בנם של יונית ומאיר. נולד ביום כ"ו באדר ב' תשס"ה (6.4.2005) בתל מונד. ילד שני במשפחה, אח לאופק, שגיא ואמיר.

אורי ("אורה"), ילד סקרן ונבון, שמח ומלא דמיון, גדל בתל מונד שבשרון. "מהרגע הראשון שהוא נולד, מימש את השם שלו ומילא את העולם באור ובטוב", סיפרו הוריו.

בילדותו המוקדמת התחנך בגני ילדים בקיבוץ שפיים ובקיבוץ תל יצחק, ומכיתה א' למד בבית הספר היסודי "שלנו" בתל מונד. כילד טבע, ילד של חופש כדברי הוריו, מצא חיבור חזק לאדמה – אהב להתגלגל בחול, לחפור באדמה ולהשתולל בחצר או בפרדסים שבסביבה. בעניין רב התבונן בחיפושיות ובשאר חרקים ונהנה מהדברים הפשוטים – לטפס על עץ, לקטוף תפוז בפרדס, לטבול בנחל, לאסוף צדפים בים, להבעיר מדורה ולבהות באש.

מכיתה ז' למד אורי בבית חינוך על שם יצחק רבין בתל מונד. בתיכון בחר להרחיב בשתי מגמות – מדעי הסביבה וביולוגיה, והצטיין בלימודיו.

בשעות אחר הצוהריים השתתף כחניך בפעולות של שבט "פולג" בתנועת הנוער "הצופים". הוא התגאה בהשתייכותו לתנועה, היה פעיל בה ובכיתה י"ב, כמשימת הדגל שלו, הוביל את הקיוסק של השבט.

מנעוריו, בכל מזג אוויר לבש מכנסיים קצרים ונעל סנדלים, ובלט בחיוכו הרחב ובאהבת החיים, הטבע והארץ. טיולים, ספורט וחברים היו מרכז חייו, ותמיד היה מוכן להיפגש ולשמוח עימם. הוא הרבה לבלות עם החברים בחבורה מגובשת, ושררה ביניהם אווירה מיוחדת עם חוויות, שיחות מלב אל לב וצחוקים. הם אהבו אותו וזכו בו כחבר נאמן, טוב לב ומלא נתינה, שותף אמיתי ועמוד התווך הסוחף את כולם אחריו. "הוא אהב לעשות הכול מהכול, ובזכותו צברנו אינסוף חוויות", כתב חברו אור. "בשבילנו זה חבר שהוא חבר כמו שרק הוא יודע, ואין אף אחד אחר שיכול להיות חבר כמו אורה, זה בן אדם שהחברים שלו זה הכול, ואתה מרגיש את זה כל הזמן", הוסיף.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

חודשים מעטים לפני תחילת המלחמה סיים אורי את לימודיו בתיכון. טרם גיוסו שאף להתקבל לתפקיד משמעותי, ואכן עבר מיונים ליחידה המיוחדת והמסווגת של חיל השריון "מלך האריות" (מלא"ר).

ביום 7.4.2024, בתקופה סוערת של מלחמה, התגייס לצה"ל ועבר אימונים שהכשירוהו לתפקיד תותחן טנק ביחידת מלא"ר. בהמשך שובץ בגדוד "הבוקעים" של עוצבת "עקבות הברזל" בחיל השריון. כתותחן בטנק מילא עם יחידתו משימות ברצועת עזה, ובהן נלחם וסייע בהגנה על חיילים אחרים. בקיץ 2025 הוענק לו תג הצטיינות פלוגתית.

אורי ביצע את תפקידו במסירות וביקש להשפיע ולהוביל. הוא שאף לצאת לקורס מפקדי טנקים ובהמשך דרכו חלם להעניק לפקודיו חוויית פיקוד טובה ותחושה ש"רואים אותם".

בחופשות ניצל את הזמן הפנוי לטיולים בכל רחבי הארץ עם חבריו, לרכיבה על אופניים ולספורט. כן אימץ לעצמו תחביבים חדשים – בישול, צילום, יוגה וגלישה בים עם סאפ ומצלמה, וטיפח גינת ירק. למפגשים עם חברים השקיע בהכנה של פיצות בטאבון, עוף מעושן, סיר פויקה על האש ועוד.

אורי היה שמח בחלקו, הכיר תודה על כל מה שיש, העריך את החיים, אהב אותם בלב שלם וחיכה לסיום המלחמה כדי להגשים את תוכניותיו לרכוש השכלה גבוהה, לצאת לעצמאות, לשכור דירה בתל אביב ולהיות בעשייה ממלאת ומתמדת.

בחופשתו האחרונה שלח הודעה לחבריו כשבילה בים: "חבר'ה, ביום ראשון יפה שכזה אנחנו לא בבסיס, נאחל לחזרתם של החטופים, שלומם של החיילים, שנראה הרבה בית ונשתחרר כבר בעזרת השם. היידה חברים – אוהב אתכם מקסימום".

בתחילת ספטמבר כתב לחברו לטנק שחגג יום הולדת: "עד עשרים היינו כלום של נעורים ותיכון, אבל זהו, עכשיו נגמר. מעכשיו אתה תחווה את העשור הכי מטורף שלך בחיים, מה לא יהיה לך: עושר, אושר, חופשות, אהבות, תתחתן, תביא ילדים, תלמד, תטייל, יישבר לך הלב, תכיר אנשים, תבשל, תעשה קורס צלילה, והרשימה לא נגמרת. כל מה שאתה לא רוצה יהיה לך בעשור הזה, אז קח בחשבון ונצל אותו הכי טוב שאתה יכול, כי זה מתחיל היום".

