בן חנה ויוסף, דור שלישי לאיכרים בעמק-הירדן; אבי אביו נרצח בשעת עבודתו בשדה בביתניה. נולד ביום ב' בחשוון תרפ"ז (7.10.1926) במנחמיה. סיים את בית-הספר היסודי בכפר, למד נהגות ומכונאות ועבד במקצועות אלה וכן בחקלאות. היה פעיל בחיי הנוער במושבה, היה נדיב-לב ומוכן לעזור לזולת. שירת בנוטרות וגם שם נתחבב על חברים ומפקדים. היה פעיל ב"הגנה" ומהמצטיינים בכל האימונים. בראשית מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התגייס לשירות בחטיבת "כרמלי" וסיים קורס מ"כים. למרות שהרגיש בפגם מסוים בבריאותו, נמנע מהודיע על כך לרופא כדי שלא יפסול אותו לשירות. הוא דחה את עצת מפקדו לפנות לרופא ורק ביקש תפקיד קל במקצת עד שיחליף כוח. וכשהוטל עליו הטיפול במחסן הנשק, נתגלה שינוי לטובה במחסן - תוצאות טיפולו המסור. אך כשהוכרז על התנדבות למבצע מסוים, היה עוזב את המחסן ויוצא לפעולה, ותמיד היה מעודד את חבריו ב"יהיה טוב" ובחזון המדינה שתחזק ותשגשג. אהרן השתתף בקרבות בגליל המערבי, ובחיפה וסביבתה.
שלושה חודשים לפני מותו, חלה אהרן ואושפז בבית-החולים בילינסון בפתח תקווה וממיטת חוליו היה מעודד את המבקרים אצלו. יומיים אחרי ניתוח קשה בראשו נפטר, ביום א' באלול תש"ח (5.9.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.