בן חנה וטוביה. נולד ביום כ"ה בסיוון תשמ"ג (6.6.1983) בחיפה. אח צעיר לתמר וענת.

אורן, "אורני" בפי בני משפחתו, גדל בשכונת גבעת אורנים שבחיפה. כשהיה בן שש, עברה המשפחה למדינת ניו ג'רזי שבארצות הברית למשך שנתיים, בעקבות שליחות מטעם עבודתו של אביו. עד מהרה השתלב שם בלימודים ובחברה.

בשובם לארץ המשיך בבית ספר יסודי, ומכיתה ז' למד בבית הספר "אליאנס" בחיפה. היה תלמיד טוב, חבר אהוב, מוקף בנים ובנות, נער יפה תואר עם עיניים כחולות וגומות חן. היו בו כריזמה, שלווה נעימה, חוש הומור ודרך ייחודית להפוך דברים פשוטים ויום-יומיים לטקסים מהנים.

בכיתה ב' החל ללמוד טניס, והמאמן, שזיהה את כישרונו כבר בשלב מוקדם, העניק לו את הכינוי "צ'מפיון" (אלוף). מאז היה הטניס לחלק בלתי נפרד מחייו ומזהותו. בגיל שמונה, כשחזר ארצה, המשיך להתאמן במרכז הטניס בחיפה והשתתף בתחרויות ובאימונים בחו"ל. בגיל אחת-עשרה זכה באליפות הארץ לנוער, ועד כיתה י"א היה משחקני הטניס המובילים בארץ בין בני גילו. מאמניו טיפחו אותו והעריכו את כישרונו ואת אישיותו כשחקן הוגן, ישר ואצילי. בכיתה י"ב נפרד מהטניס התחרותי.

באותה תקופה החלה המוזיקה לכבוש את ליבו, בהשפעת אחיותיו. בין האמנים שהמוזיקה שלהם ליוותה אותו לאורך השנים היו ניל יאנג, דיוויד בואי וניק דרייק. כאשר הלהקה האהובה עליו לאורך כל שנות בגרותו הייתה "רדיוהד" (Radiohead), ואורן נסע להופעותיה בארץ ובחו"ל.

ב-8.8.2001, אחרי תהליך מיון ממושך ומאתגר, התגייס לצה"ל. את הטירונות עבר בחטיבת הנח"ל, אך אחריה נפרד מחבריו והחל מסלול הכשרה ארוך וייחודי ביחידה מובחרת של חיל המודיעין. במסגרת ההכשרה עבר קורס קצינים, המשיך לשירות קבע ובזכות אישיותו שהרשימה גם את מפקדיו - קודם בסולם הדרגות בקצב מהיר.

ראש אגף מודיעין דאז, האלוף עמוס ידלין, כתב עליו: "אורן הינו מפקד מצטיין וערכי אשר לקח חלק מרכזי בתכנון והוצאה לפועל של מספר פרויקטים בעלי חשיבות אסטרטגית לביטחונה של מדינת ישראל ... לאורן יכולות בינאישיות מרשימות ויכולת תכנון וביצוע של תהליכים מורכבים ארוכי טווח. בהוצאה לפועל של תהליכים אלה הפגין אורן יכולות הנהגת צוות, תכנון, ניהול סיכונים, אינטגרציה מורכבת, יכולות אלתור וקבלת החלטות במציאות משתנה. בנוסף לתפקידיו המבצעיים, עסק אורן בהכשרת לוחמים בתחום הייחודי שעליו פיקד באופן מרשים".

מנהיגותו בצבא כללה כריזמה וצלילות פנימית. מנהיגות שקטה, מאוזנת, נטולת משוא פנים ומבוססת על עניין אמיתי בבני אדם, הדדיות, אמונה בטוב, דוגמה אישית, אכפתיות ואהבה. היה לו חזון ברור: לעורר בפקודיו מחויבות ומוטיבציה לביצוע המשימה מתוך הכרה בחשיבותה ולא מתוך ציות. הוא כיבד אותם, היה קשוב לצורכיהם, לדעותיהם ולרעיונותיהם וחש מחויבות אישית לשמירה על ביטחונם.

