בנם של רויטל וניר. נולד ביום א' בסיוון תש"ס (4.6.2000) בחיפה. אח צעיר לנוי.

אילון גדל בעיר הולדתו. היה אהוב ליבם ונפשם של הוריו ושל אחותו, וכילד קטן שבה את ליבם של כל הסובבים אותו. התחנך בחיפה בבית הספר היסודי "אחוזה זכרון יוסף" והמשיך את לימודיו בבית הספר "הריאלי" במגמת רובוטיקה ומחשבים. סיים את חוק לימודיו בשנת 2018.

בלט כילד ונער חכם וסקרן, שחקר לעומק שורה ארוכה של נושאים שעניינו אותו. אהב מאוד לשחק במשחקי מחשב ופלייסטיישן והיה גיימר מומחה. גילה עניין רב בטכנולוגיה ובגאדג'טים ודאג להתעדכן בטרנדים המובילים בעולם בתחומים אלה. עסק בצילום, וכחובב רטרו צילם גם צילומים אנלוגיים במצלמת פילם. נמשך לתרבות ולאוכל של מזרח אסיה, ובעיקר לתרבות יפן. בילה שעות רבות בקריאת ספרי מנגה ואנימה יפניים, השקיע בדמויות אספנות, וחלם לטייל ביפן בזמן פריחת הדובדבנים.

האזין למוזיקה מגוונת והכיר לעומק להקות וזמרים שחיבב. היה הראשון להציג לחבריו שירים חדשים ומעניינים וכך גם את פריטי האופנה העדכניים ביותר. נודע כחובב של אופנת "בגדי רחוב" והחזיק אוסף של נעלי סניקרס בצבעים ובדגמים שונים, שנהג לנעול לסירוגין. חבריו כתבו על כך בהומור: "ושלא תחשבו שהוא מתרשל בהופעה. כי לאילון יש נעל לכל יום בשנה!"

אילון אהב לטייל בארץ ובעולם, להיות בתנועה, להכיר אנשים, תרבויות ומקומות חדשים. כפי שכתבו חבריו ליחידה: "אילון שלנו תמיד במסע, road trip אצלו זה חלק מהשגרה – ברגל, באופניים או ברכבי אספנות. ללא ספק היה בו יצר של הרפתקנות".

כאוהד מושבע של "מכבי חיפה" בכדורגל נהג לפקוד בילדותו, עם משפחתו וחברים, את משחקי הקבוצה, והתמיד בכך גם בנעוריו. משפחתו קבעה לעצמה מנהג לצפות במשחקי הקבוצה המשודרים בטלוויזיה, כפי שכתבה סבתו גאולה: "אילונוש, האהבה שלך לספורט והאהדה שלך למכבי חיפה הדביקה את כולנו. בכל משחק חוץ כולנו נפגשים ורואים יחד את המשחקים. אני בטוחה שאתה שומע את שאגות השמחה שיוצאות מביתנו עם כל גול וניצחון. אפילו אותי הצליחו לשאוב לצפייה במשחקים ולצעקות. ככה אנחנו מרגישים שאתה חווה איתנו את הישגיה של הקבוצה שכל כך אהבת. גם סמלי מכבי חיפה והצבע הירוק הם סימן לחיבור האינסופי בינינו".

עם זאת, אילון החרוץ לא הסתפק בצפייה בשחקנים שעל המגרש. הוא היה אדם ספורטיבי, שהקפיד על סדר יום הכולל פעילות גופנית כגון אימוני ריצה, משקולות, הליכה ורכיבה על אופניים. אל האימונים, שהיו חלק בלתי נפרד משגרת חייו, הצטרפו התזונה הבריאה ושתיית מים מרובה, והתעניינות בכל מה שקשור בבריאות הגוף והנפש.

אילון בלט באישיותו הכובשת וביופיו הפנימי והחיצוני. מבטו החכם, חיוכו המיוחד עם גומת החן, צחוקו, שנינותו, העיניים המאירות והחודרות אל הנפש, הסלנג האופייני רק לו – כל אלה היו סימני ההיכר שלו, וכבשו את לבבות חבריו הרבים שרצו תמיד להיות בקרבתו.

