בן מזל ויעקב. אושר נולד ביום י"ב בתמוז תשנ"ו (29.6.1996) במושב עזריקם. ילד חמישי להוריו, אח של נטלי אסתר, מיטל, יחיאל, מרים ואביטל בתיה.

אושר גדל והתחנך במושב עזריקם הסמוך לאשדוד, והמשיך לתיכון האזורי השש-שנתי שבמושב באר טוביה. הוא היה נער צנוע ואהוב על משפחתו ועל חבריו הרבים, נער שופע אהבה ותמיכה לכל סובביו.

אושר בלט כצעיר מחונך למצוות כיבוד אב ואם וכבוד בין אדם לחברו. הוא הירבה לבלות עם חבריו, אהב לשמוח ולצחוק איתם ולארח "על האש" בחצר ביתו.

כנער, אושר נהג לפרסם משפטים מבדחים שאהב, ציטוטים משירים ותובנות אישיות. בין הדברים שכתב: "החיים הם כמו אופניים. אם קל לך, אתה בירידה"; "החיים זה לא משהו בריא. מתים מזה בסוף"; "החיים הם כמו יין – משתבחים עם הזמן"; "כשאלוקים נותן לכם סטירה, זה רק בשביל לסובב את המבט שלכם לכיוון אחר"; "בן אדם הופך להיות מאושר רק אחרי שהוא מפסיק להסתכל מה טוב לאחרים ועושה מה שטוב לו"; "אהבה היא לא להסתכל על הגוף ולהתלהב, אהבה היא להסתכל על הלב ולהתאהב"; "למה תמיד בני האדם שהכי מאכזבים אותך הם בני האדם שאתה הכי אוהב?"

ביום 25.11.2014 התגייס אושר לצה"ל. הוא שירת בחיל ההנדסה.

טוראי אושר אפריאט נפל בעת שירותו ביום ז' בסיוון תשע"ה (25.5.2015), בתאונת דרכים סמוך לביתו. בן תשע-עשרה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר ורבורג. הותיר הורים, ארבע אחיות ואח.

תומר, חבר, כתב ביום נפילתו: "אם היינו צריכים לקבור את הנשמה שלך, היינו תופסים בית עלמין שלם. אושר אפריאט, נזכור את המאפיינים שלך ונאמץ את הערכים שלך".

ימים ספורים אחרי נפילתו כתב אחד מחבריו: "אושר שלנו, איך אתה מרגיש? מה איתך? אתה אוכל ושותה? אימא דואגת, אבא לא מפסיק לחשוב. אושר, איך בגן עדן? טוב לך? הכרת כבר חברים? בטוח לא כמו שהשארת פה. מקווים שטוב לך, כי לנו עצוב. אתה מגיע לכולם בחלום וישר הולך, לא נשאר אפילו קצת. היית צריך לראות איך כל החברים וכמה אנשים היו בלוויה שלך. אנחנו מקווים שאתה יודע כמו אהבו אותך. ילד, נער כמוך אי-אפשר לשכוח, נכנסת לכולם ללב, ולצאת משם זו קצת בעיה. מבטיחים להמשיך את המצוות שהקפדת לעשות, וכמובן תמיד לחייך ולשמוח כי זה הדבר שהכי אהבת לעשות! תשע-עשרה שנים של אושר וזה עדיין לא מספיק. נזכור ולא נשכח לעד".

