בנם הבכור של חגית ורחמים. נולד ביום כ"א בכסלו תש"ס (30.11.1999) בבאר שבע. אח של מיטל, נועם וינון.

אור משה גדל והתחנך בבאר שבע, למד בבית הספר היסודי "עץ חיים" והמשיך ללימודי חטיבה ותיכון בישיבת בני עקיבא "אהל שלמה" בעיר. השקיע בלימודים את רוב זמנו ומרצו, כן התנדב בתנועת הנוער "בני עקיבא" כדי לתרום לזולת.

התפתחותו הייתה מהירה והוא עשה הכול מוקדם מבני גילו. ילד יפה תואר, סקרן ומלא שמחת חיים, נבון ופיקח.

נתינה ועזרה היו נר לרגליו וכילד פעל ללא לאות לשמח ולסייע, תמיד הסביר פנים ונכון היה להושיט עזרה. צנוע ועניו, ניחן ברגישות יוצאת דופן, קשוב עד מאוד לצרכי סובביו. סיפר אבי, מחנך הכיתה בה למד: "אור משה היה ילד מיוחד במינו. זכות הייתה לי לחנך אותו, הוא הביא הרבה שמחה לכיתה. זכיתי לראות אצלו נתינה גדולה לכל אחד, חשיבה על האחר והרבה אכפתיות. בעיקר בלט בעזרה לחברים, תלמיד חכם שעזר גם בבית להוריו".

תקופת שהייתו בפנימייה הייתה רצופת חוויות וכיף. חכם ושאפתן, הצטיין בלימודיו, שם לעצמו מטרות ויעדים ופעל להשגתם. שאב הנאה גדולה מההווי החברתי והיה אהוד על סובביו, תמיד במרכז העניינים. שופע חוש הומור, נהג להתבדח ולהנעים את האווירה אך ידע להיות רציני כשצריך. היטה אוזן קשבת לחבריו וסייע להם בלימודים, עודד והסביר, ראה בהצלחתם הצלחתו.

חברו ללימודים סיפר: "אור היה חבר אמת. היינו יחד במגמה בלימודים ואני לא הייתי מאה אחוז בה, והוא ממש היה המלאך השומר שלי שם. לא הפסיק לעזור לי. היה מתקשר ומתעקש שאבוא לשיעורים, שנעשה עבודות ביחד והוא יעזור לי".

כתב טל, חבר נוסף: "אומרים שחברים נמדדים ברגעים קשים וברגעי משבר, ואתה, בכל הזדמנות אשר ניתנה ברגעי צרה וברגעי קושי, התעלית ועזרת, נתת יד שצריך ושמחת עם חיוך רחב מאוזן לאוזן שאי אפשר היה להישאר אדיש אליו."

הקשר שחלק עם בני משפחתו היה קרוב וחם. חש קרבה לאביו, התגאה בו ונהג לדבר עליו רבות. עם אימו נהנה לבלות זמן איכות יחד ולטעום מהתבשילים, בעיקר אוכל פרסי, שהכינה עבורו בסופי השבוע עם שובו מהפנימייה. עם אֶחיו חלק קשר אוהב, הם נהנו לבלות יחד.

חובב ספורט, בגיל שש-עשרה החל להתאמן בריצה ובחדר כושר לקראת גיוסו לצה"ל. חשוב היה לו להיות בכושר גופני טוב ולהפגין חוסן פיזי כהכנה לאתגרים הפיזיים הכרוכים בשירות קרבי.

בסיום הלימודים התיכוניים ולקראת הגיוס נסע עם חבריו הקרובים לטיול בספרד, נסיעה מהנה ומלאת חוויות.

ביום 28.11.2018 התגייס לצה"ל והתנדב לשירות בחטיבת "גבעתי" בחיל רגלים. שובץ לגדוד "שקד" ומתחילת שירותו בלט כחייל מסור ומקצועי. ביצע את משימותיו נאמנה ומבין כל חבריו לצוות נבחר לתפקיד קשר סמג"ד (סגן מפקד הגדוד). סיפר מפקדו: "במהלך שירותו הצבאי אור משה לקח חלק במבצעים מסכני חיים. הוא עשה את כל המשימות באחריותו בגבורה ותמיד בשמחה ובגאווה".