היה חברותי מאוד, אוהב אדם, "איש של אנשים" וחבר אמת. בנדיבותו ובטוב ליבו, נתן מעצמו ללא גבול. כתבו חבריו: "אומרים שאדם בר מזל כשיש לו חבר אחד. לאילון היו לא חבר אחד ולא שניים שהיו לו 'נפש תאומה', שראו בו 'כותל' ותמיד מצאו אצלו אוזן קשבת, עידוד והכלה". הוא שימש עוגן והשראה לרבים, וסייע לכל מי שנזקק לכך, לבני המשפחה הקרובים וגם למשפחה המורחבת, לחבריו ולמכריו.

בין שלל עיסוקיו מצא זמן להתנדב במד"א (מגן דוד אדום). הוא התרגש מפעילותו שם, התחבר לתחום הרפואי והרגיש סיפוק מיכולתו לעזור במצבי חירום. ההתנדבות שילבה בין העניין שלו ברפואה לבין הרצון להיות מעורב, פעיל ולסייע לאחרים.

יכולתו האינטלקטואלית הגבוהה והעולם העשיר ומלא התוכן שבנה לעצמו לא היו בעיניו מושא לגאווה. היה צנוע וענו, ולא נהג להתפאר בכישוריו ובהישגיו, מה שהעצים את אישיותו יוצאת הדופן עוד יותר.

ב-12.12.2018 התגייס לצה"ל. אחרי טירונות בבסיס "ניצנים" (מחנה יהושע) יצא לקורס בודקי תוכנה ביחידת ממר"ם (מרכז המחשבים ומערכות במידע) באגף התקשוב של צה"ל. בתום שלושה חודשים אינטנסיביים במחנה "מקלף" ברמת גן סיים את קורס ההכשרה בהצלחה ושובץ ביחידת מפת"ח (מרכז פיתוח תוכנה ומחשוב) של חיל הים.

בין כל כישוריו, בלטו יכולותיו לחקור תחום חדש, להציע הצעות וליזום, כפי שעשה תמיד כנער חקרן ואוטודידקט. מפקדו ציין לא פעם את מעלותיו הרבות: חוכמתו, שנינותו ויחסי האנוש הטובים שלו.

גם במהלך שירותו הצבאי בלטו מעלותיו הרבות, בהן טוב ליבו, ענוותו, מסירותו ורגישותו כלפי חבריו ולזולת ורצונו לעזור לכל מי שהזדקק. בשירות הוא הגדיל את מעגל החברים שלו. לחברים מבית הספר, מעולם הגיימינג ומ"סאמר סקול", נוספו חברים מהקורס הצבאי ומהבסיס שבו שירת. בכל מקום יצר קשרים הדוקים והתיידד עם אנשים מכל המסגרות. כתבו חבריו: "אילון – אתה פשוט בחור מיוחד. הצלחת לגעת בכל אחד באמצעות חברות, צחוק, חוכמה וחיבוק מוחץ מכל הנשמה".

בעודו חייל החל לתכנן את עתידו המקצועי. התלבט בין עיסוק בתחום הטכנולוגי, כהמשך לדרכו בתיכון ובצבא, ובין לימודי רפואה, שגם בהם התעניין וראה בהם אתגר.

אילון לא זכה לממש את תוכניותיו. במחצית אפריל 2021, כאשר עסק בפעילות ספורטיבית שכל כך אפיינה אותו בחיפה עיר מגוריו, נדרס על ידי רכב בעודו חוצה במעבר חצייה. הוא נפצע בתאונה באורח אנוש, ובנחישות ובכוח האופייניים לו נלחם על חייו במשך שבעה שבועות.

כששכב על מיטת חוליו, משפחתו הקרובה והמורחבת לא עזבה אותו ולו לרגע אחד. חבריו הרבים שצבר בחייו הקצרים לא משו מבית החולים וביקרו אותו מדי יום ביומו. מפקדיו, חבריו ליחידה ואפילו שחקני מכבי חיפה שכל כך אהב באו לחזק אותו. אנשי הצוות הרפואי העידו שמעולם לא ראו מסירות נפש של אנשים רבים כל כך שהשקיעו מאמץ, תפילות והשתדלות כדי לשמור את יקירם בחיים.

אחותו נוי כתבה: "אני יודעת שנלחמת בשבילנו. נלחמת חזק, כי ידעת שאם זה יגמר ביום של התאונה אף אחד מאיתנו לא ישרוד. אז נתת לנו זמן כדי להיפרד ולגעת בך ולנשק אותך. כמה שאנחנו ניסינו לחזק אותך, אתה חיזקת אותנו."

