בן רחל ומיכאל. אהרון בנימין נולד בצרפת ביום י"ב בתשרי תשמ"ט, (23.9.1988). בן בכור להוריו, אח של עילאי ודן.

בשנת 1991, בהגיעו לגיל שלוש, עלו ארצה אהרון ובני משפחתו מצרפת. תחילה התגוררה המשפחה בהרצליה, בהמשך בבת ים ולבסוף הקימו את ביתם בעיר רעננה.

אהרון למד בבית ספר התיכון "קריית החינוך אמי"ת כפר בתיה - הנתיב המדעי הטכנולוגי" ברעננה ולקח חלק בפעילות תנועת בני עקיבא בעיר.

חבר המשפחה, ישראל ז'רמו, סיפר כי אהרון היה "תלמיד חכם, מוביל חברתי, פרח אמיתי. אני מכיר אותו עוד מילדותו. מדובר בילד עם חוש הומור, פיקח, נחשב למחונן, ילד שהיה המנהיג של כולם. תמיד הוא סחף אחריו את החברים. אהרון היה אהוד מאוד על הקהילה הצרפתית בישראל".

עם סיום לימודי התיכון, בשנת 2006, עבר אהרון ללמוד בישיבה הקדם צבאית "בני דוד" בעלי שבשומרון והשתלב במחזור י"ט במכינה. חבר ילדות של אהרון, יונה שיפמילר, סיפר: "התכונה הכי בולטת אצל אהרון זו הייתה היכולת המאוד טבעית שלו להתחבר להרבה אנשים מסוגים שונים, זה היה משהו באמת מאוד מאוד מרשים. הוא נע בין כולם, הוא הסתובב בין כולם, הוא יצא עם כולם, דיבר עם כולם, זה היה משהו מאוד יוצא דופן". יונה סיפר כי תכונה זו של אהרון סייעה להם רבות בקליטה במכינה בעלי, וכך בלשונו: "ביום שישי הראשון שהגענו למכינה, יצאו מלא חבר'ה לקנות דברים לפני שבת, חבר'ה שהוא לא מכיר שמגיעים מרקעים שונים, ורגע אחרי הוא כבר עומד שם איתם, מצחיק את החבר'ה". רחל, אימו של אהרון, הוסיפה: "הוא נכנס למכינה כאילו הוא כבר היה שם שנים, נקלט מהר".

חבריו של אהרון מספרים כי חלומו היה להתגייס לצה"ל ולשרת בקומנדו הימי (שייטת 13) ועל כן, הוא הקפיד על אימוני כושר סדירים ואף השתתף בקורס הכנה לגיבוש ב"מרכז יובל עילם".

כאשר נשאל אהרון "מדוע דווקא שייטת 13?" ענה: "אדם אחד אמר לי, שהאנשים הם שעושים את היחידה ולא היחידה את האנשים. ואני חשבתי לעצמי, איך יצא לשייטת 13 שם כל כך טוב? איך זה שהיא היחידה הטובה ביותר בצה"ל? אז אמרתי שזה בגלל שהיא מגייסת אליה את הטובים ביותר, המצוינים ביותר. היא לא לוקחת בינוניים ועושה אותם מצוינים, היא לוקחת מצוינים ועושה אותם מצוינים יותר. אני חונכתי על עקרונות. אבא אומר שהעולם עומד על שלושה דברים: א. כבוד. ב. עבודה. ג. חיוך. לא משנה איפה אתה, תמיד תהיה הכי טוב, תכבד את הסובבים אותך וכל הזמן תחייך. העיקר תחייך. אני רוצה לשרת בשייטת 13 משום שאני מאמין שאני אדם טוב, שמוכן לעבוד קשה על מנת להנהיג בחורים מצוינים ולצאת איתם קדימה, אני רוצה להנהיג. אבא שלי עלה לארץ בזמן הסקאדים על תל אביב, הוא לא חיכה שתל אביב תפרח או שיהיה שקט, אלא בזמן המלחמה, הוא בכה בביתנו כששמע שיש יהודים שסובלים והוא בצרפת ומאז העלייה הוא מחנך אותנו ליראת ה' ואהבת המדינה. הוא החדיר בנו מוטיבציה לאהוב ולשרת את המדינה שבה אתה חי, כי יש לך חובה אליה ויותר מכול היא צריכה אותך. אני רוצה לעשות שירות משמעותי, רוצה לתרום, אני רוצה להיות מנהיג ביחידה הזו ויחד עם חברי לצאת לכל משימה שהמדינה תתן לנו כי זו חובתי. מישהו צריך לעשות את זה".

