בנם-יחידם של טובה (גיזלה) ואשר, נולד ביום כ"ד באדר א' תרפ"ז (26.2.1927) בווינה, בירת אוסטריה. בהיותו כבן 5 כבר למד עברית והיה חבר בתנועת "הנוער הציוני". ב1- בנובמבר 1938 עלה לארץ ונתקבל למוסד "אהבה" בקרית ביאליק עם קבוצה בת 50 ילדים שעלו מאוסטריה. בסיימו את לימודיו בבית-הספר היסודי הצטרף לקבוצת "בניר" שבמוסד, אשר מגמתה היתה ללכת להתיישבות, אך אהרן נטה יותר ללימוד מקצוע החשמלאות ועל-ידי כך רצה גם לעזור למשפחה. בהיותו כבן 17 עבר לתל-אביב, אל אמו, למד בבית-הספר "מונטיפיורי" ובחריצות בלתי-מצויה השתדל להתקדם במקצועו. קימץ בהוצאותיו ואף הצליח במשך הזמן לשכור חנות קטנה ולעמוד ברשות עצמו, וגם העלה ארצה, משנחאי, את אביו. שנה לאחר בואו לתל-אביב הצטרף ל"הגנה" ול"הסתדרות".

אהרן התגייס לצבא, שירת בחטיבת "גבעתי", ושימש בתפקיד חובש גדודי. יחידתו נאחזה בגבעה 69 שממזרח לכביש החוף כדי לחסום את תנועת המצרים בו. הגבעה נתפסה ב8- ביוני 1948 והכוח החל להתבצר בה. ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948) הנחיתו המצרים הפגזה כבדה על המשלט ולאחר-מכן הסתערו עליו כוחות חיל-רגלים בסיוע שריוניות. אש האויב גרמה לנפגעים, להתמוטטות העמדות ולפגיעה בכלי הנשק. בלחץ האויב נסוג הכוח מהמשלט, ובנסיגה בשטח הפתוח נפגעו לוחמים נוספים. בשעת הנסיגה חש אהרן לעזור לפצוע, אם כי הוזהר מפני הסכנה. בהגיעו לחברו הפצוע נפגע בפגז ונפל.

ביום ח' באדר תש"ט (9.3.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק, על-ידי חבריו שחזרו מן השבי המצרי.