בת סופי ואליעזר בר דוד. נולדה ביום כ"ג באב תשל"ד (11.8.1974) בתל אביב. ילדה שלישית במשפחה, אחות לסניורה (סיני) ושלומי.

אורית גדלה והתחנכה בשכונת נווה עופר (תל כביר) בתל אביב. למדה בבית הספר היסודי "ברנר" שבשכונה, ומכיתה ז' למדה בתיכון "עירוני ה'" בתל אביב.

בסיום לימודיה התגייסה לצה"ל ושירתה בפיקוד העורף כמדריכת חילוץ והצלה, במחנה "צריפין".

עם שחרורה מצה"ל החלה לעבוד, ובמקום עבודתה הכירה את אלי. אורית ואלי נישאו בתום לימודיהם, לאחר כשש שנות זוגיות.

כשנה אחרי השחרור החלה את לימודי התואר הראשון במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. את התואר השני בקרימינולוגיה עשתה באוניברסיטה העברית בירושלים.

לאחר השלמת לימודיה עבדה אורית תקופה קצרה עם אסירים וביולי 2005 התגייסה למשטרת ישראל ושובצה למשטרת הגבולות בנמל התעופה בן-גוריון. היא הצליחה בתפקידה והפגינה יכולות מקצועיות בתחומים רבים, שזיכו אותה בהערכה רבה מצד הצוות המקצועי.

ב-2008 חלתה. היא התמודדה בגבורה, ובסוף אותה שנה ילדה את בתה. אורית הייתה טובת לב ואוהבת אדם, כיבדה את הזולת וחייכה אל כל הסובבים אותה, חיוך ששמרה עליו גם בעת מחלתה. ימי המחלה העידו עד כמה הייתה חזקה, ובמהלכם אוהביה שאבו ממנה כוח.

רב-סמל אורית ברוך נפלה בעת מילוי תפקידה ביום כ' באדר תש"ע (5.3.2010). בת שלושים ושש בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול שבתל אביב. הותירה בעל ובת, הורים, אחות ואח.

סופי אימה כתבה: "יום יום אני מחכה לילדה שלי אורית, מחפשת אותך ורואה את דמותך ושומעת את צחוקך, וחיוכך מאיר כמו שמך. אבל נשארנו באפלה גדולה וכואבת בלעדייך, ואני לא רוצה ולא מקבלת את מה שקרה לך, ילדתי הקטנה ...

נלחמת במחלתך בגבורה ולא רצית למות כל כך צעירה. למען ילדתך רצית לחיות ולא ניתן לך. אנחנו מתגעגעים אלייך מאוד. את חסרה לנו וגם לילדתך החכמה שתגדל לתפארת המשפחה ותזכור אותך תמיד. אורית, את אימא שלה לתמיד ...

אורית שלי, היית לי בת וחברה. בילינו תמיד יחד. בחוכמתך הרבה ונשמתך הטובה והטהורה ציפיתי לראותך אימא לילדייך ביודעי שתהיי אימא נהדרת. משאלתי התמלאה וגם משאלתך כשנולדה לך ילדתך היפה... אורית, אימא קטנה ויפה שלי. מוכשרת וחכמה ותמיד אהבה אותי ואני אהבתי אותה. ורק מחלתך הפרידה בינינו, ונשארנו המומים ולא מאמינים".

ביום הולדתה של אורית כתבה אימה: "אורית ילדתי הקטנה ... שוכבת בביתך החדש בין פרחייך שכה אהבת בחייך, ותמיד נקיף אותך בפרחים. ורק פרח אחד קטן וחמוד שעדיין לא הנץ בחייך נשאר בודד ועצוב ומתגעגע אלייך. זו ילדתך הקטנה שהייתה רוצה אותך לידה וליד אבא שלה, שעכשיו הם לבד ועצובים מאוד בלעדייך. אימא קטנה ויפה שלי בחיוך שלך ובצחוק שלך ... את האור שלנו, ובלעדייך אנחנו קמלים ועצובים ומתגעגעים בכל יום יותר".

אורית מונצחת באתר ההנצחה לחללי משטרת ישראל במכללת המשטרה בבית שמש, ובאנדרטה לזכרם של בני רמת השרון שנפלו במערכות ישראל.