בנם של שירה ומוטי. נולד ביום א' בתשרי תשס"ה (16.9.2004) בבאר שבע. אח ליהל ואנני.

אורי גדל בבאר שבע עד גיל שנתיים, אז עבר עם משפחתו לסן דייגו בארצות הברית, ולאחר חמש שנים עברה המשפחה למלבורן, אוסטרליה. המשפחה שבה לישראל כשאורי היה בן עשר.

בשובה לארץ קבעה המשפחה את ביתה ביישוב מיתר שבנגב. אורי למד בבית הספר היסודי ביישוב ולאחר מכן בתיכון "מיתרים ברנקו וייס". הוא סיים את לימודיו במגמת פיזיקה ומחשבים בהצטיינות.

אורי היה נער שובב ומלא חיים, שאהב ספורט ומשחקי מחשב. היה חבר מסור, נאמן ואהוב על חבריו הקרובים. היה נגן גיטרה מוכשר. אהב מאוד כלבים ונהנה לטייל עם חבריו ובני משפחתו.

אורי שהיה האמצעי מבין האחים, יצר קשר מיוחד עם אחיו הגדול ועם אחותו הצעירה. בנוסף אורי היה אחיין ובן דוד אהוב מאוד.

מגיל מאוד צעיר אהב במיוחד את הים והחול, דבר שהתבטא בכך שהיה משתולל בחול ונכנס לים בכל הזדמנות, ובכל עונות השנה. בתור מי שגדל בחולות של סן דייגו ואוסטרליה, המים והחול היו המקום שלו, גם באמצע החורף. בכל הזדמנות הלך לים ותוך שנייה, גם עם הבגדים, הוא היה בין הגלים.

אורי, בעל תלתי הזהב, היה מלא אור ואהבה, עם שקט פנימי ועוצמתי שהשפיע על הסובבים אותו. נהג להצחיק את הקרובים לו עם הומור מיוחד ושנון.

התכונות שאפיינו את אורי יותר מכול היו הצניעות, השקט הנפשי שלו והשלווה הפנימית. הוא התקשה לשאת חוסר צדק, היה רגיש למצוקתם של אחרים, ונהג לפעול על פי המשפט ״תמיד תהיו טובים אחד לשני״. אורי תמיד ראה את האדם שעומד לנגד עיניו, ללא קשר לרקע ממנו הגיע, ותמיד בחר לראות את הטוב שבכל אדם.

ביום 22.3.2023 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "כפיר", גדוד "שמשון". מגיל צעיר, כדור שני לניצולי שואה, חלם להיות לוחם ולהגן על המדינה. הוא עבר את הטירונות ואת מסלול ההכשרה בהצלחה רבה, וכבר בשלב מוקדם מאוד עמדו מפקדיו על יכולותיו הגבוהות וראו בו מועמד טבעי לפיקוד.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אורי, כבן לאב בן קיבוץ נחל עוז, שבני כיתתו וחבריו מהעוטף נרצחו ונחטפו באותה שבת, הושפע רבות מהמאבק של הוריו למען הניצולים והחטופים. דבר זה מאוד השפיע על רצונו לקחת חלק פעיל בהשבת החטופים.

לקראת סיום הכשרתו כלוחם, פרצה המלחמה, כאשר אורי היה בפעילות מבצעית ביהודה ושומרון. בהמשך עלה עם הגדוד לגבול הצפון. בנוסף יצא לקורס חובשים קרביים ולאחריו לקורס מ"כים, שבמהלכו השתתף בלחימה ברצועת עזה.

עם השלמת קורס המ"כים שובץ אורי כמפקד כיתת טירונים בבא״ח. בתקופה זו גילה בתפקידו את היכולת לגעת ולהשפיע בדרכו השקטה והסבלנית על פקודיו, דבר אשר התבטא גם בקבלת אות הצטיינות.

יכולותיו הגבוהות ורצונו העז להשפיע הניעו אותו להמשיך במסלול הפיקודי ולצאת לקורס קצינים, מתוך הבנה שדרך הפיקוד והקצונה יוכל להוביל את חייליו להאמין בעצמם ולהפוך להיות אנשים טובים וחיילים איכותיים. לאחר שסיים את הקורס חזר לגדוד ומונה למפקד מחלקה. לפני כניסתו לתפקיד כתב במחברתו את הדברים שביקש לומר לחיילים ולסגל: "המשימה שלנו זה להחזיר את כל החיילים שלנו בריאים ושלמים ... אתם מבחינתי האחים הקטנים שלי, כל העולם שלי הוא להחזיר אתכם בשלום". דברים אלו מבטאים את תחושת האחריות העמוקה שהייתה לאורי, אחריות שבאה לידי ביטוי גם בדאגה לחייליו מעבר לצבא ובהקפדה להיות בקשר מתמיד עם הוריהם. כמפקד השפיע בדרכו המיוחדת ובליבו הגדול על חייליו ופקודיו.

ביום שבת, 23 באוגוסט 2025, במהלך פעילות מבצעית באזור ח'אן יונס התפוצץ מטען ואורי נהרג במקום.

סגן-משנה אורי גרליץ נפל בקרב ביום כ"ט באב תשפ"ה (23.8.2025). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במיתר. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.

לזכרו הופקה מדבקה עם המשפט "כשהוא בלט – זה היה בשקט ובצניעות, כשהוא הוביל – זה היה מהלב".

לזכרו הוקם עמוד באינסטגרם, "remember_ori_gerlitz".