בנם הבכור של אבלין ויעקב (קובי). נולד בט"ו בשבט תשס"ד (7.2.2004) בבאר שבע. אח לאופק ואלין.

אושר גדל והתחנך בבאר שבע. למד בבית הספר היסודי "רכסים" בעיר והמשיך את לימודיו בבית הספר הרב-תחומי "רמות" על שם ניומן (מקיף ז'). ילד שמח ומאושר, חבר נאמן, שהשרה אווירה נעימה סביבו והיה חביב על כולם. סלד מוויכוחים ומריבות, וכיבד כל אדם, מקטן ועד גדול.

משפחתו הייתה חמה ותומכת. קשריו עם אימו ואביו התאפיינו בפתיחות וכנות, אחיו היה חברו בלב ובנפש, ואחותו העריצה אותו וראתה בו מודל לחיקוי. האב, אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "הפועל" באר שבע, הטמיע בו את האהבה למשחק. מגיל צעיר צפה אושר עם אביו ואחִיו במשחקי הקבוצה באצטדיון הכדורגל "וסרמיל" בעיר מגוריהם, ואחר כך באצטדיון על שם טרנר, והם גם נסעו בעקבות הקבוצה למשחקים ברחבי הארץ.

בד בבד, בהיותו בן חמש, החל אושר לשחק כדורגל בקבוצות ילדים מקומיות, כשאביו מלווה אותו לכל אימון ולכל משחק, מעודד ותומך, ומתלהב מכל גול שהבקיע. במהלך השנים שיחק בקבוצות הנערים של מ.ס. באר שבע, בהמשך ב"הפועל" ו"בית"ר" העירוניות והיה קפטן קבוצת הנערים של "מכבי" קריית גת.

הוא בלט כשחקן מוכשר, רציני ובעל כושר התמדה. אהוב מאוד על השחקנים והמאמנים, שאף למצוינות והוביל את חבריו להישגים. ב-2021 סגר מעגל והתקבל לקבוצת הבוגרים של מ.ס באר שבע, אותה קבוצה שבה שיחק בנעוריו, ובכך הגשים את חלומו והפך לכדורגלן מקצועי.

לאורך כל השנים, ובכל הקבוצות שבהן שיחק, המשיך אביו של אושר ללוות אותו, להסיעו לכל מקום, וליהנות מההישגים של בנו.

עם סיום לימודיו התיכוניים התגייס אושר לצה"ל ביום 27.10.2022. שירת במפקדת אוגדת עזה (אוגדה 143), עוצבת "שועלי האש", והוצב במחנה רעים במסגרת החיל הכללי. שירת בתפקיד טבח במתכונת של שבוע בבסיס ושבוע בבית, וכך התאפשר לו להמשיך להתאמן בכדורגל ולהשתתף במשחקים כשחקן מקצועי בקבוצה הבאר-שבעית.

המשחק האחרון שבו השתתף במדי מ.ס באר שבע התקיים ביום 27.9.2023. הוא נכנס לשחק בדקה ה-54 של המשחק מול קבוצת בני כסייפה, וכבש את שער הבכורה שלו לעונה בדקה ה-65. המשחק הסתיים בתוצאה 2:2.

עשרה ימים אחר כך, בערב שמחת תורה תשפ"ד ביקש אושר להשתחרר מהבסיס לכמה שעות כדי לבלות בחיק משפחתו. הוריו נסעו לאסוף אותו מהבסיס והסיעו אותו לביתם בבאר שבע.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו הבוקר נשמעו בבאר שבע אזעקות רבות שהתריעו על ירי רקטות וטילים. אושר היה אמור לחזור לבסיס רעים בצוהריים, אבל החליט להקדים את הגעתו. הוא לא שעה להפצרות להמתין עד שהמצב הביטחוני יירגע, וביקש מאביו להסיע אותו לבסיס. רגע לפני שיצא מהבית נישק את אחיו. "הייתי מופתע מזה", סיפר האח. "בדרך כלל אנחנו רק מתחבקים. שאלתי אותו, 'למה אתה מנשק אותי?' והוא ענה לי, 'אני אוהב אותך', חיבק אותי והלך".

במהלך הנסיעה התכתב אושר עם אימו, כתב לה שהוא אוהב אותה והוסיף "לב", ומאז נותק איתו הקשר. גם אבי המשפחה לא ענה לטלפון.

בני המשפחה ניסו להישאר אופטימיים, ונאחזו בתקווה שהאב והבן נמלטו על נפשם, או נפצעו ופונו לבית החולים ואינם מצליחים ליצור קשר, אך הבשורות המרות הגיעו כעבור זמן קצר. בזמן הנסיעה נתקלו אושר ואביו במארב מחבלים קרוב לכניסה לבסיס רעים ונורו למוות. הם נמצאו במכונית מחובקים, ללא רוח חיים.

