בנם של מזל ודוד. נולד בשנת תרפ"ט (1929) בעיר קזבלנקה שבמרוקו.

אהרון, שכונה בפי כל אריק, גדל והתחנך בקזבלנקה, למד בבית ספר יסודי ובתיכון בעיר.

בשנות נערותו עבד כמחסנאי טכני בבסיס של חיל האוויר האמריקאי בקזבלנקה. משבגר, לקראת עלייה לארץ עבר לצרפת, שם שימש כמדריך נוער.

ב-1949, כשנה לאחר קום המדינה, עלה לארץ והתיישב בקיבוץ סאסא שבגליל העליון.

הוא התגייס לצה"ל ושירת בחיל הספר (כיום: משמר הגבול), שם שימש ככלבן הראשי של המרחב.

אהרון שירת במשך שנים רבות במקצועיות ובמסירות. בטקס שנערך בכנסת ישראל, קיבל תעודת שוטר מצטיין על האופן בו מילא את תפקידו.

במהלך השירות, השתתף בתרגיל באזור בית שמש ונפגע בתאונת אימונים משאיפת עשן. כתוצאה מכך, סבל מפגיעה לבבית והוכר כנכה צה"ל. הוא סיים את שירותו בדרגת סמל ראשון.

אהרון היה אדם כובש, כריזמטי ואהוב מאוד, בעל חוש הומור משובח ושמחת חיים מדבקת. הוא אהב לדוג, לשמוע מוזיקה ולרקוד, והיה בשלן מעולה. פעמים רבות, נהג לבשל בבסיס, וכל המפקדים והחיילים התענגו על האוכל שלו.

את סימה, אשתו, הכיר במהלך השירות. השניים התחתנו והביאו לעולם שבעה ילדים – דורית, מרדכי, אברהם, מאיר, מזל, דבורה ודוד.

אהרון היה איש משפחה למופת – בעל נפלא ואבא נהדר, שהותיר חותם עז בלבבות ילדיו. הוא הקנה להם את ערכי אהבת האדם והארץ, ואף הוריש להם את אהבתו הגדולה לכלבים ולחתולים.

ילדיו בגרו ואהרון זכה לנכדים שאהב ושאהבו אותו.

ביולי 2005, אחרי שנים של התמודדות עם השלכות הפציעה, הלך אהרון לעולמו.

אהרון אלבז נפטר ביום ח' בתמוז תשס"ה (15.7.2005). בן שבעים ושש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין החדש בחדרה. הותיר אחריו אישה, ארבעה בנים ושלוש בנות.

אהרון מונצח באנדרטת משטרת ישראל הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש.