בנם הצעיר של פני ויניב, אח לענבר. נולד ביום כ"ו בתשרי תשס"ג (2.10.2002). גדל וחי את מרבית שנותיו בכפר נטר.

אופק למד בבית הספר היסודי "ויצמן" שבבית יהושע ובחטיבת הביניים ותיכון "בית החינוך המשותף חוף השרון" שבקיבוץ שפיים.

אופק היה ילד סקרן, בעל חוש הומור וחיוך שובה לב. בזכות חיוכו, אופיו הטוב וקסמו האישי בלט בכל מקום שאליו הגיע וכבש לבבות. הוא אהב אתגרים, מעולם לא חשש מהם וראה בהם הזדמנות ללמוד, להכיר ולהתפתח.

בצעירותו עסק באומנויות לחימה (קראטה) והשתתף בתחרויות בארץ ובחו"ל. בגיל אחת-עשרה השתתף בתחרות עולמית בטוסקנה והגיע לאחד מהמקומות הראשונים. באותה עת אופק גם גילה את עולם הסקייטבורד והתחבר אליו בכל מאודו. הוא נהג לנסוע לסקייט-פארקים ברחבי הארץ והקדיש לזה שעות רבות. במרוצת הזמן הכיר חברים חדשים בתחום, למד מהם תרגילים והפך לסקייטר מקצוען. במקביל לימד גולשים צעירים ממנו. כדי להתפתח בתחום יצא בגיל ארבע-עשרה עם חברים למחנה קיץ בארצות הברית, שם פגש גולשים מקצוענים.

אופק אהב לבלות עם חברים, לגלוש בים, לנגן בגיטרה ובתופים ולהקשיב למוזיקה. מגיל צעיר היה חניך ופעיל בתנועת "האיחוד החקלאי".

בגיל חמש-עשרה החל לחשוב על עתידו בצבא. הוא שאף להגיע הכי רחוק שאפשר. הצטרף לקבוצת כושר קרבי במעגן מיכאל, התאמן פעמיים בשבוע ולא החמיץ אף אימון. בכיתה י"א החליט להצטרף למכינה קדם-צבאית ובתום לימודיו התיכוניים הצטרף למחזור ט"ו ב"מכינת העמ"ק" שבכפר רופין. במסגרת המכינה אופק הכיר חברים חדשים, למד על הארץ וטייל בה ועסק רבות בנתינה ובהתנדבות. בשנה זו השתתף בגיבוש לטייס, לסיירת מטכ"ל ולשייטת 13, ולאחר שעבר בהצלחה את הגיבושים החליט להתגייס לשייטת. עם סיום המכינה ולפני תחילת המסלול הוצע לו להצטרף לקורס חובשים.

ביום 27.7.2021 התגייס לצה"ל, ולאחר שלושה חודשים בקורס חובשים החל את מסלול ההכשרה המפרך של שייטת 13 שנמשך כשנה וחצי.

המוטו שהנחה את אופק בחייו היה "הכל או הכל", שמשמעותו היא שהאפשרות לוותר אינה קיימת. מוטו של נחישות, ערכים, אומץ, דבקות במטרה ושאיפה למצוינות. ואכן, במהלך המסלול בלט בחוסנו הגופני והנפשי.

אופק הוכשר להיות לוחם ערכי ואמיץ שתמיד חתר למצוינות. להיות מוביל ודומיננטי. ידע להתמודד עם מצבים קשים ומאתגרים, לא ויתר, תמיד מצא מילים לעודד את הצוות ברגעי משבר. ב-21 ביוני 2023, בסיום המסלול, נערך טקס הסיום ואופק קיבל את כנפי העטלף שכה חלם עליהן. היה זה היום המאושר בחייו.

לאורך כל מסלול ההכשרה ליוותה אותו ותמכה בו בת זוגו רוני. אופק ורוני הכירו עוד מילדות והפכו לבני זוג במהלך המסלול.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, לאחר שביצעו בהם פשעים נוראים, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אופק היה בכוננות בבסיס בעתלית באותה שבת ועם פרוץ המלחמה הוא וצוותו הוקפצו לדרום. תחילה סייעו לפצועים בעיר אופקים ולאחר מכן המשיכו לקיבוץ בארי, שם חברו לכוח מילואים של השייטת. הם איגפו את הקיבוץ, חדרו דרך הגדר והחלו בלחימה. עברו מבית לבית, חילצו משפחות ונלחמו במחבלים.

לאחר עשר שעות של לחימה, בשעה שתיים ורבע לפנות בוקר נשמעה קריאה "חובש". תחת אש כבדה, אופק שהיה בסמוך רץ מיד לכיוון הפצועים בכדי להעניק להם טיפול. כדור בודד השיג את אופק בדרכו והוא נהרג במקום.

סמל ראשון אופק רוסו נפל בקרב ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד (8.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקדימה. הותיר אחריו הורים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.

ספד לו אביו: "אופק שלי, גיבור שלי, כוכב שלי. עשרות מכתבים כתבתי לך בכל סוף שבוע שנשארת בבסיס, בתקופת המסלול הארוך והקשה שעברת. בכל מכתב כתבתי לך וניסיתי לעודד אותך עם האור שבקצה המנהרה. והיום אופק, אני כותב לך את המכתב האחרון, ואתה בקצה המנהרה, אבל אין אור. אופק שלי. האור כבה. לעולמים...

עכשיו יום חמישי. אחת בצהריים. אני כותב לך את המכתב האיום והנורא הזה. אני שבור. ואני יודע שבעוד פחות מחמש שעות ניפגש שוב, אתה ואני. בפעם האחרונה. אני אסתכל בך ואלטף אותך ואנשק אותך. אבל אתה לא תוכל לחבק אותי. אתה תשכב שם ולא תעשה דבר. ואני יודע שאילו רק יכולת היית קופץ מייד ומטפל בי כרגע, כי הלב שלי נואש לטיפול. לטיפול שרק אתה בכל העולם הזה יכול לתת...

אופק שלי, אני רוצה להתנחם בידיעה שבאמת היה לך טוב בחיים. הגשמת חלומות. הבאת סיפוק שלא ניתן לתיאור לי, לאימא, לענבר ולכל המשפחה. היית ערכי ברמות הגבוהות ביותר. היה לך לב ענק שכולו טוב. תמיד רצית לעזור ולשמח. הייתה לך חברה שכל כך אהבת, רוני. היו לך כל כך הרבה חברים שאהבו אותך ואתה אותם, ויש לך הורים ואחות שאהבו אותך הכי בעולם ושיאהבו אותך לנצח. אופק שלי, מלאך שלי, אני נפרד ממך כיום. נוח על משכבך בשלום. אהוב שלי".

ספד לו מנהל מכינת העמ"ק: "אנחנו נפרדים ממך היום אופק, אבל תדע, מסע חייך הקצר היה השראה ארוכת ראות עבור כולנו. היה בך עוז רוח, היית אדם שהישיר מבט אל חייו, שחי כל רגע במלואו. גברת על קשיים שפגשו בך בחיוך. הגדלת לעשות, והמעטת לדבר. אני אוהב אותך אופק. מי שהצליח לחיות כמוך, גם המוות לא יוכל לגרום לו להיעלם. נשלים את מה שהתחלת. נגבור על החושך. נילחם, עד עלות השחר".

משפחתו הקימה אתר לזכרו, "אתר להנצחתו של רס"ל אופק רוסו ז"ל", ובו סיפור חייו וגבורתו, תמונות וסרטונים, דברים מפי בני משפחתו ומכריו, שירים שאהב ופרטי אירועים לזכרו. בנוסף הוקם ערוץ יוטיוב עם סרטונים על אופק.

בחודש פברואר 2024 נערך ערב הנצחה בבית התרבות בשפיים. בערב, שנשא את השם "מחייכים עם אופק", נכחו מאות אנשים והופיעו בו האומנים ברי סחרוף ולהקת "הדג נחש" שאופק אהב.

היוצרים הילה יד-שלום וניר אריאל כתבו שיר לזכרו, "הכל או הכל", בהשראת המוטו שעל פיו חי. השיר בביצועו של הזמר כפיר בן ליש ניתן להאזנה באתר "יוטיוב".

תושבי קדימה הקימו גן הנצחה ברחוב רמז ביישוב, רחוב בו גרו שניים שנפלו במלחמה – אופק רוסו וירון אורי שי, בן הילה ויזהר, שנפל בכרם שלום ב-7 באוקטובר 2023.