בנם הצעיר של מירב ורונן. נולד ביום כ"ד באדר תשס"ז (14.3.2007) באזור. אח לבר וירין.

אורי הביא עמו אל העולם אור גדול, שמחת חיים ורוך אנושי .בן זקונים אהוב, ילד שאהב את החיים. נוכחותו הייתה מלאה חיות, סקרנות וטוב לב טבעי, כזה שאינו מבקש לבלוט - אך מורגש בכל מקום שבו היה .

גדל והתחנך באזור. את שנותיו הראשונות עשה בגן הילדים "לגן נולדנו", שם התחנך אצל הגננת שׂריקה .

מגן הילדים המשיך לבית הספר היסודי "השבעה", שם ניכר בו כבר מגיל צעיר עולם ערכי יציב, רגישות אנושית וחברות אמת. אורי היה משמעותי לכל מי שסביבו, במעשיו ובאופן שבו התנהל .

בכיתה ד' הצטרף לתנועת הצופים, שבט "השקמה", שם מצא בית נוסף לערכים שעליהם גדל .בהמשך אף שימש מדריך, והוביל את חניכיו בדרכו השקטה והמדויקת, מתוך דוגמה אישית, אחריות ותחושת שליחות .

את לימודיו המשיך בחטיבת הביניים "רבין" באזור ,ובהמשך למד בתיכון "אורט" בחולון בשנים 2021 - 2025 .

בלימודיו בתיכון הלכה והתגבשה דמותו כנער בעל דרך, ערכים ברורים ורצון כן לתרום .

בשנת 2022 בחר אורי, במסגרת מחויבותו האישית, להיות צופה אש בתחנת חולון של כבאות והצלה לישראל. בחירה זו שיקפה את נטייתו הטבעית להיות במקום שבו יש משמעות אמיתית ולפעול במקום שבו נדרשת אחריות, ערנות ונכונות לעשות למען הזולת. בחירתו זה גם נבעה מהמסורת המשפחתית - אביו רונן שתפקידו סגן נציב כבאות והצלה, וסבו שימש גם הוא כמפקד תחנת כיבוי .

אביו, רונן, ראה בכך מקור לגאווה עמוקה –גאווה על הבחירה, אך יותר מכך, על האדם שבנו בחר להיות .

אהבת הארץ, תחושת השליחות והרצון להגן הובילו את אורי לבחור להתגייס לשירות קרבי כלוחם במשמר הגבול ,דרך שבה ראה ייעוד, משמעות ומימוש ערכיו. אורי פקד בהתרגשות את שערי הבקו"ם במחזור גיוס נובמבר 2025 .

עבור אורי, הלוחמה לא הייתה רק תפקיד אלא ביטוי טבעי לעולמו הפנימי: נכונות לתת, אחריות לשאת, ומחויבות לעמוד בחזית עבור אחרים.

בטקס ההשבעה עמד אורי זקוף, גאה ונרגש ,נושא עליו שליחות .זה היה רגע שבו התלכדו כל הערכים שעליהם גדל - אהבת האדם, אהבת הארץ, והבחירה להגן עליה.

בעת מעמד ההשבעה דרכו כלוחם כבר הייתה ברורה וחתומה - בבחירה, ברוח, ובאופן שבו נשא את האחריות על כתפיו .

אורי היה לוחם לא רק בהכשרתו, אלא בנפשו .נהג לומר :"קשה לי, אבל שום דבר לא מקשה עלי". משפט פשוט לכאורה, אך כזה הנושא בתוכו תפיסת חיים שלמה - הכרה בקושי לצד בחירה להמשיך, לעמוד איתן ולא לוותר .

שבועיים בלבד לפני סיום הטירונות ,בשלב שבו עמד להשלים את דרכו ולהפוך ללוחם מן המניין ,דווקא בבית – המקום שאותו אהב במיוחד, המקום שבו חש ביטחון, שייכות ושלווה – אורי נורה מנשק של חברו שהשתמש בו בקלות דעת ובחוסר אחריות באירוע מיותר ומצער. מעשה שבאבחה אחת גדע את חייו של אורי.

שוטר אורי מכטייב נפל בעת שירותו ביום ה' באדר תשפ"ו (22.2.2026). בן שמונה-עשרה בנופלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-שוטר.