במלאת שלושים לנפילתו של אושר כתבה אחת החברות: "גיבור של אימא, אתה תמיד תהיה לי מלך העולם! אושר לא יוצא מהראש לשנייה, עדיין לא מעכלים ותמיד מצפים לשובך. היום לאחר שלושים יום עולים שוב כולם לקבר שלך. אנחנו לא צריכים את ה'שלושים יום' כדי להיזכר בך. לא עברה שעה, דקה ואפילו לא שנייה שהפסקנו לחשוב עליך. שיעורי התורה בימי שלישי, הישיבות אצלך בימי שישי – תמיד כולם מגיעים, יושבים, מדברים, צוחקים ומרגישים אותך איתנו, וגם אתה מגיע, מסתכל עלינו, לא אומר שלום והולך, בודק שהכול בסדר וממשיך בדרך שלך. לא, אושר! אנחנו רוצים אותך איתנו! אנחנו רוצים אותך לידנו! שתציק, שתצחיק, שתהיה אושר, האחד והיחיד, אושר שלנו. תשלח לנו כוח להמשיך ולהתחזק, תשלח כוח למשפחה שלך שעדיין לא מעכלת, תעזור כמו שתמיד עזרת, רק שהפעם מלמעלה".

עוד כתבו החברים: "אושר שלנו, שלושים יום עברו ואתה עדיין לא כאן, כולם עדיין בציפייה שזאת עוד מתיחה לא מצחיקה שלך ומחכים לשובך. מה אפשר להגיד? אתה חסר, אתה חסר לכולם. כל החברים יושבים ומחכים להערות הלא קשורות שלך, לבדיחות ולשיתוף הפעולה עם יואבי. תשמור עלינו מלמעלה. מתגעגעים מאוד".

ביום ההולדת התשעה-עשר של אושר, שאליו לא זכה להגיע, עלו חבריו לקברו עם בלונים. חברה כתבה לו: "יש לך היום יום הולדת, איך נעלמה עוד שנה, ואתה נעלמת לתמיד! אושר, בימים כאלה אני רק חושבת מה יכול היה להיות. בטח עכשיו כולם היו אצלך בבית, בקבוק, סיגריות, 'על האש', וברקע השיר 'גיבור של אימא'. הבקבוק וה'על האש' יחכו, כי לא מתחילים בלעדיך. אושר, אולי זאת ברכה ליום הולדת, אבל אני רוצה לאחל לנו החברים – הלוואי שתחזור אלינו, הלוואי שנקבל כוח ונמשיך, הלוואי שנישאר מגובשים, כי הרוב בזכותך. צדיק היית, צדיק תישאר לעד, ילד נער גבר שלנו. הכבוד שנתת לאנשים, החיוך שלא יורד, הלוואי הלוואי שיום יגיע והכול יחזור כמו קודם".

ביום הזיכרון כתבו חבריו של אושר: "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום הזיכרון לחיילי צה"ל, יום הזיכרון, ולמה כולם רושמים לך? אושר, זה אמיתי? אז זה לא חלום רע? אין מילים לגעגועים, אין מילים לכאב, להסתכל על אימא שלך מסתכלת על המסך שבו מוקרנת התמונה שלך שלידה רשום 'אושר אפריאט ז"ל' בטקס יום הזיכרון. נקרע הלב ונגמרות המילים. שנה! שנה שאין תשובה כשהשם שלך נקרא, שאין מי שיקום ויגיד, 'זה לא נכון שאתה פה!' אושר, אתה בין מלאכים, בין כל אלה ששמרו עליך, אבל כנראה לא מספיק טוב. אושר, כולם מחליפים קידומת ואתה נשאר אותו ילד אהוב, אבל נשאר בן תשע-עשרה ... אתה בטח רואה הכול וצוחק כמו שתמיד היית עושה. אושר, ילד אהוב שלנו, חבר, אח – לנצח נזכור מי ומה היית ונשארת".

מדי שבוע בשנה הראשונה לנפילתו התקיימו בבית המשפחה ובבית הכנסת בשדה עוזיה שיעורי תורה לעילוי נשמתו של אושר.

באתר פייסבוק נפתחה קבוצה לזכר אושר. הוא מונצח באנדרטת דרך הגבורה לחללי חיל ההנדסה שבצומת חולדה, ובאנדרטה במושב עזריקם לזכר בני המקום שנפלו במערכות ישראל.