בנם של נלי וגדעון. נולד ביום ג' באלול תשס"ג (31.8.2003) בעיר מעלות-תרשיחא, קילומטרים ספורים מגבול ישראל-לבנון. ילד רביעי במשפחה. אח לרחל, אודליה, צוריאל ואליאב.

אוריה גדל במשפחה נוצרית אוונגליסטית בשכונת יפה נוף במעלות-תרשיחא. בשנות חייו הראשונות דיבר עם הוריו בשפה הגרמנית, ובגן הילדים למד את השפה העברית. היה ילד חמוד מאוד, שקט, טוב לב ועדין נפש. הוריו סיפרו כי כשנתקל פעם בשיירת נמלים הנושאות משא כבד אל הקן, חמל עליהן והתעקש לעזור להן. בהזדמנות אחרת הזעיק את אביו כשמצא זבוב שרגלו נשברה וביקש ממנו לחלץ אותו. אימו הוסיפה שנהג לקטוף בשכונה פרחי חמציץ צהובים ולתת לה את הזר במתנה, מחווה צנועה שריגשה אותה.

בית המשפחה נמצא בסמיכות לבית אבות סיעודי לשורדי שואה, "בית אליעזר", שהסבא הקים מטעם ארגון "צדקה בע"מ" ב-1984. המשפחה המורחבת הם חלק מצוות המתנדבים המפעיל את המוסד. מילדות בילה אוריה עם הקשישים, בליל שבת השתתף בקידוש, אכל איתם ושר איתם שירים עבריים. הוריו סיפרו שבגיל רך התייחס לקשישים האלה כאילו הם קרובי משפחה, ורק כשלמד על השואה בבית הספר היסודי, הבין שמדובר בניצולים, ולמד מכך על השליחות הערכית של משפחתו.

אוריה בלט ביכולת הנתינה ובאכפתיות שלו, בענווה ובצניעות שאפיינו אותו. רדף שלום והתרחק מכל מריבה וחילוקי דעות. היה חבר טוב ואדם חם ולבבי, כזה שדואג ומחבק, לא מרבה במילים, ואהוב על כולם. ככל שהתבגר, הפנים את הערכים והעקרונות שהניעו את בני משפחתו, ובהם חריצות, מסירות ואהבת האדם, ואת הזיקה העמוקה שלהם לארץ ישראל ולעם ישראל. הבין כי הפעילות של משפחתו נגזרת מתוך הציווי האלוהי "נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם" המופיע בספר ישעיהו (פרק מ', פסוק א'), ולפיו הם מבקשים לנחם את עם ישראל.

כמו שאר ילדי המשפחה, גם אוריה חונך לתרום לחברה שבה הוא חי. אחרי מלחמת לבנון השנייה שהתרחשה ביולי-אוגוסט 2006, כשישבו במקלטים כמו שאר תושבי הגליל, החליטו ילדי המשפחה, ובני דודיהם הגרים בארץ, שבבוא היום הם יגנו על המדינה כמו שצה"ל הגן עליהם מפני הפגזות ארגון חיזבאללה. אמר סבו של אוריה בהקשר זה: "האהבה שלנו לאלוהי ישראל ולעם ישראל היא אהבת אמת, ואנחנו נמצאים כאן בעיתות שלום וגם כשפורצת מלחמה. יש בינינו שותפות גורל". אימו של אוריה סיפרה כי כשחיפשה בתנ"ך תימוכין לגיוס לצבא, גילתה כי הביטוי "ה' צבאות" מופיע בו קרוב לשלוש-מאות פעמים, לעומת "אל שלום" המופיע פעמים ספורות, ומכך הסיקה כי שאיפתם של בני המשפחה לשרת בצבא אינה זרה לאמונתה.

עם סיום לימודיו בתיכון התכונן אוריה לשירות משמעותי בצה"ל כדי לתרום לביטחון המדינה. מתוך כוונה לשפר את יכולותיו האישיות ואת תפקודו בתוך קבוצה נרשם למכינה הקדם-צבאית "חצים" של הקהילות המשיחיות בארץ. במהלך שהותו במכינה גילה בתוכו כוחות נפש וגוף שלא הכיר קודם לכן, ופיתח תחושת מסוגלות. "שם הוא פרח והתחולל בו שינוי", אמר אביו. שם גם הביע רצון לשרת ביחידת הקומנדו "דובדבן".

ביום 16.12.2021 התגייס אוריה לחטיבת הצנחנים, ואחרי זמן קצר השתתף בגיבוש לאחת מחטיבות החי"ר, שבו בחנו את כושרו, יכולותיו הבין-אישיות ותפקודו תחת לחץ. בגיבוש הצטיין במיוחד ודורג במקום הראשון, סיפר אביו, ובעקבות זאת התקבל ליחידת "מגלן" (212) בחטיבת הקומנדו ("עוז"), עוצבת האש. "מגלן" פועלת בעומק שטח האויב ומתמחה בתקיפת מטרות איכות וביצירת מודיעין מדויק. אוריה שמח מאוד על השיבוץ. אביו, לעומת זאת, חשש מעט מקשיי הסתגלות, "כי יש לו נפש עדינה מאוד", אבל חששותיו התבדו.

