בן רבקה ושמואל, נולד ביום כ' בתמוז תרפ"ז (20.7.1927) בירושלים ובה למד וקיבל את חינוכו. היה בן-הזקונים האהוב במשפחה. בצעירותו הצטרף לתנועת-הנוער "המכבי הצעיר". אוריאל סיים את חוק לימודיו בגימנסיה "בגרות" ועמד להשתלם בחשמלאות. היה נער ער ועליז ושואף למעשים. מגיל צעיר היה חבר פעיל בארגון "לוחמי חירות ישראל" ובשנת 1946 עבר לשורות ה"הגנה". הוא התגייס למשטרת היישובים העבריים והיה נוטר ביישובי הרי יהודה (נוה יעקב, הרטוב, נחלת יצחק, קרית ענבים וגוש עציון).

עם פרוץ מלחמת-העצמאות, בה נטלו חלק אוריאל ושני אחיו, השתתף בליווי שיירות, ומילא תפקיד של קצין-חבלה ומדריך בקורס-חבלנים. אוריאל השתתף ברוב הפעולות בירושלים וביום י"ב באב תש"ח (17.8.1948) השתתף בפעולה לתפיסת שלוחת "ארמון הנציב", ממנה הטריד האויב את כוחותינו. האויב תקף נגד בעוצמה רבה והכוח נאלץ לסגת, בעת הנסיגה נפצע אוריאל. הוא האיץ בחבריו לעוזבו לנפשו, כדי שימלטו הם. גופתו נאספה לאחר 15 יום על-ידי "הצלב האדום". נקבר בשייח'-באדר א'. 

ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.