בן ברוך וחנה. נולד ביום א' בסיון תרצ"ו (22.5.1936) בכפר סבא. שם סיים את לימודיו בבית ספר יסודי על שם אוסישקין ולאחר מכן בבית הספר התיכון על שם כצנלסון. השתייך לתנועת "הנוער העובד". היתה לו נטייה לספורט. באוגוסט 1954 גויס לצה"ל וגמר את שירותו הסדיר. לאחר מכן, משנתלו בו תקוות רבות ועתיד מזהיר היה נכון לו בפיקוד הגבוה של צה"ל, הצטרף לצבא הקבע בחיל השריון. היה דמות של מפקד וקצין וותיק בצה"ל. במסגרת שירותו השתלם באירופה ובארצות הברית ואישיותו היתה לדוגמא בגדודו. בפרוץ מלחמת ששת הימים היתה התנהגותו האמיצה למופת בהסתערו על המערך המצרי בצומת רפיח והטנק שלו שועט בראש הטנקים המסתערים. באותה הסתערות נפצע אך למרות זאת המשך ללחום ולפקד על היחידה הוא המשיך בפיקוד ובלחימה גם בשיך זוויד אשר בסיני ואז ספג הטנק שלו שני פגזי תותח; הוא נפצע בידיו ובפניו. במצב זה המשיך עד למוצב ג'ירדי ששם התנהל אחד הקרבות המרים של שריון בשריון. הטנק של אהוד ספג פגיעה נוספת, ישירה וגורלית, ובהיות מחצית גופו חשופה לאש האויב מצא את מותו. זה היה ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הניח אשה. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר מכן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בכפר סבא. לאות הוקרה לשירותו הנאמן והמסור צויין אהוד לשבח על ידי הרמטכ"ל על גילוי אומץ לבו ודביקותו במטרה. בשעת נפלו היה בדרגת רב סרן ולאחר מכן הועלה לדרגת סגן אלוף. מפקד חטיבתו מספר כי אהוד היה בעל הכרה לאומית ולב חם, אדם מוכשר באופן בלתי רגיל. טנקיסט מצוין שהצטיין עוד בקורס הקצינים ואחר מכן כמפקד מחלקה בקרב על תאופיק. את ה"כלי" שלו, הפטון, אהב הכיר לפני ולפנים. הוא היה מסוגל לפתור במומחיות רבה כל בעייה שהתעוררה ולסלק כל תקלה כאילו היה איש חימוש מקצועי. איש חזק היה אשר ידע היטב מה הוא רוצה מעצמו, מפקודיו ואף ממפקדיו. תמיד שימש דוגמא אישית וכך גם היה בקרב שבו נפל. בחוברת הראשונה של ירחון באר שבע ("כאן באר-שבע") במדור "כבוד לנופלים - תנחומים למשפחות" הועלה זכרו וכן פורסם מאמר עליו במדור "דיוקן" באותו ירחון. שמו הונצח בספר "יד לנופלים" שהוציאה עיריית אשקלון. לזכרו הוציא "הד ארצי" תקליט המושר על ידי רן אלירן והמלים נכתבו על ידי אחיו גדעון חבר משק חצרים.

במהלך תחקיר ב-2017 עודכן כי צל"ש הרמטכ"ל הומר לעיטור העוז.