בן רות וחיים, נולד ביום י"ב בשבט תשכ"ג 6.2.1963) בגבעתיים. אייל למד בבית-הספר היסודי "אופקים" בגבעתיים והצטיין בלימודיו. בכיתה ד' הוא הצטרף לשבט "הצופים" בגבעתיים, והשתתף בפעילות החברתית והצופית. מגיל צעיר למד אייל לנגן, תחילה בחלילית ואחרי כן בקלרנית. הוא למד בקונסרבטוריום ברמת-חן, ניגן בתזמורת כלי נשיפה, זכה במילגה ובתעודת הצטיינות על נגינתו.

גם בבית-ספרו בגבעתיים זכה למילגה בשנת הלימודים תשל"ח, ובתעודה שבה צוין: "לציון חריצותו, לעידוד שקידתו ולעזור לו בהמשך לימודיו".

בן 15 שנים היה אייל כשעבר עם משפחתו למושב בצרון, שבשפלת יהודה. גם שם הוא היה חבר בתנועת צופי עשרת, ועשה חיל בפעילותו הצופית והחברתית. באוגוסט 1980 נבחר אייל למשלחת הנוער שיצאה לארצות-הברית, במסגרת תוכנית לחילופי נוער. הוא "אומץ" ביוטיקה שבמינסוטה על-ידי משפחה נוצרית, בעלת חווה חקלאית. הקשר בינו ובין המשפחה "המאמצת" היה עמוק מאוד ונמשך גם אחרי ששב לארץ. בחווה ביוטיקה התחבב עליו מקצוע החקלאות, וכשחזר למושב בצרון, להשלמת בחינות הבגרות שלו, חש כחקלאי שרכש ניסיון והכשרה בעבודה בחווה.

על תקופת לימודיו בבית-הספר, סיפרו המנהלת ואחת המורות: "אייל מגלה יחס רציני ללימודים. התעניינותו אינה מצטמצמת רק בחומר הלימודי הנלמד בכיתה, אלא מרחיב ידיעותיו גם בחומר עזר נוסף. בפעילותו בכיתה תורם הוא לעבודת-צוות. מגלה יוזמה ובעל רעיונות מקוריים. מסודר, צייתן, מקבל הוראות ומבצען כהלכה. מביע יפה את דעותיו בעל-פה ובכתב. השכלתו הכללית הרחבה באה לידי ביטוי בכל המקצועות. בעל חשיבה מתימטית מקורית. הוא פעיל בחיי החברה של הכיתה. מתנדב למשימות ומבצען כהלכה. עוזר לחבריו במסיבות לימודיות וחברתיות. יחסו לחברה נאה. הוא מתון, שקול בהתנהגותו, אחד מעמודי-התווך של חברת הילדים בכיתה".

על תקופת פעילותו בשבט "הצופים" סיפרו חברותיו: "אייל הוא דמות מגוונת מאוד. לקח על עצמו את ההדרכה על הקבוצה שלנו, והוא בא עם המון רעיונות חדשים. את הפעילות שלנו הוא מילא במקוריות. היה לו מרץ ואיכפתיות. עשה הכל עם תשומת-לב. רגיש היה, חם, נעים. תמיד היה מעניין לשוחח עמו. אהב בני-אדם והיו לו חברים רבים. הייתה בו תאוות-חיים. אהב לטייל, להתרוצץ. הוא ניגן נפלא בחלילית. פעם יצאנו למחנה והחלטנו לנגן כל הלילה. הוא ידע לנגן כל שיר. התפעלנו מכושר האילתור שלו".

באוגוסט 1981 התגייס אייל לצה"ל, והתקבל לקורס טיס. במשך 9 חודשים הוא עבר בהצטיינות את כל שלבי הקורס, אולם הוא החליט לשרת בחיל קרבי. את החלטתו נימק בסיבות מצפוניות. ביום 30.5.1982 הצטרף אייל לחיל-התותחנים. אחרי תקופת אימוניו, פרצה מלחמת שלום הגליל והוא נשלח לחזית כתותחן. באותו זמן, הוא עלה לדרגת רב"ט.

אחרי שלושה חודשי לחימה בחזית, נשלח אייל לקורס מפקדי צוותים. מיד לאחר מכן, הוא נשלח לקורס קצינים. ביום 7.7.1983 התקיים טקס סיום הקורס. הרמטכ"ל משה לוי חשף את דרגותיו, סג"ם, כחניך מצטיין. לאחר הטקס יצא אייל לבלות יומיים בחוג משפחתו. את מסיבת הסיום החליטו אייל וחבריו לחגוג יחד בבית אחד הבוגרים, בקיבוץ רמות מנשה.

אחרי שהסתיימה המסיבה, נסע אייל במכונית שבה נהג חברו חזרה הביתה. הם נסעו בכביש חיפה-תל-אביב, כשהמכונית סטתה לשולי הכביש והתהפכה. אייל נהרג בתאונה ביום כ"ח בתמוז תשמ"ג (9.7.1983), יומיים לאחר שקיבל דרגת קצין כחניך מצטיין. בן 20 שנים הוא היה במותו.

אייל הובא למנוחות במושב בצרון. הוא השאיר אחריו הורים, אח ואחיות.

המשפחה הוציאה לאור לזכרו חוברת, ובה מתגלה אייל הצעיר כחייל ברוך כשרונות, רגיש, אידיאליסט, בעל כושר ביטוי בפרוזה ובשיר.