בן מלכה ומשיח, נולד ביום ט"ו בשבט תרע"ד (11.2.1914) בעיר הראת, אפגניסטן. קיבל חינוך עממי והתחיל לעבוד. בשנת 1937 העפיל לארץ דרך איראן וסוריה ונאסר לכמה חודשים בעוון עלייה בלתי-לגלית. זמן קצר אחרי עלייתו הצטרף ל"הגנה". תחילה שירת כנוטר ואחר-כך עבד בבניין, ובלילות יצא לתפקידי שמירה. בזמן האחרון עבד בחנות ירקות בשכונת גאולה בירושלים. התאחדו בו חיצוניות נאה וטוהר-נפש. אהרן זכה להוקרתם של כל מכריו מקרב העדות האפגנית והפרסית ולקוחותיו בחנות. היה בעל מרץ רב, פעיל ומפעיל אחרים והרוח החיה במסיבות-רעים וחגיגות. ידידיו הרבים פנו אליו תמיד לשאול בעצתו והוא ידע להשפיע עליהם בנועם דבריו. היה איש-חברה מובהק ורע נאמן. כיחסו לפרט כן יחסו לכלל וערכיו. נאמן לדת ומקיים מצווה קלה כחמורה, וידע למזג תורה ודרך-ארץ עם מסירות למולדת.

כשפרצה מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ התגייס מיד ל"משמר העם", ולאחר-מכן לחטיבת ירושלים. הוא מילא כל תפקיד שהוטל עליו בשמירה והגנה בשקט ובצניעות ובמלוא האחריות. לאחרונה הגן על אזור "טיפת-חלב" בבית ישראל החדשה מול שייח'-ג'ראח. לא פעם ניצל ממות בהימצאו באש צולבת ותמידית. פעם הגיע הביתה משייח'-ג'ראח לשעות חופשה קצרות וכובעו נקוב מכדור. בבוקר יום 3.6.1948 הלך לבסיסו ב"טיפת-חלב" ובדרך נפגע מרסיס פגז בריאות. הוא הועבר לבית-החולים "הדסה" ושכב שם 19 ימים. ביום י"ד בסיוון תש"ח (21.6.1948) נפטר מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה בירושלים. השאיר אישה ושתי בנות.