בשנה וחצי הבאות עבר אוריה מסלול הכשרה מורכב, שהתחיל בטירונות ובאימון מתקדם שכלל קורס צניחה מלא, והמשיך בהכשרה המיוחדת ליחידה, שכללה בין השאר סדרת ניווט, אימוני הסוואה, תצפיות וקורס לוחמה זעירה, שבסופה עבר אימונים מיוחדים לצוות שבו שירת. בטקס ההשבעה שלו קיבל את התנ"ך והברית החדשה כרוכים יחדיו.

אוריה התמודד בהצלחה עם האתגרים שניצבו בפניו, הפך ללוחם אמיץ שתמיד צעד בראש, ואף קיבל שתי תעודות הצטיינות. נהנה מהשירות, התחבר עם הלוחמים האחרים וראה בהם את המשפחה השנייה שלו. "באייר היה אחד הלוחמים הכי קשוחים, עם הלב הכי טוב בעולם", כתב עליו אביו של לוחם ששירת איתו. "כל הצוות שלו היה מאוהב בו. הוא סימל את כל מה שטוב באדם".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר היה אוריה בחופשה בביתו. קצת אחרי שש וחצי הוזעק לבסיס, ביקש מאימו להסיעו לנהרייה, מבלי לספר לה פרטים על ההקפצה, ומשם המשיך דרומה. חבר ללוחמי "מגלן", נסע איתם ליישובי העוטף, ונלחם שעות ארוכות בגבורה ובחירוף נפש בקיבוץ כפר עזה. השתתף בטיהור הקיבוץ מהמחבלים הרבים שחדרו אליו מכמה כיוונים, משימה שנמשכה גם למוחרת, וחילץ תושבים שהסתתרו במרחבים המוגנים שבבתיהם.

עם הכניסה הקרקעית לרצועת עזה השתתף אוריה בלחימה בצפון הרצועה בנובמבר 2023, כחלק מיחידת "מגלן", ואחר כך במרחב מחנה הפליטים א-שאטי במערב הרצועה.

ביום 14.12.2023 פשט עם לוחמי היחידה על מטרות בעיר ח'אן יונס בדרום הרצועה במטרה להשמיד פירי מנהרות ומחסן אמצעי לחימה. במהלך הקרבות נורה אוריה ונפצע באורח אנוש. הוא פונה לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, וארבעה ימים לאחר מכן נקבע מותו. סיפרה האם: "הילד שלנו שכב במיטה נקי, יפה, בלי אף שריטה, רק תחבושת על הראש. קיבלנו ארבעה ימים של חסד להיות איתו בבית החולים בתקווה, באמונה ובבכי, ויכולנו להיפרד ממנו".

סמל ראשון אוריה באייר נפל בקרב ביום ה' בטבת תשפ"ד (17.12.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במעלות, בחלקה הצבאית. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.

אביו סיפר כי בתי הספר במעלות-תרשיחא נסגרו מוקדם לקראת הלוויה, וכל התלמידים יצאו לרחובות עם דגלי ישראל. "קיבלנו חיבוק חם ואוהב מהציבור במעלות, ממדינת ישראל, מעם ישראל", אמר.

המשפחה ישבה שבעה בביתה, ואז טסו ההורים לגרמניה וישבו שבעה בכנסייה בכפר ליד בון, לצד חברי קהילה ובני משפחה.

אמר האב: "אלוהים יכול היה להזיז את הכדור חמישה סנטימטרים, אבל זה לא קרה. אני כאוב מאוד, יש לי שאלות לאלוהים, אבל אני מקבל את רצונו".

אמרה האם: "אוריה היה ציוני ושירת בצבא בשמחה, בגאווה, וקיבל את תמיכתנו המלאה. אני עצובה מאוד אבל לא כועסת על איש. מקווה לראותו שוב, ושבעזרת השם לא יהיו עוד מלחמות".

משפחתו וחבריו של אוריה מנציחים את זכרו בדרכים שונות, ובהן:

ניידת טיפול נמרץ לזכרו של אוריה נתרמה לסניף מד"א בעיר מעלות-תרשיחא על ידי קרן "אמדה" וארגון One for Israel, שפעילותם מתבססת על תרומות של נוצרים אוהבי ישראל.

השיר "תפילה של אם שכולה" נכתב בהשראת סיפורה של משפחת באייר ומוקדש לזכרו של אוריה. מילים ולחן: איתן קשטן, שירה: אביבה אבידן. השיר ניתן להאזנה ביוטיוב.

חברי הצוות של אוריה ביחידת "מגלן" הציבו לזכרו "עגלת קפה שמחה" בדרך הסלע בשכונת עין כרם בירושלים לציון שנה לנפילתו. "מבטיחים לקבל את כולם בחיוך וחיבוק כמו שאוריה היה עושה", כתבו חבריו. כל הרווחים מהמכירה נתרמו לצדקה.

הסרט "אור האלוהים – סיפורם של גרמנים תומכי ישראל" מתעד את סיפורה של משפחת באייר ומוקדש לזכרו של אוריה. הסרט ניתן לצפייה ביוטיוב.

ביום נפילתו של אוריה נולד תינוק בשכונת מגוריו. הורי התינוק החליטו לקרוא לו על שמו - אוריה ישראל.

להנצחת אוריה נשתלו עצים בעין קשתות ברמת הגולן, באתר הארכיאולוגי מתקופת התלמוד שבו שוחזר בית כנסת.