בנם של ליאת ודרור. נולד ביום י"ז בטבת תשס"ג (22.12.2002) בראשון לציון. אח צעיר ללידור ואח גדול לאלה.

אורי (שכונה בחיבה "פישקי") גדל בראשון לציון ולמד במוסדות החינוך בעיר, בבית הספר היסודי "ישורון", בחטיבה "מיכה רייסר" ובקריית החינוך השש-שנתית "רביבים" (מקיף ז').

אורי כשמו כן הוא- הפיץ אור, שמחה ואנרגיה בכל מקום שאליו הגיע. הדיבר "ואהבת לרעך כמוך" היה נר לרגליו והמוטו בחייו. הוא היה מלא נתינה ואהבה, בחור ערכי, חכם ושנון, בעל חיוך רחב ושלוות נפש.

המשפחה הייתה עבור אורי ערך עליון, והוא הקפיד לבלות זמן רב ככל האפשר עם אחיותיו, הוריו והמשפחה המורחבת. קשר עמוק ומיוחד היה לו עם שתי אחיותיו, ובייחוד עם אלה, הצעירה ממנו בחמש-עשרה שנים. "אלה היא הסוכרייה", נהג לומר, וכך גם התייחס אליה. הוא שמר עליה, שיחק איתה, הרכיב איתה פאזלים ודאג תמיד שתהיה שמחה.

אורי היה מוקף תמיד בחברים, "ממגנט אותם אליו", כדברי אימו, והחוט המקשר ביניהם. הוא הקפיד תמיד להצחיק ולהשרות אווירה חיובית וטובה. יחד איתם אהב לטייל, לבלות, לדוג ולהקשיב למוזיקה.

ביום 31.3.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גולני", גדוד 13, פלוגה ב' "זאבי הדממה". אורי הפיק סיפוק רב מהשירות ואהב את חבריו ליחידה. עבורם הוא היה הלב הפועם של הפלוגה ושל הגדוד, זה שסחב, עודד, דחף את כולם קדימה והרים את המורל.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשמחת תורה, גדוד 13, פלוגה ב' "זאבי הדממה" של גולני היה אחד משני הגדודים שהחזיקו את קו גזרת רצועת עזה, ובאותו סוף השבוע אורי נשאר בתורנות בבסיס במוצב נחל עוז. עם קבלת ההתראות על תקיפת המוצב בידי מחבלים מיהר להתלבש לבוש מלא ורץ לעמדת הש"ג ללא פקודה, כדי לתת כתף לחברו לקרב ששמר בעמדה, סמל ראשון אדיר אישטו בוגלה. ביחד עם אורי רץ סמל המחלקה, סמל ראשון דור לזימי.

בשעה 06:58 שלח אורי הודעה לאימו: "לא לדאוג, הכול ווב" ותיקן לטוב. היה זה המסר האחרון שמשפחתו קיבלה ממנו.

במשך כחמישים דקות לחמו אורי ושני חבריו בעשרות מחבלים. הם בלמו בגופם את הגל הראשון, חיסלו מחבלים רבים, ותוך כדי לחימה הזהירו את חבריהם ליחידה מפני המצב ונלחמו בעוז רוח עד אשר אזלה להם התחמושת והם נפלו בקרב.

סמל אורי כרמי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

כתבה אימו: "ילד שלי, כותבת אליך ועליך ולא מאמינה. כמה שאתה חסר לי ולכולנו, האור שלך, האהבה הפורצת ממך, טוב ליבך. כל יום שעובר שובר את לבבי יותר, מי האמין. כמה דיברנו על הכול תמיד, אך על סיטואציה שכזו לא רצית לשמוע. האמת גם אני לא.

אורי שלי גיבור שלי, כמה תעוזה הייתה בך, רצת לחבריך, נלחמת בגבורה עד טיפת הדם האחרונה, כיאה לך, גיבור שאתה. בזכותך ובזכות חבריך הגיבורים הצלת נשמות רבות, אנשים ומשפחות שלמות חיות בזכותך ובזכותכם. גיבור שלי אתה חלק מההיסטוריה של מדינת ישראל, חלק ענק מתקומתה המחודשת. בזכותך ובזכות חבריך תהיה לנו מדינה אחרת, טובה יותר, חזקה יותר, אוהבת יותר, מחבקת יותר ומיוחדת יותר.

במותך ציווית לנו את החיים. תאיר אותנו מלמעלה כפי שהארת אותנו בחייך, מודה לאל עליך, היית ה-מתנה הענקית שהעניק לי לעשרים השנים היפות והמאושרות בחיי. אוהבת אותך ילד שלי נשמה תאומה שלי, לב שלי. נוח על משכבך בשלום גיבור של אימא".

אורי ממשיך להאיר את עולמם של משפחתו וסובביו, וזכרו מנחה אותם להיות טובים זה לזה, לשאוף לשלום, לאחדות ולהפיץ אהבת חינם ושמחה.

שנה לאחר נפילתו נולדה לאורי אחיינית, והיא נקראה אורייה על שמו. המילה הראשונה שלמדה לומר הייתה אורי.

לזכרו הופקה מדבקה עם סיפור חייו והמשפט "לנצח תהיה האור שלנו"

לזכרו הוקם בבית הכנסת שבו התפלל מגיל צעיר "היכל אורי" – מקום של שמחות וחגיגות, בדיוק כפי שאהב.

בבית ספר היסודי "ישורון" בו למד הוקמה כיתת חוץ "הפינה של אורי" בה תלויים כל הערכים בהם דבק, בכיתה זו מתקיימות פעילויות לימוד שונות.

מותג היינות Wines & Friends הוציא מארז יין לזכרו. תוויות הבקבוקים נושאות את תמונתו של אורי ואת המשפט "לנצח תהיה האור שלנו".

היוצרת טימור וזנה כתבה שיר לזכרו של אורי. השיר, "אור אינסוף", ניתן להאזנה באתר "יוטיוב".

מתוך השיר: "עם שלם במלחמה / קוברים דמעות באדמה / חרבות ברזל / מול עולם אפל / אור של נחמה / בתוך החושך הגדול / נשאר ניצוץ בנשמה // לא יכבו לרגע את האור שלי / בכל מקום אני אשמיע את קולי / צריך לקום אחרי הנפילה / לזעוק חזק לך תפילה אלי / לנצח כאן האור שלי / לנצח כאן אורי שלי // מתוך החשכה, מתוך החשכה / מתוך החשכה אור אינסוף יבוא עלינו // לא יכבו לרגע את האור שלי / בכל מקום אני אשמיע את קולי / צריך לקום אחרי הנפילה / לזעוק חזק לך תפילה אלי / לנצח כאן האור שלי / לנצח כאן אורי שלי".

אורי מונצח בפרויקט "כאן 7.10.360" ובאתר חטיבת גולני.