בן יחזקאל ומתנה. נולד בשנת תש"ה (1945) בעיר ארביל שבעירק בשנת 1951.עלה ארצה עם הוריו וסיים את לימודיו בבית הספר "החייל" ביד אליהו. הוא התבלט בבית הספר בשכלו החריף בחריצותו ובשקדנותו והתאמץ לקבל את הציונים הטובים ביותר. עוד משחר ילדותו חונך אורי על ברכי מסורת ישראל ואהבת עם ישראל והקפיד על קיום המצוות והמסורת, כפי שהיה נהוג בבית סבו ובבית אביו. מצוות כיבוד אב ואם הייתה חשובה בעיניו מאוד והוא דקדק בה תמיד. הוא הקפיד על שמירת השבת והיה נוהג לשבת בצוותא בלילות השבת עם ידידיו הרבים באווירה עליזה כדי להחליף רשמים וחוויות. הוא היה אהוד על כל חבריו וידידיו, דאג להם בכל לבו, כאב את כאבם ושמח בשמחתם. בשעה ששכב במיטת חוליו אחרי שנפצע בגבול הלבנון, ביקשוהו רופאיו כי יסכים להודיע לבני משפחתו על פציעתו, בגללה לא יוכל לבוא ולהשתתף במסיבת כלולות משפחתית שעמדה להיערך בקרוב. אך הוא סירב, כי ידע שבשורה מרה זאת תפר את שמחת החתן והכלה ותגרום דאגה בלב הוריו. הוא היה נער עליז ובעל מזג נוח ואיש לא ראהו עצוב, או כועס, כי פניו הוארו תמיד בבת צחוק.

אורי התגייס לצה"ל בראשית פברואר 1963 והתעקש לשרת באחת היחידות הקרביות, כדי שיוכל לתרום את תרומתו לעם ולמדינה, כאזרח נאמן. כחייל ב"גולני" השתתף במבצעים שונים ומסוכנים לשמירת גבולות הצפון. בכל משך שירותו בצבא הוא נקלע פעמים רבות להפגזות, מיקושים וחבלות שפקדו את המדינה. אך אורי היה אמיץ לב ונועז וכל אלה לא הרתיעוהו. לכן התחבב על כל מפקדיו וחבריו לנשק וכל פקודה שיצאה מפי המפקד מצאה את אורי מוכן ומזומן לפעול ואף להיות בין המתנדבים, כי השירות בצה"ל היה בעיניו מעין חובה קדושה והוא האמין כי יש לבצע כל דבר באהבה וברצון. לאחר שחרורו מן הצבא היה נקרא מדי פעם למילואים והבטיח לחבריו להוסיף ולהשתתף אתם בהגנת המולדת. הוא למד שנתיים בבית ספר תיכון מקצועי והיו לו "ידי זהב". דבקה בו אהבת המלאכה ואמנות הנגרות הייתה בעיניו מלאכת מחשבת, והודות לכשרונותיו המבורכים הפך במהרה לבעל מקצוע מעולה. בסוף דצמבר 1971 קיבל צו קריאה לשירות מילואים פעיל. אור ליום כ"ה בטבת תשל"ב (11.1.1972), שנים-עשר יום לאחר שנפצע בעת מילוי תפקידו נפטר. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

ספר תורה, פרוכת ותיבה הוכנסו על ידי הוריו לבית הכנסת על שם "נחום האלקושי" בשכונת התקוה בתל אביב.