בן חדוה ושי. נולד ביום כ"ז באלול תשכ"ד (4.9.1964) באשקלון. אח צעיר לחנה, שלמה, ויצמן, סימה ועזרא. נקרא על שם אחיו אורי בן השבע, שנהרג בתאונת דרכים כשנה לפני כן.

אורי גדל והתחנך בשכונת שמשון באשקלון. כבן הזקונים זכה לפינוק רב מאֶחיו ומהוריו, גם על כל השכנים וידידי המשפחה היה אהוב. בלט בשערו הארוך והזהוב. כילד הקרין חום כלפי סובביו, היה חברותי ומצחיק, התנהג יפה ונהנה מסביבתו ומכל שהעולם הציע לו.

מכיתה א' עד כיתה ח' למד בבית הספר היסודי "חבצלת" באשקלון. בהמשך עבר לתיכון "אורט אפרידר" בעיר ולמד במגמת מכניקה. את המסגרת הבית-ספרית אהב מאוד הן בשל העניין שגילה בלימודים והן בשל חיי החברה. השקיע בלימודיו וסיים אותם בהצלחה.

אחר הצוהריים בילה רבות אצל חבריו והיה בן בית אצלם. אהב לשחק עימם כדורגל ולשחות בים.

בתקופת בית הספר התיכון הכיר את אילנה, התאהב בה, והיא הייתה לחברתו. השניים היו זוג משמיים, כדברי אחותו, והזוגיות שלהם נמשכה כמה שנים. הם תכננו להינשא אחרי השירות הצבאי.

הקשר עם הוריו, אֶחיו ואחיותיו היה טוב ומלא אהבה, והבית המה משמחה, מצחוק, מאורחים ומצלילי מוזיקה מגוונת. בין האחים נשמר כבוד הדדי, ומדי פעם כטבעם של ילדים התנהלו ביניהם מריבות רגילות הזכורות כמהנות וקלילות, למשל על סגנון המוזיקה המושמע – אורי אהב שירים באנגלית, ואחיו הגדולים אהבו מוזיקה מעירק, משם הגיעו ההורים. כדברי אחותו סימה, כשהיה בבית שררה אווירה שמחה במיוחד. בינה ובינו הייתה קרבה מיוחדת – הם חלקו בסתר את דמי הכיס, הוא שיתף אותה בסודות וברחשי ליבו, והיא חשה כלפיו מעין אהבת אם.

אורי ניחן באהבת אדם, נאמנות, יושר וכנות. כבן הזקונים זכה כבר כנער להיות דוד והתייחס לכך במלוא הרצינות. בנחישות ומתוך דאגה, אהבה ומסירות רצה לחזק את אחייניתו חדוה בלימודיה, ולכן ישב איתה אחרי הצוהריים לסייע לה. משימתו זו הוכתרה בהצלחה.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל חדור מוטיבציה, אנרגיה ורצון לתרום למדינה. שובץ כלוחם בגדוד "אדם" בעוצבת "כפיר" (חטיבה 500) של חיל השריון במסגרת חיל החימוש (לימים חיל הטכנולוגיה והאחזקה), ואת רוב השירות עשה בבסיס בבקעת הירדן. אהב את השירות, התגאה ביחידתו ובטנקים, היה נכון לעשות כל מה שנדרש ממנו ושאף לפקד ולצאת לקורס קצינים. בחופשות בבית ציפה בקוצר רוח לשוב לפלוגה שאהב כל כך וראה בה מעין משפחה שנייה עבורו. לבני משפחתו סיפר על ההווי הצבאי, הצחוקים והאחווה, ואלה שלחו איתו מטעמים ביתיים וחטיפים כדי לשמח בהם את חבריו החיילים.

כמה שבועות לאחר יום הולדתו התשע-עשרה נפגע קשה מהתפוצצות של טיל מסוג "לאו" במהלך אימון. הוא הובהל לבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים, אושפז למשך שלושה חודשים במחלקת טיפול נמרץ, עבר כמה ניתוחים ולאחר מכן טופל שלושה חודשים נוספים ב"בית לוינשטיין" ברעננה. בני המשפחה וחברתו אילנה ליוו אותו במסירות לאורך כל הדרך. אימו ואחותו סימה אף שכרו דירה בקרבת מקום כדי שיוכלו לסעוד אותו ימים שלמים. במשך שישה חודשים נלחם על חייו, עד שמערכות גופו קרסו.

רב-טוראי אורי פרג'י נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ד בניסן תשמ"ד (26.4.1984). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר הורים, שתי אחיות ושלושה אחים.

אחותו סימה כתבה: "כל הזמן עולים לי זיכרונות – הילדות איתך, ישיבה על המרפסת, שיגעונות המוזיקה, הפציעה שלך. הטיפול בך היה מתנה משמיים, הרגשתי אותך גם מבלי שתדבר. תודה לך על היותך אחי הקטן, כבוד הוא לי, תודה לך על הזכות לשמור ולטפל בך כמו בבני. אוהבת אותך מאוד ומתגעגעת אליך מאוד ... נשארת צעיר לנצח, יפה תואר. נשארת איתי, הולך איתי, שומר עליי. אני כל כך אוהבת אותך, אורי אחי הקטן, גאה מאוד להיות אחותך".

בנה של סימה אחותו נקרא על שמו – אורי חי.

אורי מונצח באתר ההנצחה לחללי חיל הטכנולוגיה והאחזקה בנתניה, באתר ההנצחה לנופלי חטיבת שריון 500 ביער המגינים ובחדר הנצחה ומורשת לנופלים מהחטיבה בבסיס "צאלים". זכרו מונצח גם באנדרטה לנופלים במערכות ישראל בני אשקלון, בבית יד לבנים בעיר ובבית הספר התיכון "אורט" שבו למד. אביו בנה והציב בבקעת הירדן, סמוך לבסיס שבו שירת אורי, אנדרטה לזכרו וצורתה כפרח השושנה.