אורן נודע כאדם המסוגל לקבל החלטות נבונות, בלתי שגרתיות, קשות ומצילות חיים בתנאי לחץ קיצוניים. מפקדו, אלוף-משנה עודד, כתב: "צניעותו וחזותו השלווה והנינוחה לא מסגירות את תעצומות הנפש והכוחות שקיימים בו, לא נותנות רמז על החתירה למגע ועל העשייה הכל-כך משמעותית שלו למען המדינה. לוחם ומפקד כריזמטי ובעל נוכחות. אמיץ וקר רוח, שיודע לשקול ולקבל החלטות משמעותיות, תוך שהוא לוקח בחשבון את השלכותיהן על חייליו ועל התהליך כולו". עוד הוסיף עודד, מפקדו: "אורן חד כתער, קולט אדם או סיטואציה ברגע, מבין מייד מה נדרש לעשות וכיצד, רהוט וברור; אחד שיודע לסכם אירוע במילה או במבט, אחד כזה שאתה רוצה לצידך ברגעים המתוחים והקשים ביותר; שיודע לפעול, אבל גם להפיג את המתח בחיוך או במילה טובה. אבל חשוב מכול – אורן הוא בן אדם, מלא רגש ויכולת הכלה, בעל לב רחב, חוש הומור מפותח, שיודע לצחוק, עם אחרים וגם על עצמו. ובעיקר חבר. חבר אמיתי, שאתה יודע שתמיד יהיה שם בשבילך ..."

בזכות האינטליגנציה הרגשית הגבוהה שניחן בה, גם כשמצא עצמו מפקד על חברים, הצליח לשמור עליהם כחבריו הקרובים ביותר. חברו שי סיפר, "כשאתה חבר של אורן, אתה יודע שיש מישהו שיגרום לך להרגיש בסדר עם איפה שאתה, שייתן לך פרופורציות. מישהו שלא יפחד ממך וגם לא יתרגש ממך יותר מדי. מישהו שיאהב אותך בנדיבות שתמיד הייתה מפתיעה, גם אחרי שנים. הנוכחות שלו גרמה לי להרגיש יותר טוב עם עצמי".

בגיל עשרים ואחת עבר לגור בתל אביב, וכעבור שנה הכיר את מעין. אחרי שש שנים נישאו. בגיל עשרים ושש, במסגרת השירות, החל אורן ללמוד לתואר ראשון בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה ב"מרכז הבינתחומי" בהרצליה. הוא קיווה לשמש דמות מפתח בקבלת ההחלטות במדינה.

בתום השנה הראשונה ללימודיו החל להתלונן על כאבי ראש שהלכו וגברו. בבית החולים התגלה גידול מתקדם במוחו והוא עבר ניתוח מורכב. במהרה התאושש ובתוך פחות משלושה שבועות שב לתפקוד מלא. ואולם לאחר כחצי שנה עבר התקף אפילפטי שסימן שהגידול חזר. בזכות חוסנו הצליח להתמקד בחיים ובטוב, מעולם לא התלונן על מצבו הרפואי. לדבריו, "אירועים אלו ללא ספק שינו את חיי ובאופן פרדוקסלי היטיבו עימם אולי אפילו לא פחות מאשר הקשו עליהם. בתהליך ההתמודדות למדתי לבקש עזרה, למדתי להכיר במגבלות שלי, קיבלתי פרופורציות באשר למצבים רבים בחיי, נהייתי פתוח ואף שמח יותר – למדתי להכיר את עצמי".

בשנה השלישית ללימודים התקבל לתוכנית היוקרתית "ארגוב" למנהיגות ודיפלומטיה. מטעמה טס במשלחת לארצות הברית, ואף על פי שגופו היה חלש, השתתף בכל הפעילויות – נשא נאומים ונפגש עם מנהיגי יהדות ארצות הברית, עם נציגים מישראל ועם אישים מהשדולה למען ישראל.