ליבו הרחב הביא אותו גם במסגרת שירותו לדאוג לחבריו ליחידה, שימש עוגן עבור החיילים הבודדים בצוות, דאג לרווחתם, הביא להם עוגות ומטעמים מביתו ונשאר עימם שבתות בבסיס. חלומו היה לפתוח חדר כושר אליו יוכלו כל באי הבסיס להגיע ולהתאמן יחד, להתחזק ולחוש שייכות. סיפר חברו לשירות: "מהיום הראשון במחלקה תמיד בלטת, בגלל שמך הייחודי והעובדה שתמיד היית שמח והצחקת את כולם גם כשאת רובנו עוד לא הכרת. בכל משימה היית בחוד וכשבחרו אותך להיות מפקד חוליה לא הופתעתי, הרגשתי שיש בך את החומר הזה, שקורצת מהחומר שיש לאנשים שמובילים אחריהם... כל כך אהבת להתאמן, לאתגר את עצמך, היית כה שמח על השינוי שעשית ועדיין תמיד צנוע ועוזר לכולם, נוטף כריזמה ויכולת הובלה... אני סקרן לדעת מאיפה יש בך כל כך הרבה תעצומות נפש כשהיית קם לעזור בגדוד בלילה שאחרי מעצר ומאיפה היכולת המדהימה שלך לעזור לכולם כשלך יש הרבה משימות על הראש... היית לוחם בחסד, מושא להערצה ובעיקר נשמה ענקית שמסתכמת בחיוך שמתקן כל לב".

סמל אור משה טירן נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"א באייר תש"ף (5.5.2020). בן עשרים בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים.

אוהביו כתבו על מצבתו את פסוק י"ח ממשלי ד': "אֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַה", והוסיפו: "אוֹרְךָ יָאִיר את לִיבֵּנוּ לָנֵצַח".

חגית אימו ספדה לו: "אור משה, בני בכורי, יקירי ואהובי. כשמך כן אתה - 'אור', אתה הפרח שלנו. האור של המשפחה, החברים וכמובן של עם ישראל כולו. אדם בעל נתינה אינסופית, גומל חסדים ואהוב על הבריות. אדם חיובי עם שמחת חיים, נשמה גבוהה עם לב נקי וטהור, מלח הארץ, ילד דמוי מלאך. תמיד שידרת עוצמה וכוח, נתת לכולם את הכוח שלך להמשיך, ידעת להכיל את כולם ושימחת אותם.

אוזן קשבת הענקת לכל אחד, שילבת חוש הומור לצד רצינות, החסרת מעצמך על מנת להעניק לאחרים. אתה גאווה למשפחה, לצה"ל ולעם ישראל. תמיד היית שם בשביל החלשים ונלחמת עבורם, עכשיו אתה נמצא במקום גבוה, קרוב לאבא שבשמיים... הגעגועים אליך עזים מאוד, אל דמותך החסרה, אל קולך המהדהד בבית, אל צחוקך המתגלגל ואל חוש ההומור השנון שלך, אל שמחת החיים, אהבת החיים.

הייתה לך הזכות להמשיך את דרכך בדרך ארץ, מידות וערכים טובים. היית אור במלוא מובן המילה, נמשיך להפיץ את אורך. תודה לבורא עולם על הפיקדון היקר נפעלשהפקדת בידנו במשך עשרים שנה. תהיה חקוק בליבנו לעד, אתה חסר לנו מאוד, לא נפסיק להתגעגע, אוהבים אותך מאוד".

ספד לו נועם אחיו: "אור משה, אינספור רגעים בהם אני מדבר איתך, מרגיש אותך חזק איתי כששמח וגם כשעצוב. מחשבה חזקה מובילה אותי בדרכי - שמאת ה' הדבר הנורא ואני מבקש ומאמין שהוא יאיר לי את הדרך, כשם שהאיר לך ולחבריך כשלחמת באומץ לב, בגבורה ובמסירות תחת אש אויבינו. אני סמוך ובטוח שהיית עושה זאת שוב ושוב למען העם והמדינה שלנו. מצבא ההגנה לישראל הצטרפת לצבא ה' בשמיים. במשך הזמן מתבאר עד כמה האור שלך נוגע. לא אשכח את החיוך הנסוך על פניך. אזכור אותך לעד".

