בתם של חן איריס וניסים אליה. נולדה ביום כ' באייר תשס"ו (18.05.2006) בתל אביב. אחות צעירה לישראל, בטי ושיראל.

כרוח סערה הגיעה לחיי משפחתה, כתבה אימה. אחרי שנים של טיפולי פוריות ממושכים, ניסיונות, אכזבות ותקוות גדולות - נולדה והביאה אור גדול לחיים. היא הייתה התוספת המתוקה והכרחית למשפחתה, וכשמה כן היא - אור גדול ונוצץ, לב מזהב.

אורפז לא הייתה רק אחות קטנה או ילדה להוריה; היא הייתה חברה אמיתית לכל אחד מבני משפחתה והשלימה לכל אחד מהם את החתיכה החסרה בלב ובחיים. היא מילאה חלל גדול - גם אצל חברים. אף שהייתה הצעירה במשפחה, כולם ראו בה חברת אמת ולמדו ממנה רבות.

אורפז נולדה וגדלה בתל אביב. את שנות לימודיה עשתה בבית הספר הדמוקרטי "קהילה" ביפו, שם בלטה בבגרותה, בעצמאותה, בדעתנותה ובצבעוניותה. במסגרת זו, הרגישה חופשיה לבטא את עצמה ואת החופש הפנימי שהיה טבעי לה, ולא חששה להביע את הקול האישי שלה - גם אם היה שונה.

מאז ילדותה, ניכרה באורפז ראיית עולם מיוחדת - שילוב נדיר של רגישות, אהבת אדם, חמלה וחסד, לצד עקרונות חזקים. היא הייתה טובת לב, נדיבה ומלאת נתינה, חכמה, סקרנית ובעלת תושייה. תמיד הייתה נכונה לעזור לזולת, לתמוך ולעמוד לצידו של מי שזקוק לה. לצד הרוך, היה באורפז גם חוזק - שילוב שעשה אותה לוחמת צדק אמיתית, שלא חששה להביע את דעתה ולהגן על מה שנכון בעיניה.

אורפז הקרינה שמחת חיים, צחוק אמיתי ומתגלגל, חום אנושי, כנות נדירה ומיוחדת, ויופי פנימי וחיצוני. כל מי שזכה להכיר אותה, זכה באמת.

הים היה קרוב לליבה במיוחד - כמו בית שני. רחש הגלים, המרחב הכחול והחופש שבו היו עבורה מקור לשקט ולשמחה. היא אהבה לטייל, לבלות, להכיר אנשים ולהתרגש מהעולם שסביבה.

תחביביה הרבים של אורפז כללו משחק, גלגיליות, סקייטים, טיפוח ואופנה - וכל דבר שנגעה בו קיבל את מלוא תשומת הלב, ההשקעה והלב שלה.

הכישרון האומנתי של אורפז בא לידי ביטוי בשיעורי המשחק בסטודיו "טאלנטים" בתל אביב. את עולמה היצירתי ביטאה גם דרך איפור, עיצוב שיער וביגוד - תחומים שבהם שיקפה את סגנונה הייחודי, את רגישותה ואת האור הפנימי שהקרינה.

אהבתה לאופנועים הייתה גדולה במיוחד. אורפז רכבה במקצועיות, הכירה כל דגם על שלל פרטיו וזיהתה אופנועים על פי שמיעת הצליל בלבד. יעל, מנהלת בית הספר שבו למדה, כתבה: "אורפז אהבה אופנועים, כי היה בהם משהו משחרר, עוצמתי, נוגע ברוח, עם הרבה תעוזה".

חייה היו מלאים ועשירים, מתוך כוח רצון חזק ואמונה שצריך לחיות ללא חרטות. אורפז פעלה תמיד באומץ ובנחישות על פי מה שעושה לה טוב, היה בה ביטחון שתוכל להמריא ולהגשים את כל חלומותיה.

לאורך חייה התמסרה כל כולה לכל דבר שאהבה, שעניין אותה ושחשוב היה לה, למדה ועשתה אותו על הצד הטוב ביותר. תכונה זו באה לידי ביטוי בלימודיה, בשירות הצבאי, בעבודה במשרד עורכי דין, שם גילתה אחריות, רצינות ויכולת מרשימה להתמודד עם עולם מקצועי ומורכב - גם זה מתוך אותה מחויבות טוטאלית שאפיינה אותה בכל תחום.

ביום 20.11.2024 התגייסה אורפז לצה"ל ושירתה ביחידת 8200 של חיל המודיעין, בתקופת המלחמה הרב-זירתית שהחלה ברצועת עזה בשבעה באוקטובר 2023. לאחר ההכשרה נכנסה לתפקיד, ובו השקיעה את מלוא המרץ. היא בלטה ביכולותיה ובמחויבותה, וביצעה את משימותיה במסירות רבה, ברצינות, באחריות ובחריצות.

ביום 02.11.2025 נהרגה אורפז כשנקלעה לתאונת דרכים קשה עם אופנוע, בעת שחצתה כביש כהולכת רגל. משפחתה מתארת שאורפז נקטפה מהחיים בטרם עת, באופן טראגי ואבסורדי על ידי הכלי שאהבה יותר מכול - ולא בעקבות טעות שלה.

רב-טוראי אורפז שירזי נפלה בעת שירותה במהלך המלחמה ביום י"ב בחשוון תשפ"ו (02.11.2025). בת תשע-עשרה בנופלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ביהוד. הותירה הורים, אח ושתי אחיות.

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל.

משפחתה כתבה: "אורפזי שלנו, למדנו ממך כל כך הרבה. על חמלה, על חסד, על אהבה טהורה, על נתינה אין סופית, על צחוק אמיתי ומתגלגל, כנות נדירה ומיוחדת, על אומץ, על חברות, ועל המוטו הייחודי שלך - לחיות ללא חרטות. אבל באמת, לא בקיטשיות - את חיית חיים מלאים, ולא התחרטת על דבר. תמיד עשית מה שעושה לך טוב, באומץ, בנחישות וללא חרטה... גוזלית שלנו, כמה שכולנו פחדנו בכל פעם שעלית על האופנוע... ובסוף הכלי האהוב עלייך הוא זה שלקח אותך, ולא בגלל טעות שלך".

חברותיה כתבו: "אהובה שלנו, חסרונך שורף בנשמה... היית קרן שמש בחיים של כולנו... את נוכחת אצלנו בלב בכל נשימה ובכל צעד".

ברשת החברתית אינסטגרם הוקם עמוד לזכר אורפזremember_orpaz_shirazi –  ובו תמונות, מילים והנצחות לאור הגדול שהשאירה אחריה.

אורפז, כתבו בני המשפחה, תיזכר כבחורה רכה וחזקה גם יחד - מלאה חסד, טוב לב, עקרונות, נאמנות, תעוזה ואור. דמות מיוחדת שהשאירה חלל גדול, אך גם מורשת של אהבה, נדיבות וחיים שחיה עד תום.

משפחתה פונה אליה בזיכרון ובהודיה: "ילדה שלנו, תודה על הזכות לחיות לצידך ולהיות חלק מחייך במשך תשע-עשרה וחצי שנים. את לנצח תהיי חלק מהחיים שלנו. יהי זכרך ברוך".