בנם של מלי (מלכה) ודוד. נולד ביום ט' בחשוון תשס"א (7.11.2000) בכפר יונה. אח קטן לאורי ורתם.

אוהד גדל והתחנך בכפר יונה. למד בבית ספר יסודי "עמל" ולאחר מכן בבית הספר השש-שנתי "איש שלום" בעירו. תלמיד מבריק ומוכשר, בעל ראש הנדסי, שופע יצירתיות ורוח אומנותית.

בכיתה ז' הצטרף לקבוצת הרובוטיקה של בית הספר, ובלט שם כאיש מפתח הן כתלמיד והן כחונך מקצועי.

אוהד היה פעיל בתוכנית "FIRST ישראל" במשך למעלה מעשור. בין היתר שימש כקפטן קבוצת "BumbleB" של כפר יונה וייצג אותה בכבוד בתחרויות בינלאומיות.

אוהד ניגן בקלרינט ובגיטרה, והופיע במסגרת אירועים של בית הספר והקונסרבטוריון של כפר יונה.

כהכנה לשירות צבאי משמעותי, אוהד השתתף בתנועת "חמש אצבעות" ודרכה בנה עצמו אישית וגופנית. תנועה זו היוותה גורם משמעותי בעיצוב אישיותו של אוהד.

על הפעילות בתנועה כתב: "הדבר המרכזי שלקחתי מהמקום הוא הרצון להשפיע. לאט לאט התחלתי להבין שהמטרה שלי היא להשפיע על כמה שיותר אנשים, ושלהשפיע זה לא פשוט, אבל לדעתי זה מתחיל מהדברים הכי פשוטים ובסיסיים שיש... פתאום קלטתי שחיוך, להסתכל לאנשים בעיניים גם כשלא פשוט, יכול לשנות את הסיטואציה לטיפה יותר פשוטה".

בתום לימודיו התגייס לצה"ל ושובץ בפלוגת ההנדסה (פלחה"ן) של חטיבת הצנחנים בחיל הרגלים.

בשנת 2021, לקראת שחרורו משירות סדיר, פגש את שני, אז חיילת בבסיס "גלילות". השניים החליפו מבטים, ואוהד "הצטרף אליה למשמרת". מכאן הדרך היתה סלולה לקשר ממלא ואוהב. אוהד ושני היו מאז בלתי נפרדים.

אוהד אהב לצאת להרפתקאות בטבע. אחד מתחביביו בהרפתקאות אלו היה "לצמצם את התיק עד כמה שניתן", ולכן נקרא לעזרה בכל פעם שנארז תיק. "אוהד תמיד היה שואל 'למה אתה צריך את זה?'", כתבו הוריו, "ואנחנו הופתענו לגלות כמה מעט תחתונים באמת צריך לקחת לכל טיול".

אוהד יצא להרפתאקאות רבות בארץ ובעולם, בין השבילים שאיבקו את נעליו: "שביל ישראל", "שביל הגולן", "ים אל ים", "נחל חוורים", "מעבר הרוחות" (ארגנטינה), "טורס דל-פיינה" (צ'ילה), ועוד רבים, קשים וטובים.

בחלק ממסעות הרפתקאותיו ליוותה אותו "מזל", זה היה הכינוי שאוהד העניק לרכב מסחרי ישן (tourneo) אותו הוא שיפץ בסדנת המתכת שבנה בבית הוריו. מזל סיפקה לו ולאהוביו גם דרך התניידות, וגם מיטה נוחה ומקרן. מזל קיפחה את חייה "וזנקה בעלייה אל גן עדן" בשנת 2022.

לאחר שחרורו החל אוהד לעבוד ביחידת הרחפנים של חברת "אלביט מערכות" בנתניה כמטיס רחפנים. בהמשך ליווה בשטח יחידות צבאיות בהכשרות של הטסת רחפנים.

כדי שיוכל להקדיש זמן להרפתקאותיו, בחר לעבוד במשרה חלקית. מתוך משיכתו ליצור בידיים, התחיל להתמקצע בריתוך והכין יצירות מברזל בסדנה שארגן בביתו ובעזרת כלי עבודה שהשיג. כך נהגה הביטוי "אוהד, יש לי פרויקט בשבילך!", בכל פעם שמישהו ממשפחתו רצה לבקש לעצמו מוצר פרי ידיו של אוהד.

במשפחה ובין החברים כולם ידעו - אוהד הוא האדם אליו פונים כשהכול משתבש וכלום לא עובד. כשהכול עולה בלהבות - אוהד יגיע, יקשיב, יחשוב ויעזור. עם רוגע אין סופי ונכונות לעשות הכול. בסוף, אחרי שהכיל ייפתר על הצד הטוב ביותר - הוא גם יספר כמה כיף היה.

כאדם ספורטיבי, בבגרותו כמו בצעירותו הקדיש את שעות הפנאי לענפי ספורט שאהב – צלילה, סקי, ריצה, טניס יוגה וטיפוס על קירות. אם לדייק, כתבו אוהביו: אוהד שנא לרוץ והזכיר זאת לא מעט, אך בהיותו אדם מתמיד הוא החליט שהוא רוצה להצליח לרוץ ולכן דאג להתאמן בריצה.

בטיולי סקי, אוהד היה הראשון לעלות על הליפט כשהאתר נפתח בבוקר והאחרון לרדת במורדות ההר, שנייה לפני (או אפילו קצת אחרי) שסוגרים את אתר הסקי.

יותר משנהנה מהספורט עצמו, נהנה אוהד לצרף אליו את אהוביו - וכך גם שני נדבקה במחלת ה"טיפוס על הקירות".

לקראת שנת הלימודים תשפ"ד נרשם אוהד ללימודי הנדסת חשמל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

ביום 7.10.2023 גויס אוהד למילואים כלוחם בגדוד הסיור 6646 של עוצבת "שועלי מרום" בחיל הרגלים. הוא היה נחוש לשאת בעול ולהילחם.

ביום 22.12.2023 הצליח אוהד לטלפן לאהוביו, הבטיח שהכול יהיה בסדר ושהם יתראו בקרוב.

רב-סמל אוהד אשור נפל בקרב ביום י"א בטבת תשפ"ד (23.12.2023). בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר יונה. הותיר הורים, אח ואחות.