במהלך הלימודים התנדב כחונך במסגרת עמותת "צעירים בונים עתיד" וכמלווה קבוצת בני נוער בהקמת חברה במסגרת ארגון "יזמים צעירים". על התנדבותו סיפר: "בשני המקרים בהם התנדבתי גיליתי על עצמי כי היכולת לעזור לאנשים אשר זקוקים לסיוע הינה משמעותית בשבילי לא פחות משזה משמעותי עבור הילדים אותם חנכתי".

בשנת 2012 סיים את לימודיו והחליט להשתחרר מצה"ל ולפנות לעשייה בעלת ערך באזרחות. הוא חבר לעמיתיו מהצבא והשתלב במיזם "טריגו" להדרכת נהיגה מבצעית. אורן היה אחראי לפיתוח העסקי ולפיתוח המוצרים.

נישואיו עם מעין לא צלחו, והשניים החליטו להיפרד. בעקבות משבר הפרדה, קשיי ההסתגלות לחיים האזרחיים והחיים בצילו של מצב רפואי מורכב, החליט לשוב למסגרת הצבאית, לתפקיד מטה ביחידתו.

בשנת 2014 פגש את גילי, והם נישאו באושר גדול. כמה ימים אחרי החתונה ובעקבות בדיקת דימות שעבר, נאלץ לעבור ניתוח ראש נוסף, השלישי במספר. ההתאוששות הייתה מהירה ואורן חזר לעבודתו בד בבד עם המשך הטיפול הרפואי.

באוקטובר 2015 הגשים עם אביו חלום משותף. השניים טסו לשווייץ כדי לצפות במשחקי טניס של השחקן שאהדו, רוג'ר פדרר, אשר גם ניצח במשחק הגמר בטורניר.

כעבור חודשיים נולד לאורן ולרעייתו בנם אריאל. עבור אורן אירוע זה היה הדבר המשמעותי ביותר לו ייחל זמן רב, והוא נמלא גאווה להיות אב.

עוד קודם לכן בשנת 2015 קיבל תפקיד חדש ומאתגר ביחידה אחרת בחיל המודיעין – מפל"ג מו"פ (מפקד פלגת מחקר ופיתוח). עד מהרה היה לדמות מפתח ביחידה ואהב את העשייה ואת התפקיד. מפקדו, סגן-אלוף אוהד, סיפר: "יש לך הבנה מבצעית עמוקה. נחישות, ערכיות והרבה צניעות, הומור, ציניות, רוחב אופקים, חשיבה ביקורתית וקבלה עצמית. איש של משפחה. יודע לעבוד היטב בחברת עוד אנשים. איש של צוות, לוחם ...

פרויקט גדול ראשון תחת פיקודך. ישיבת תיאום ציפיות. אתה מבין את גודל השעה. אתה חוזר עם תכנון ביצוע מפורט, כוחות ומשימות. כאן אתה מביא חשיבה אחרת ... בחודשים הקרובים אתה מנצח על המשימה המורכבת, ובתומה מעמיד יכולת מבצעית עמוקה ויציבה, יכולת שתכליתה לחזק את כל השיטות המבצעיות השונות במערך, ואף להוות שיטה מבצעית בפני עצמה. מעבר לעמידה המלאה במשימה, ראוי לציין את הדרך". אוהד תיאר גם את היכולת הבין-אישית של אורן, "אתה חבר של כל כך הרבה אנשים, איש שיחה מרתק. בזמן קצר התחברו אליך אנשים רבים. המשפחות של הקצינים נפגשות ביוזמה והובלה שלך. הסוציומטרי שלך, כמובן, גבוה ביותר".

