בנם של אסתר וגדעון. נולד ביום ד' באב תשל"ג (1.8.1973) באילת. ילד שני במשפחה. אח לדורון, ארנון, דפנה ורחל.

גדל והתחנך בכפר נטר שבשרון, אחרי שעד גיל ארבע התגורר עם משפחתו באילת, בעקבות שירותו של אביו בחיל הים. ילד ברוך כישרונות, טוב לב ואהוב על הבריות שחיוך נסוך תמיד על פניו. אופיר למד בכפר הילדים והנוער "ויצ"ו קנדה הדסים", ומהוריו ספג ערכים של אהבת הארץ, העם והאדם. מכריו סיפרו על חבר טוב, אשר כבר מגיל צעיר גילה כישורי מנהיגות ויזמות. כשדודו הפעיל קיוסק בכפר, אופיר פתח שלוחה בבית הספר, ובגיל שבע-עשרה עזר לנהל קייטנה שבה השתתפו מאות ילדים.

"העוגן של המשפחה", כדברי יקיריו. בן מסור שכיבד את הוריו ועמד לצד אחיו ואחיותיו. אחיו דורון סיפר על "אח קטן גדול" אחראי, מחבק ואוהב שאפשר תמיד לסמוך עליו ולהתייעץ עימו.

לאחר סיום הלימודים התגייס לצה"ל ושירת כמדריך וחובש בחיל הרפואה.

כשהשתחרר, עבד בעסק לבניית כיסאות גלגלים בהזמנה אישית של אביו והקים עם קרוב משפחה חברה לציוד משרדי.

בהמשך, פנה ללימודים גבוהים ולמד תואר ראשון במנהל עסקים ותואר שני במדעי היהדות.

את ורד מכפר עזה הכיר בצבא, כשביקש חופשה מיוחדת והיא הגיעה לביתו בכפר נטר במסגרת תפקידה כמש"קית ת"ש (תנאי שירות). האהבה ביניהם פרחה ובשנת 1998 נישאו. במהלך השנים נולדו לבני הזוג ארבעה בנים: אביב, עידן, אורי וניצן. אופיר היה אב מסור שהרעיף אהבה והיה מעורב בחיי ילדיו. ביתם בכפר עזה היה חם ואוהב, מלא שמחה ושחוק, חברים ואורחים.

אופיר הקפיד לארגן מפגשים עם המשפחה המורחבת, וכל החגים נערכו בביתו.

אופיר היה איש חזון ויזם בנשמתו שעשה חיל בעסקים. הוא הקים חברת סטארט אפ למסחר אלקטרוני ואת אתר האינטרנט "פי אלף". יחד עם אחיו דורון הקים חברה לאימון אישי ועסקי מקוון בשם "קאוצ'ינג אינטראקטיב".

לצד פעילותו העסקית הענפה שילב פעילות חברתית וציבורית. ראשו היה מלא רעיונות לפיתוח כלכלי וחברתי של אזור הנגב המערבי, ובאופיו הנחוש הצליח לקדם ולהוציאם לפועל. הוא ישב בדירקטוריונים של חברות סטארט אפ שונות, של חברת "קבוצת כפרית תעשיות" מכפר עזה, כיהן כיו"ר תערוכת החקלאות "אגריטך" וכיו"ר "מרכז ג'ו אלון", מרכז חינוכי ותיירותי לידיעת הארץ ולהכרת הנגב, וכן כיו"ר קיבוץ חולית.

בשנת 2017 נבחר למנכ"ל "איגוד התעשייה הקיבוצית" המונה מאתיים וחמישים מפעלים, לאחר ששימש סמנכ"ל סחר חוץ באיגוד ויו"ר קרן "המשתלה" לעידוד יזמות וחדשנות.

אופיר האמין בנגב, בציונות ובאהבת הזולת. בראיון לעיתון "גלובס" הגדיר עצמו "יזם בנשמה, איש קהילה שמאמין בכוח שלה". משנת 2007 כיהן כחבר במועצה האזורית שער הנגב. יחד עם רעייתו ורד יזם וניהל את פסטיבל "דרום אדום", אירוע הנערך באזור מדי שנה בתקופת פריחת הכלניות. הוא ראה בפסטיבל הזדמנות למשוך מבקרים לחבל הארץ שכה אהב והאמין בפוטנציאל הרב הטמון בו.