על מצבתו כתבו אוהביו: "נער חיל וטהר לב – אורו נטוע בלבנו, דור לדור ישבחו מעשיו".

כתבו אוהביו: "חייו של נער צעיר, מלא אור, תקווה ומשמעות – נקטעו באחת, והותירו אחריהם שבר עמוק וכאב שאין לו מידה.

אורי הותיר אחריו משפחה אוהבת וכואבת, כולם נושאים בגאווה ובכאב את זכרו, וממשיכים לשאת עמם את דרכו .

דמותו של אורי נותרת חקוקה בלב כל מי שהכירו כילד שאהב חיים, כנער של ערכים, וכצעיר שבחר בדרך של שליחות.

אורי היה אור גדול, שהקרין מאורו על כל הסובבים אותו .ילד, בן ולוחם המותיר אחריו דרך של ערכים, אחריות ואהבת החיים".

בשלושים עלו בני משפחתו ומוקירי זכרו לחשיפת המצבה בבית העלמין. באזכרה

ובטקס המרגש נשאו בני המשפחה דברים לזכרו שמאירים את דמותו

המיוחדת :"עבר רק חודש מאז שנפרדנו, והלב עדיין מסרב להבין איך עולם שלם יכול להמשיך... בלעדיך .

אתה לא היית רק ילד .היית דרך. היית ערך. היית מצפן .ילד-לוחם עם לב ענק, עם עוצמה שקטה ונתינה שאין לה סוף .בכל מקום שבו היית – השארת חותם של טוב, של אכפתיות, של אהבת אדם אמיתית .

ידעת לתת בלי לבקש דבר לעצמך ,להרים כשקשה, לחזק כשנשברים ,ולהיות שם – תמיד, באמת, מכל הלב .

אורי, לימדת אותנו מה זו אחריות, מה זו מחויבות, ומה המשמעות של לחיות עם ערכים – לא רק במילים, אלא במעשים .היית גאווה, היית השראה, היית אור גדול שנגע בכל כך הרבה אנשים .

ובחודש הזה, אורי ,למדנו להכיר אותך מחדש... אולי אפילו יותר לעומק ממה שידענו. דרך הסיפורים, דרך האנשים, דרך הדמעות והחיוכים שסיפרו עליך - גילינו עד כמה הלב שלך היה גדול, עד כמה הנתינה שלך הייתה אינסופית. שמענו שוב ושוב איך נגעת באנשים, איך שינית רגעים קטנים לחיים שלמים. והבנו – שלא רק אנחנו איבדנו אותך... עולם שלם מרגיש את החסר שלך.

הכאב על לכתך עצום, אבל האהבה אליך גדולה ממנו .והערכים שלך – הם לא הולכים לשום מקום .הם ממשיכים לחיות בתוכנו, להנחות אותנו, לתת לנו כוח .

ובסוף, אוריקו שלנו, אדם נמדד לא רק בשנים שחי, אלא בעומק שהשאיר אחריו. ואתה השארת עומק של חיים שלמים .השארת לבבות מלאים, דרך ברורה, ואור שלא יכבה לעולם .

אנחנו לא נפרדים ממך באמת - אנחנו ממשיכים אותך .בכל מעשה טוב, בכל בחירה נכונה, בכל רגע של נתינה .

ואנחנו מבטיחים לך, אורי, להמשיך לספר את הסיפור שלך ,להמשיך את הדרך שלך, ולהאיר את העולם באור שאתה השארת לנו".

חבריו של אורי להכשרת הלוחמים במג"ב היטיבו לתאר את דמותו במשפט שהעיד על רוחו הטובה ועל הבנתו העמוקה את החיים והשליחות אותה רצה להגשים בחייו: "לא כל גיבור צועק, יש כאלה שפשוט מחייכים עד הרגע האחרון". את המשפט הזה הדפיסו החברים לזכרו, בכדי להמשיך את האור של אורי.

חברת שטראוס השיקה מהדורה מיוחדת של חטיף דוריטוס, הנושא את תמונתו של אורי ואת המשפט "קשה לי, אבל שום דבר לא מקשה עליי".

לקראת חג הפסח תשפ"ו חולקו בחולון סלי מזון לזכרו של אורי.

אורי מונצח באתר משטרת ישראל ובאנדרטה במכללת השוטרים בבית שמש.