דניאל טאוב, אשר הכיר את אהרון במסגרת קורס ההכנה לגיבוש סיפר: "את אהרון פגשתי בחופש פסח של כיתה י"ב במסגרת 'יובל עילם'. היינו ילדים מורעלים בני שבע-עשרה שכל מה שהיה להם בראש זה ההכנה לגיבושים והצבא. בהתחלה לא ידעתי איך לאכול אותו. הוא גנב את ההצגה כבר באימון הראשון עם העיניים הירוקות הבוהקות שלו. הוא היה חברותי ועם ביטחון עצמי כאילו הוא יודע שאת הגיבוש הוא כבר עבר, ואז הוא עוד השאיר לכולנו אבק בספרינטים, לא מאט לרגע, לא מתעייף, עם מבט של קילר בעיניים בזמן שכולנו עוד שנייה מקיאים. אבל מי שהכיר את אהרון יודע שאי אפשר לא ליפול בקסם המיוחד שלו ומהר מאוד הוא היה חבר של כולם והכוכב של הקבוצה".

אימו רחל גם היא סיפרה על נחישותו של אהרון בנה להתגייס לשייטת 13. היא סיפרה כי אהרון היה כה חדור מטרה, כך שאפילו שהיה כאוב המשיך להתאמן ולרוץ בחופי הרצליה כשהוא סוחב שקי חול. היא סיפרה על ההתרגשות שאחזה בבנה כשקיבל את הזימון לגיבוש וכי אהרון, שהכין את עצמו גם מבחינה נפשית לקראת הגיבוש, נהג לכתוב במחברת את מחשבותיו. האם סיפרה כי בני המשפחה עמדו מאחורי רצונו העז של אהרון להתגייס לשייטת, על אף החשש לשלומו.

אהרון נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ה באלול תשס"ו (18.9.2006), במהלך יומו השני של הגיבוש לקומנדו הימי שנערך לקראת הגיוס לצבא. בן שמונה-עשרה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר הורים ושני אחים.

אימו רחל ספדה לו: "אהרון אהב את המדינה, הוא רצה באמת לתת את כל מה שהוא יכול היה לתת וזה אכן מה שהוא עשה".

חברו של אהרון, דניאל טאוב כתב: "לאחר כמה חודשים של אימונים, אני ואהרון נפגשנו ביום חמישי לפני הגיבוש לאימון שחרור אחרון, שאלתי אותו איך הוא מרגיש והוא אמר משפט שעד היום לא יוצא לי מהראש - 'אני עובר את הגיבוש הזה. גם אני אני צריך למות שם, אני עובר אותו'. שבוע לאחר מכן קרה הנורא מכול. אהרון טבע בגיבוש במהלך אחד התרגילים והשאיר את כולנו המומים, 'הוא נקבר כשייט כמו שהוא רצה' אביו הספיד וכולנו בכינו ... אהרון היה מיוחד. גם בגלל הגיל הצעיר, אבל גם כי מדובר בכוכב כזה שאתה לא יכול להפסיק לתהות מה הוא היה מספיק לעשות אם הוא היה פה איתנו. .. כל שנה היום הזה מכניס לי אגרוף בבטן, וכל שנה זה כואב יותר. אהרון היה עולם ומלואו ... לאהרון היה לב זהב ומוטיבציה שמספיקה לגדוד שלם. אתמול במהלך הצפירה עמדתי מחוץ למועדון ולא יכולתי שלא לחשוב שאם הוא היה איתנו פה היום הוא בטוח היה חלק מהחיים שלנו ואולי אפילו עדיין משאיר לנו אבק באימונים ומחייך על הדרך. שמור עלינו חבר. מתגעגע".