בשנת 2018 נבחר לראשות המועצה האזורית שער הנגב. אופיר שירת את תושבי האזור במסירות ובאהבה. כל תושב בתחומי המועצה ידע שדלתו פתוחה בפניו. חזונו היה "חדשנות במרחב של קיימות". בתקופת כהונתו נרקמו שלל תוכניות לפיתוח הכלכלה המקומית והוגדרו מנועי צמיחה לפיתוח האזור - מאנרגיה סולארית, חקלאות, תיירות ועד חממות טכנולוגיות בתחומי האגריטק והביטחון. הוא קידם תוכניות לבניית פארק תעשייה "ארזים" משותף לעזתים ולישראלים, עם מפעלים ומשרדי הייטק, שלוחה קדמית של בית חולים ושלוחה של אוניברסיטה.

יהדות התפוצות הייתה קרובה לליבו של אופיר. כחבר ב"קונגרס היהודי העולמי" הוא חלם להעמיק את החיבור בין הקהילות היהודיות לבין ישראל. הוא כיהן כיו"ר תנועת "הבונים דרור", ארגון של נוער יהודי בארץ ובתפוצות, וייסד את עמותת WeKibbutz לקידום הקשרים בין ישראל לתפוצות. במסגרת העמותה הוקמו מיזמים שונים: "חמסה", תוכנית המלווה חיילים בודדים מהגעתם ארצה, שירותם הצבאי ועד לקליטתם באזרחות. תוכנית "הללויה" למנהיגות בינלאומית לבני נוער, ותוכנית "נטעים" הפועלת בקרב קהילות יהודיות קטנות בעולם במטרה לחזקן, להעניק להן תוכן ישראלי ציוני ולהדק את החיבור שלהן למדינת ישראל. אופיר היה מעורב אישית ובקי בפרטיו של כל פרויקט.

אדם רב-פעלים, אופטימי ומלא תקווה שהאמין בכוחה של הקהילה וביכולת לחולל שינוי. איש של אנשים, אשר בחזונו ובתשוקתו המדבקת לעשייה הצליח לגעת בליבם של רבים. אופיר נהג לומר: "כל דבר אני רואה פעמיים – פעם אחת בחלום ופעם שנייה כשזה קורה". על יישובי עוטף עזה אמר: "תשעים וחמישה אחוז גן עדן וחמישה אחוז גיהינום".

בשנת 2013, במסגרת לימודיו בתוכנית המנהיגות של "מכון מנדל", כתב מסמך שכותרתו "מהישרדות לצמיחה" המתאר את חזונו כיצד לבנות קהילה חסונה ולנהל אותה בשעת משבר: "כאשר קהילה או ארגון נמצאים בשלב של הישרדות, כמעט תמיד השפה תשקף זאת - 'מוכרחים להמשיך', 'אין ברירה', 'נעשה את המינימום הנדרש', 'הלוואי שיהיה טוב', 'צריך להאמין בניסים'... מילים משפיעות על החשיבה ועל התודעה. לכן חלק מהותי מהמעבר משפה של הישרדות לשפה של צמיחה הוא שינוי אוצר המילים למונחים של תקווה, אמונה וביטחון... אימוץ של שפה חדשה חייב להיות חלק מן ההוויה של הקהילה ושל הארגון שמבקשים לחולל שינוי. יותר מזה: שינוי שפה יכול להיות שינוי במנגינה, בטון הדיבור, בתחושה שאנשים מאמינים במה שהם אומרים. שפה לא רק מבטאת מציאות אלא גם יוצרת מציאות, וזה בדיוק תפקידו של חזון. ניסוח חזון לקהילה או ארגון הוא כוח מניע לפעולתה העתידית וגם בסיס לאוצר מילים חדש שנותן משמעות חדשה להווה ולעתיד".

למרות שכראש המועצה לא היה אמור לקחת חלק בכיתת הכוננות של כפר עזה, אופיר התעקש ליטול חלק ושימש בה כחובש.

בשעות הפנאי אהב לארח חברים, לטייל בחו"ל עם בני משפחתו ויחד יצאו לטיולי קרוואנים בכל העולם.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר שהה אופיר בביתו בכפר עזה עם אשתו ורד וילדיהם אביב, עידן ואורי. בנו הצעיר ניצן שהה בדירתו במגורי הצעירים בקיבוץ. כאשר קיבל הודעה על חדירת מחבלים לקיבוץ, יצא מיד מביתו מצויד באקדחו לעבר הנשקייה. אופיר היה מהראשונים להגיע לנשקייה, הצטייד בנשק ויצא לברר דיווחים על חדירת מצנחי רחיפה. הוא נתקל במחבלים ונלחם בהם בגבורה, עד אשר אירע מעצור בנשקו. כמה דקות לפני השעה שבע בבוקר נורה למוות מתחת לעץ הזית סמוך לביתו. אביב בנו שיצא לחפשו מצא אותו כעבור שעה.