הרב גדי מזוז, מחנכו, ספד: "היום אני מאוד עצוב וקהילת הישיבה באבל גדול על הפרח שנקטף. אפילו ירד גשם זלעפות, עם דמעות מן השמיים על תלמיד שלמד אצלנו בישיבה, בוגר הישיבה. הייתי מאוד קשור אליו, תמיד התנהל בשקדנות, מאור פנים, נעים הליכות, יחס חם לחברים לצוות, אהבת התורה, מצוות כיבוד הורים ברמ"ח אבריו, תלמיד מצטיין בכל המקצועות.

כל כך אהבת לתת מעצמך, את מידת הנתינה והחסד קִיימת יום יום בשירות הצבאי, הרגשת שזו שליחות של קודש למען עם ישראל... כל כך מתגעגע לאדם הטוב שבך, לחיוך והשמחה, לתום, ליושרה שלך.

משה אור כל החברים, התלמידים אהבו אותך מאוד, מבטיח שלא נשכח אותך לעולם".

כתבה מעיין, בת דודתו: "בן דוד יקר שלי , אני לא יודעת איך להתחיל לכתוב את מה שאני מרגישה. אני לא מאמינה שאתה לא פה איתנו יותר. אור משה, היית האור של כולנו - תמיד עם חיוך על הפנים, ילד ביישן וטוב לב, עם נתינה מפה עד השמיים... כולנו מרוסקים ושבורים, אפילו השמיים בכו איתנו אתמול. איך לא על אבידה כל כך גדולה? לא מבינים איך אתה לא פה איתנו יותר ורוצים להאמין שהכול פשוט חלום. אור משה, אני מתגעגעת לכל השבתות שהיינו ביחד כל המשפחה, כל היציאות שלנו איך תמיד היית יוזם הכול על מנת שניפגש כולנו. כה חשובה לך האחדות. אני כותבת עם דמעות על הפנים, לא רוצה להאמין, אנחנו לא נשכח אותך".

נועם, אחיו של אור משה, ערך שני סרטים לזכרו הכוללים תמונות וקטעי וידאו מתחנות חייו לצד דברים שנכתבו לזכרו, והם זמינים לצפייה באתר יוטיוב.

חבריו של אור משה שלמדו איתו בישיבה ערכו ספר ובו דברים שכתבו לזכרו לצד תמונות שלהם יחד. מפקדו וחבריו ליחידה ערכו גם הם ספר לזכרו, ובו דברים שכתבו. בפתח הספר נכתב: "אחינו היקר, היית חבר שכל אחד מאיתנו היה רוצה, דאגת לכל אחד מאיתנו. תמיד עוזר לכל מי שצריך, תמיד מעלה חיוך לכולם, מצחיק את כולם ואוהב את כולם. 'אני אוהב אותך' היה המשפט הקבוע שלך. כשהיינו שומעים את רצף המילים הזה היינו יודעים שאתה נמצא ובאותו הרגע פתאום כולנו היינו מחייכים.

נתגעגע לרגעים המצחיקים איתך, נתגעגע ל'פרויקט של רביבו' שאהבת לשמוע בנסיעות. נתגעגע לזה שתמיד עקפת את כולם בכל המד"סים (אימון ספורט) והכי נתגעגע למשפט שלך 'אני אוהב אותך'. אז תהיה בטוח טירן שגם אנחנו אהבנו אותך, אוהבים אותך ונמשיך לאהוב אותך, לנצח אחינו הגדול".

בין הקטעים בספר שולבו דברים שכתבה חגית אימו: "אור משה, אור גדול הפצת על סובביך, שמחה ואושר על פניך. כולם סיפרו על טוב ליבך. געגועים עזים אל קולך, אל צחוקך. לפתע כבה האור, החום הפך לקור, ובליבנו חור, היכן אתה אור?"

אור משה מונצח בבית "יד לבנים" בבאר שבע.