בן יונה ושלום, נולד בשנת 1922 בתימן ועלה לארץ בשנת 1944 בהיותו בן 22. בתימן למד בתלמוד-תורה ובארץ הוסיף ללמוד ולהשתלם בשיעורי-ערב, בעיקר בעברית וחשבון. למחייתו עבד כפועל. היה איש עליז ונוח לבריות, אחראי ועומד בדיבורו. כאחד הפעילים ב"משמרת הצעירה" בראשון לציון, היה חביב ומכובד על כל חבריו. איש ה"הגנה" מיום בואו לארץ. בהרצליה, שבה ישב לראשונה, היה נוטר וכשעבר לשכונת "עזרה וביצרון" בראשון לציון התגייס שוב לנוטרות.

עם הקמת המדינה התגייס גיוס מלא לצה"ל, אף-על-פי שבהיותו בעל לאישה ואב לשלושה ילדים היה חייב רק בגיוס חלקי. הוא ניסה להסביר למשפחתו את מעשה התגייסותו כחובת כל אזרח להגן על ארצו גם אם הדבר כרוך בקרבנות. אהרן שירת בחיל השריון ובחטיבת "גבעתי", השתתף במבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב ונמנה עם כובשי משלטי חוליקאת. עם הניצחון קפץ והכריז בקול צהלה: "ניצחנו" ובו ברגע נפגע מכדור ונפל, ביום ט"ז בתשרי תש"ט (19.10.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג. הניח אחריו אישה, שרה, ושלושה ילדים.