מילנה, חיילת שלו, סיפרה, "זכיתי להכיר אדם מדהים שלימד אותי, גם מבלי להתכוון אלא פשוט מלהיות מי שהוא, מהי צניעות, מהי הירתמות למשימה, קפדנות, יסודיות, אופטימיות, והחשוב מכול – אנושיות. בשיחותינו התייעצנו לא פעם על החלטות הקשורות לפלגה כולה. תמיד אורן היה נכון לשמוע את דעתי, גם כשלא הסכמנו. לא אשכח את אורן המחייך והשמח שיושב עם האייפוד במשרד ומשמיע את המוזיקה שאהב, מגיע לפני כולם ויוצא אחרי כולנו. נותן את כולו עד לפרטים הכי קטנים, מציב לנו רף ודוגמה ברמה הכי גבוהה שניתן לדמיין".

ביוני 2016 אושפז בבית חולים, ולאחר בדיקת דימות נוספת נאלץ לעבור את הניתוח הרביעי והקשה ביותר, במהלכו התגלה שהגידול בראש החמיר ואפסה התקווה להחלמה. תהליך ההתאוששות היה ממושך וכלל טיפולים בבית החולים, ולאחריהם הליך שיקום בבית החולים השיקומי "לוינשטיין".

באותה עת עברו בני הזוג ובנם לביתם החדש בהרצליה. מעגל קרוב של חברים ליווה את אורן בכל עת. כוחותיו עמדו לו גם בתקופה זו, והוא המשיך לבלות בבית הקפה השכונתי ולהיפגש עם חברים ובני משפחה. הוא אף הספיק לטייל במדבר עם חבריו ליחידה ולטוס לרומא עם שני חברים טובים, כמעין הפוגה מהמחלה.

בתחילת שנת 2017 החלה נסיגה במצבו. אורן ראה את גופו החזק בוגד בו, הולך ונחלש.

חברו הקרוב איתמר סיפר: "ההתמודדות שלך עם המחלה זיקקה את כל תכונותיך הייחודיות ... גם בימיך האחרונים, כשהגידול המפלצתי הזה שיתק את גופך ולקח ממך חלק אחר חלק, ידעת למצוא את המילה, המבט או החיוך שיהיו הכי מדויקים לתיאור הרגע. בזכות היכולת הנדירה הזאת שלך, הצלחנו לראות אותך מבעד למחלה ולעולם נמשיך לראות אותך ככה: יפה, צנוע, חכם וממזר לא קטן".

רב-סרן אורן ורך נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ב באדר תשע"ז (20.3.2017). בן שלושים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה. הותיר אישה, בן, הורים ושתי אחיות.

רעייתו גילי ספדה לו: "רק אתה יכולת לנהל את המערכה האחרונה והקשה בחייך עם החיוך, הגומות והרוגע הזה. הגידול הארור לקח ממך הכול אבל לא הצליח לשבור את הרוח שלך. נשארת עד הרגע האחרון אורן ... בתוך ים העצב האינסופי הזה אני מרגישה שזכיתי, בת מזל ... אני לא נפרדת ממך, אתה נשאר איתנו לתמיד".

הוריו כתבו: "אורן היה מהנדירים שיודעים להאיר בגדול, מבלי לשרוף את כנפיהם של אלו שלידם ... הטוב הזה, כמו גם נועם הליכותיו, אצילותו ושאר מעלותיו של אורן, היו חלק מהדנ"א שלו. וכך הם נכחו בבית, מילדות, דרך בגרותו, התמודדותו עם המחלה ועד רגעיו האחרונים".

כתב עודד, מפקדו: "היית דוגמה ומופת כלוחם ומפקד. גיבור אמיתי. המשכת להוות דוגמה במהלך המאבק הקשה שלך במחלה שהכריעה אותך. הדהמת את כולנו בכוחות, באופטימיות, בהומור ובאהבה".

טקס סיום המחזור של תוכנית "ארגוב" בשנת 2017 הוקדש לזכרו של אורן, ובטקס סיום מחזור 2018 העניקה המשפחה מלגה על שמו על מעורבות חברתית ותרומה לקהילה.

אורן מונצח באתר ההנצחה לחללי קהילת המודיעין בגלילות.