רב-טוראי אושר שמעיה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אם, אח ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

אביו, יעקב (קובי) שמעיה, נטמן לצידו של אושר בבית העלמין הצבאי.

כתבו בני המשפחה: "בחייכם וגם במותכם לא נפרדתם. הייתם מודל לחיקוי לקשר של אב ובנו. קשר כמו שלכם לא היה ולא יהיה, כי כמוכם אין, ואיש לא יחליף אתכם. הלב שלנו שבור ולא עומד באבדה הנוראה שנפלה על כולנו".

כתבה אימו של אושר, אבלין, אחד-עשר חודשים אחרי נפילתו: "מלאך שלי, אני כל כך מתגעגעת. מצאתי הודעה מהיום שהתגייסת, שבה כתבתי לך שאני מתגעגעת אליך. ענית לי, 'אימא, עבר רק יום!' אלוהים, אחד-עשר חודשים עברו בלי לראות אותך, ועוד חיים שלמים לפנינו. הלב נשרף, ילד שלי. תהיה עם אבא... אוהבת ומתגעגעת". ועוד כתבה: "אושר היה ילד שכל אימא הייתה רוצה, ומרוב שהיה ילד טוב ויפה ושחקן מוכשר, תמיד אמרתי לו, 'יבוא יום ואתה תהיה מפורסם וישמעו עליך'. לא התכוונתי שככה ישמעו עליך".

ספדה מעין, בת דודתו: "אושר, מלאך שלנו, כמה כואב לי לכתוב עליך בלשון עבר, כל כך לא נתפס. אני עדיין מקווה שתענה על ההודעה האחרונה שלי אליך. נוח בשלום על משכבך. לעולם לא אפסיק להתגעגע".

כתב דולב: "אני לא קולט שאתה ואביך לא נושמים פה על פני האדמה. מאמין שאתה עושה להם בית ספר במגרש שם למעלה. תראה להם מה אתה יודע, כמו שהראית לכולם. אוהב אותך עד כאב, ולנצח אוהב. לעולם לא נשכח אותך ואת אביך ולעולם לא נסלח. תהא נשמתכם צרורה בצרור החיים".

גלעד כתב: "זאת הייתה זכות לשחק איתך ולחלוק איתך חדר הלבשה. שמור עלינו מלמעלה, כוכב".

כתב שלמה: "אושר היקר, אח שלי, שותף, אני מתגעגע אליך נורא. אתה ממש חסר לי ולכל הטבחים של האוגדה".

כתב אדר: "אחי היקר, מאחל לכל אחד חיוך ושמחת חיים כמו שלך. נזכור אותך תמיד. אוהב אותך מאוד".

ליאם כתבה: "אושר שלי, אני מתגעגעת אליך כל יום. הלב שלי זועק! תודה על שהיית פה בשבילי תמיד. אני מחכה לך".

כתבה נועה: "החבר הכי טוב שלי, מתגעגעת וחושבת עליך בכל רגע ביום. שום דבר לא אותו דבר אחרי שהלכת. אני בטוחה שאתה משגיח עליי מלמעלה, אני מרגישה אותך. תודה על הזכות להכיר אותך. אתה המלאך הכי טהור שנוצר".

אושר מונצח בדרכים רבות:

הכיכר בצומת הרחובות קלמן פורת ונחום שריג בבאר שבע נקראה על שם אושר ואביו. ברחבי העיר נתלו שלטי חוצות עם תמונותיהם של אושר ואביו, ולצידן הכיתוב: "100 ימים בלעדיהם, 7.10.23".

טורניר כדורגל התקיים ב"ספורטק" באר שבע לכבוד יום הולדתו העשרים של אושר, תחת הכותרת "תישאר צעיר לנצח". שחקני הקבוצות לבשו חולצות שעליהן מודפסת הספרה 7, כמספר החולצה של אושר, והכיתוב: "אין דרך אל האושר. אושר הוא הדרך". השתתפו באירוע ראש העירייה, שחקני הפועל באר שבע ואנשי החברה העירונית "כיוונים" לתרבות פנאי.

לקראת ראש השנה תשפ"ה הכינה אבלין, האלמנה והאם השכולה, מארזים לחג עם מטעמים, ברכות ונרות לעילוי נשמתם של אושר ויעקב אביו, וחילקה אותם לנזקקים.

באזכרה במלאת שנה לנפילתו של אושר ולהירצחו של אביו התקיים שיעור תורה לעילוי נשמתם עם הרב גיא נג'ר בישיבת "שבילי הנחל" בבאר שבע.

לזכרם של אושר ואביו יצאו לאור ספר תהילים, סידור תפילה והגדה של פסח, שדמותם מופיעה על כריכתם. כמו כן הוזמנו כיפות לבנות לחג, ששמם ודמותם מוטבעים עליהן.

לזכרם של אושר ואביו הוקם העמוד remember_osherandkobi_shmaya באתר אינסטגרם.