להתגייס ל"שלדג", יחידת העילית של חיל האויר. בכל תחום בחייו ידע לסמן לעצמו מטרות ולפעול על מנת להשיג אותן, וגם את היעד הזה כבש בהצלחה.

ב-6.12.2021 התגייס לצה"ל ושירת, כפי שחלם, ביחידת "שלדג". הוא אהב כל רגע בשירות ושמר על מוטיבציה והתלהבות לאורך מסלול ההכשרה המאתגר והתובעני. לתפיסתו, כל קושי היה אתגר שיכול לקדם אותו בחיים. "בכל משבר או אתגר בחיים שלי", כתב, "אוהב לצאת למדבר לחווארים ליד הבית, ופשוט להתמודד איתו כשזה רק אני והמדבר, עם האמת האישית שלי, בלי שום מסכות".

בשלב מסוים במהלך המסלול, הוכש בצוואר על ידי נחש צפע ופונה לבית החולים "הלל יפה" בחדרה במצב קשה. הוא היה מורדם ומונשם ונאבק על חייו, אך הצליח להתאושש, חזר לצבא וסיים את המסלול יחד עם חבריו לצוות.

לקראת סוף המסלול, נשא דברים באזכרת השנה למות סבו, ניסים: "סבא היקר, אני בעוד חודש וחצי מסיים את ההכשרה שלי ונכנס לשירות הסדיר. אני זוכר שכשהתגייסתי, אמרת לי שני דברים. הראשון - לשמור על עצמי מכל משמר, והשני - ללכת עם ראש מורם וחזה נפוח, להיות גאה ושלם עם המעשים שלי. ואני יודע שאם היית איתנו היית אומר לי שאני עושה את הדבר הכי חשוב שיש...

"אני מנסה כמה שאני יכול ללכת בדרכך, בטוב הלב שלך, בנועם ההליכות שלך, באמונה שכל אדם ואדם הוא עולם ומלואו ויש לשפוט לכף זכות כי לב האדם הוא טוב מנעוריו... ממשיך לחשוב עליך, לשמר את מי שהיית בשבילי ואת מי שאתה עדיין, כי אתה אבן בזהות שלי ואני לוקח אותך איתי לכל מקום שאני הולך ובכל החלטה שאני צריך לקבל".

אהד היה מנהיג מלידה, בעל נוכחות שאי אפשר לפספס. הוא היה ספורטאי מצטיין, תמיד ראשון, תמיד יוזם, תמיד בתנועה. רגיש וקשוב לצרכי האחר ורוצה לדאוג לכולם, בני אדם ובעלי חיים כאחד. היה קשור מאוד למשפחתו ובתקופות העמוסות ביותר בצבא הקפיד לקנות פרחים לאימו בכל שבת. אם לא יצא הביתה, ביקש מאחד מבני המשפחה שיקנה זר בשמו. הייתה גם אהבה גדולה בחייו, לבת זוגו אופיר. השניים היו מאושרים יחד ורקמו תוכניות רבות לעתיד.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים - יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבת טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה השבת, אהד היה ביחידה, בכוננות עם הצוות שלו. כמה דקות אחרי השעה 8:00 בבוקר, שלח לאביו הודעה שהצוות הוקפץ והוא כבר על המסוק, בדרך לעוף עזה.

המסוק נחת סמוך לקיבוץ בארי, והצוות, שהיה הכוח הצבאי הראשון שהגיע מקום, הוכוון על ידי חברי כיתת הכוננות אל השכונות המערביות של הקיבוץ. רגעים ספורים אחרי שנכנסו, נפגע אחד הלוחמים מירי מחבלים שהתבצרו בבית סמוך. אהד סייע לטפל בפצוע ונלחם בגבורה, עד שנורה ונהרג.

סמל ראשון אהד בודי כהן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במושב עידן. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.

אימו, מיכל, ספדה לו: "אהדי אהוב ליבי, אהוב ליבנו. או כמו שקראת לעצמך - הבן המועדף... ילד שכולו אהבה. שכולו טוב. בכל מקום שהגעת אליו, גרמת לכולם להתאהב בך. ואיך אפשר שלא... הייתה תקופה שאבא ואני לא יכולנו ללכת בערבה בלי שתיגש אלינו מישהי ותגיד: 'מה? אתם ההורים של אהד? יש לכם הילד הכי מקסים בעולם'...

"כמה שמחת להגיע לשלדג. קיבלת בדיוק את מה שרצית וחלמת... כשאבא שאל אותך בטירונות יחידה איך עבר השבוע, ענית לו: 'קשה! אבל קשה טוב'. שלחנו לצבא את הכי טוב שיש, ואתה רק השתפרת והתקדמת... פרחת וצמחת. הפכת להיות איש. מדהים ומיוחד... תודה מתוק שלי על עשרים שנה ואחד-עשר חודשים שהבאת לנו את האביב".

"היית פרח מדברי שמשמח כל אדם שפוגש בך", כתבה דודתו, תמי. "הארת פנים לכל אחד שפגשת, הידיים הארוכות שלך הושטו לחיבוק וחיבור לכל אחד... אהדי פרח נדיר שנקטף. רך וחזק, עדין ואמיץ, ובעיקר עם המון מוטיבציה אישית לתרום ולתת לכולם, בעיקר למשפחה שלך והכי לאמא. איפה יש ילד שמכיר את כל הצמתים שמוכרים בהם פרחים? בערב ראש השנה האחרון ביקשת ממני ומאבא לקנות פרחים לאמא. הוספת: 'ותזכרו שהיום גם חג וגם שבת, שיהיה זר יפה'... תודה לך על מי שהיית בשבילנו, תודה לך על האור שהפצת. תודה שגרמת לנו לחייך גם כשלא תמיד היה על מה".

בערבה התיכונה נחנך "שביל החבצלות" - מסלול הליכה לזכרו של אהד, בגבעות בהן אהב לטייל.באזור נחנכה גם נקודת תצפית לזכרו - "המרפסת של בודי".

חניכי תנועת הנוער של "בני המושבים" הפיקו לזכרו סרטון בסגנון תוכנית הטלוויזיה "סליחה על השאלה", בו הם מספרים איך זה להיות חניך של אהד. הסרטון ניתן לצפייה ביוטיוב תחת השם "סליחה על השאלה - קבוצת חריף".

סרטון נוסף לזכרו ניתן לצפייה ביוטיוב תחת השם "לזכרו של רס"ל אהד בודי כהן".

עמודים לזכרו נפתחו באתרים remember.bio ו- memoriz.plus וכן באינסטגרם, תחת השם remember_ohad_cohen.