אלי, אחד ממכריו של אהרון כתב: "כל שנה אני מעלה את התמונה שלך וכל שנה כואב לי ... אני נזכר איך על הצבא כל הזמן דיברת ... תמיד אמרת 'אני אהיה בשייטת 13 אתה תראה אלי, אין הם הכי תותחים הכי חזקים, שם אני רוצה להיות' וזה אף פעם לא הפתיע אותי וכנראה שזה מה שמשך אותי אליך, שבת אחרי שבת לרצות להגיע לבית הכנסת. לא רק המחשבה הזאת של 'יהיה צחוקים עם אהרון' אלא ההרגשה הזאת שהיית משדר - ביטחון, רצון עז להיות הכי טוב בכל דבר אפשרי, להשיג את המטרה שלך כנגד כל הסיכויים לא משנה מה ופשוט היה נוח וכיף וממלא ומועיל להיות לידך ... בן אדם כמו אהרון זה פעם בחיים ... אני מתגעגע אליך אחי".

חברים סיפרו עד כמה הם מבקשים לקחת מאהרון ולשמר שלוש מתכונותיו הבולטות - דרך הארץ שאפיינה אותו, הנחישות וההתמדה שלו והיכולת המאוד טבעית שלו להתחבר לאנשים.

להנצחתו של אהרון הקימו אוהביו את עמותת "וַיִדום אהרון", שמטרתה "הנצחת מורשתו של אהרון, הקמת תלמוד תורה ובית כנסת להנצחתו, כתיבת ספר תורה, הקמת מסגרת לנערים לפני גיוס לצה"ל לפעילות העשרה בשעות אחה"צ".

לזכרו של אהרון, הקדישו לו חבריו יום אימונים בספורטק. הם קראו ליום "אימון הגיבורים - אהרון״ וסיפרו כי בכך "ניסינו ולו במעט להנציח את הרוח שהייתה בו".

אהרון מונצח בדף נופל שהוקם לזכרו באתר האינטרנט של תנועת "בני עקיבא", במסגרת הנצחת החללים בוגרי התנועה. הדף כולל תמונות וכתבות על אהרון מתחנות חייו השונות. כן הוא מונצח בקיר הנצחה לחללים בסניף בת ים, שבו החל את פעילותו בתנועה.

דף לזכרו של אהרון הוקם באתר האינטרנט של הישיבה הקדם צבאית "בני דוד" בעלי שבשומרון ובו ניתן למצוא תמונות של אהרון ודברי זיכרון. כמו כן, אהרון מונצח על קיר הנצחה בישיבה. חניכי הישיבה גם ערכו סרט לזכרו של אהרון הכולל ראיונות עם בני משפחתו, סיפורים על חייו, תמונות ודברים לזכרו. הסרט ניתן לצפייה באתר יוטיוב.

בדף הפייסבוק של "מרכז יובל עילם" הועלו סרטוני וידאו מהאימונים בהם לקח אהרון חלק במסגרת ההכנה לגיבוש לשייטת, וכך נכתב: "בווידאו המצורף בולט אהרון במנהיגות שלו באימון ברוח הנייבי סילס. מוקדש לזכרו".

דף נופל הוקם לזכרו של אהרון באתר האינטרנט "עמותת העטלף", הארגון הרשמי של בוגרי שייטת 13 ובו תמונות רבות של אהרון ודברים שאמר במהלך חייו בדבר רצונו העז להתגייס ולשרת בשייטת.

אהרון מונצח באנדרטת חללי חיל הים הניצבת באשדוד, וכן בבית יד לבנים ברעננה בו מונצחים כל חללי העיר.

באתר האינטרנט "גלעד לזכרם" אשר הוקם לזכר בני רעננה חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה ניתן למצוא מידע ותמונות של אהרון.