בנו הצעיר ניצן נפצע באותו בוקר מירי מחבלים, הצליח לצאת מדירתו אך כעבור שעות מת מפצעיו. גם חמותו בלהה אפשטיין וקרוב משפחתו נטע אפשטיין נרצחו בקיבוץ.

רב-סמל ראשון אופיר ליבשטיין נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן חמישים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין באבן יהודה. נטמן לצד בנו ניצן. הותיר אחריו אישה, שלושה בנים, אם, שני אחים ושתי אחיות.

אשתו ורד ספדה: "איך מסכמים שלושים שנה של שותפות אהבה? הכנסת אור לחיי. לימדת אותי לשמוח ולאהוב. הקמנו יחד בית מופלא ואוהב עם ארבעה בנים. היה לנו בית שמח. היית איש של חזון, חלומות ואנשים, וכמה חברים היו לך. את כולם אהבת כאילו הם בני משפחה. את כולם שכנעת ששער הנגב הוא המקום המושלם לגור בו כי הוא תשעים וחמישה אחוז גן עדן וחמישה אחוז גיהינום. אבל איזה גיהינום".

נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד: "אני עומד כאן בשם אומה שלמה, בשם כולנו. רק לפני כמה חודשים שמחתי להקליט לך ברכה ליום הולדתך החמישים. לומר לך כמה אני אוהב אותך, כמה אני מעריך אותך. איך אפשר להשלים עם הגדיעה הזאת של תנופת חייך?"

כתבה מורן עמיתתו: "אופיר, איך אפשר לכתוב עליך מילות פרידה? זה הרי בלתי מתקבל על הדעת. ביובל שנים עשית מה שאנשים לא עושים בחיים שלמים. היית מנהיג גדול, מקצוען, אוהב אדם ומחובר לאדמה, אהבת וטיפחת את המועצה שלנו ואת העם היהודי והחיבור שלו ליהדות התפוצות... היית קרן שמש לעולם הזה, אופיר. האור והטוב שבך ימשיכו להאיר ויעמיקו שורשים. תודה על הזכות. היית חלק משמעותי בעולמי, בקץ הימים ניפגש".

בני משפחתו הקימו אתר אינטרנט לזכרו של אופיר https://ofirlibstein.com ובו מסופר סיפור חייו ומועלים כתבות, תמונות וזיכרונות.

הוקמה "קרן אור אופיר" להנצחתו מורשתו לפיתוח מנהיגות ולחיבור קהילות מחו"ל לישראל, ובמיוחד לאזור הנגב המערבי.

בעיזבונו של אופיר נמצא מסמך "מהישרדות לצמיחה", והוא אומץ כמצפן על ידי ראשי יישובי עוטף עזה הפועלים לשיקום קהילותיהם.

בנובמבר 2023 הונחה אבן הפינה להקמת "אופיר", יישוב חדש במועצה האזורית שדות נגב. מרכז אתלטיקה חדש שיוקם בשער הנגב ייקרא גם הוא על שמו של אופיר.

בינואר 2024 הוטסו פקעות כלניות אדומות והופצו בקרב מוסדות של קהילות יהודיות באירופה לזכרו של אופיר כמייסד פסטיבל "דרום אדום". כעבור חודש, השתתפו מאות בצעדת הכלניות בנגב המערבי שהוקדשה לזכרו.

ביוני 2024 הוענק לאופיר פרס "אבירי איכות השלטון" מטעם "התנועה לאיכות השלטון". בנימוקי ההחלטה נכתב: "בכל שנות כהונתו כחבר מליאה וראש מועצה פעל אופיר לפיתוח וצמיחת האזור כולו ולבניית החוסן של קהילת שער הנגב בפרט".

במסגרת מיזם "הללויה" של עמותת WeKibbutz שאותה ייסד אופיר, נערך אירוע ״לאורו של אופיר״. באירוע צוינה פתיחתו של מחנה קיץ שמגשים את חזונו של אופיר ומשלב בני נוער עם צרכים מיוחדים.

לזכרם של אופיר ובנו ניצן הוקמה תוכנית המלגות "הניצנים של אופיר" שנועדה לתמוך בסטודנטים מיישובים הסמוכים לגבול עם רצועת עזה ולאחות את הקרע שנוצר בעקבות השבעה באוקטובר.