בבוקר 8.9.2025 פעל אורי עם צוותו במשימת שמירה על מגנן גדודי בפאתי עזה, כחלק מפעולות ההתקפה על העיר. במהלך הפעילות נפגע הטנק ממטען שהשליכה לעברו חוליית חמאס. אורי נהרג במקום ולצידו נפלו שלושת חבריו לצוות – סגן מתן אברמוביץ, סמל גדי כותל וסמל עמית רגב.

סמל אורי למד נפל בקרב ביום ט"ו באלול תשפ"ה (8.9.2025). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בתל מונד. הותיר הורים, אחות ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

כתבה אימו: "אנחנו רוצים שידעו / שהיה פה ילד קסם / שהיה מלא באור ואהבה / שהיה טהור וטוב לב / והיה חבר טוב / ואהב לטייל עם סנדלים / ואהב לשיר ולרקוד / והיה לו את החיוך הכי יפה / והצחוק הכי טבעי שתמיד מצטרפים אליו / והיה גם חתיך עולמי / רוב הזמן ניסה להיות שמח / ותמיד היה לו איזה קונץ / וסיפורים מלאים דמיון והרפתקאות / שהיה שונה בכל פרמטר ממה שרצו / ותמיד התנגש במה שהיה מצופה / והדרך שלו לא הייתה קלה / אבל תמיד בסוף הצליח מעל התחזית".

חברו זיו כתב: "אורי, אורה, אוריון, אורילה, חליזציה - אני מקווה שאתה יושב שם למעלה עם החיוך שלך, עושה יוגה ובריכות קרח. מחפש איזה כדור מיקאסה להרים עם החברה או משחק בשפם המכוער שגידלת לאחרונה. אני לא יודע איך נפרדים ממך אחי. כל כך הרבה תכננו ולא הספקנו לטייל ביחד בארץ ובעולם, לגור בתל אביב ביחד כמו שרצית, לזכות בכדור ולחרוט עליו לימון. פסטיבל בירה בתל מונד בחמישי, הופעה של יסמין, מרוץ בפארק המעיינות ועוד ...

אני לא יודע איך מתקדמים מכאן, איך החבורה תסחוב בלעדיך, אחי אתה הלב שלנו, של הלימונערק! כל כך הרבה עברנו ביחד יסודי חטיבה ותיכון ביחד, צופים ופעולות גם בתור חניכים וגם שנה איתך בקיוסק, אני לא אשכח את הרגע איך צחקתי עליך שבנות מהשכב"ג היו באות לקנות חמצוצים ואתה היית כל כך מתלהב. איך היינו בונים זולה בשדות, מלש"ביות וטיסות לחו"ל".

כתב חברו אור: "לאורה היה אופי של פרפר חופשי, הוא אהב לעשות הכול מהכול ובזכותו צברנו אינסוף חוויות שבכולן הוא היווה חלק מרכזי, ואנחנו אומרים את זה באמת בלי קלישאה שהוא היה הלב של החבורה... עשינו ביחד טיולים בכל הארץ, שביל הגולן, רמות מנשה, ים אל ים, טיול חופים פולג חיפה ועוד. זה להכין איתו דברים לאכול אחרי שקונים מצרכים רנדומליים בטיב טעם, זה לשבת בחצר ולהכין פיצות בטאבון או עוף מעושן או מה לא קרה שם, זה לשבת בחצר להדליק מדורה ופויקה על האש, זה לנסוע לים עם סאפ וגו פרו. יש סרטון מאחד הימים במלחמה עם איראן, אני מצלם את החוף בקושי יש אנשים ובמים בכלל, ואז רואים את אורה על הסאפ באמצע הים...

זה הבחור שהוא היה, אהב את החיים באמת בלב שלם, זה הבן אדם שהכי אהב והעריך את החיים יותר מכל מי שאני מכיר... בשבילנו זה חבר שהוא חבר כמו שרק הוא יודע ואין אף אחד אחר שיכול להיות חבר כמו אורה, זה בן אדם שהחברים שלו זה הכול ואתה מרגיש את זה כל הזמן".

חברו יואב הוסיף: "לקשור לך שרוכים בכל טרק, לבנות פרקט בזולה כל הלילה, דוכן מרקים בגשם, בריכה מתנפחת בחצר בשבת חמה, לשלב, להמציא דיסקו משלנו - מוב חדש ועוד פלייליסט, טיב טעם בשביל המוזה לבישולים, להסתובב עם פק"ל סופ״ש, לדבר על החיים... אהבנו לפנטז על החיים וידענו איך העתיד שלנו יראה ביחד".

כתב חברו גל: "תמיד היית שותף בכל רגע, בכל חוויה ובכל שטות שעלתה לך לראש וסחפת את כולם שיזרמו איתך, בין אם זה טיול ספונטני של שלושה ימים או שפתאום נהיה לך דחף פתאומי לעשות יוגה, או סתם ללכת לחומוס ירושלמי בשישי בצהריים כמו שאהבת".

חברו נועם כתב: "לתת בלי לרצות לקחת, כמו שמש שזורחת כמו פרח שגדל... היית כולך נתינה וטוב ומהיום העולם כבר לא יהיה כמו שהוא היה, תל מונד לא תהיה אותו דבר, השקיעות יהיו שונות, ריח השדות ישתנה לנצח ואווירת השישי תמיד תהיה קצת ריקה".

דף לזכרו של אורי הועלה באתר האינטרנט של בית חינוך על שם יצחק רבין, שבו למד.

לזכר אורי הוקם דף ברשת אינסטגרם –

www.instagram.com/ouri.memories?igsh=OHJ1N2VoNm4ycA%3D%3D