הוריו של אילון, ניר ורויטל כתבו: "אילון החזיק מעמד באופן הירואי ומעורר השראה כדי לאפשר ליקיריו להיפרד ממנו". ביום הולדתו, בעודו מאושפז, גדשו את מסדרונות בית החולים בני משפחה וחברים כדי לציין את האירוע, ובליבם תקווה להחלמתו. כעבור חמישה ימים הכריעה אותו פציעתו.

סמל ראשון אילון ניסימוב נפל בעת שירותו ביום כ"ט בסיוון תשפ"א (9.6.2021). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים ואחות.

בהלווייתו השתתפו יותר מאלפיים אנשים, ונשאו הספדים בני משפחתו, חבריו ומפקדיו.

אחותו של אילון, נוי ספדה לו: "אילוני, מרוב שאני משוגעת מאהבה שאין לה מילים כלפיך, אני תמיד קוראת לך לרלר או ז'יוז'יו או איזה כינוי מומצא אחר. אז בלרבלר, אני רוצה להתחיל מלהגיד כמה אני גאה בך. אתה נלחמת כלכך חזק. כל פעם נוספה לך עוד חזית במלחמה, וכל פעם ניצחת מחדש... אני מתגעגעת לכמה שאתה טוב וטהור ולכמה שהנוכחות שלך עושה את העולם מקום טוב יותר. אני מתגעגעת לכל נים ונים ואיבר ואיבר ולכל נקודת חן שלך. רק אחרי התאונה הבנתי כמה אתה שזור בכל היבט ובכל דבר בחיים שלי, אז זה כלכך כואב לי שכבר לא תהיה כאן פיזית... נשמה שלי, שתדע שאתה האח הכי טוב שיכולתי לבקש וסליחה אם לא אמרתי לך את זה מספיק פעמים. וסליחה שלמרות שאני אחותך הגדולה ואני אמורה לשמור עליך, לא יכולנו לעשות עוד משהו כדי להציל אותך... למרות שזה היה כל כך נורא לראות אותך דועך, אני כל כך שמחה שאמא ואבא וסבתא אסתר וסבתא גאולה היינו לידך בסוף ושהרגשת כמה כולם אוהבים אותך וכמה ליטפנו ונישקנו אותך. אני מבטיחה לך להיות טובה כמעט כמוך ולדאוג לאמא ואבא ולכל האנשים שאתה אוהב. כמו שאתה תמיד דואג לחזק את כולם ולהיות שם בשביל כולם, כדי שאף אחד לא יישאר לבד. אוהבת אותך יותר ממה שאפשר לשאת, עוד מהזמן שהיית בבטן של אמא ועד לנצח. אחותך הגדולה, נוי.

ולכל מי שהגיע לפה ושומע אותי עכשיו, אני רוצה לבקש שתנצרו כל רגע עם האנשים שאתם אוהבים, תאהבו, תחבקו, תלטפו, תגידו להם כמה הם אהובים. גם אם אתם חושבים שלכם זה לא יקרה, כמו שאני חשבתי. כי אחד הדברים שהכי עוזרים לי עכשיו, זה שאני יודעת מעל לכל ספק שאילון יודע שהוא האדם שאני הכי אוהבת בעולם".

הוריו של אילון, ניר ורויטל ספדו לו: "העולם חסר את טוב הלב האינסופי שלך, הענווה מרחיבת הלב שלך והיופי הפנימי והחיצוני שקשה לתארם במילים. אצילות הנפש, הענווה, רוחב הלב שאין כמותם ואין בלתם מלווים אותנו בכל יום, בכל שעה, בכל דקה, מסמנים לנו את הדרך והופכים אותנו לאנשים טובים יותר".

כתבה סבתו גאולה: "אילונוש, נכד אהוב שלנו. חגגנו לך יום הולדת עשרים ואחת עם הרבה מאוד תקווה. עזיבתך אותנו הפכה את חודש יוני לחודש כל כך קשה עבורנו, והשאירה אותך צעיר לנצח. לכל אחד מאיתנו יש את האילונוש שלו, והתליון על לוח ליבנו קושר בין כולנו. אנחנו יודעים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, והפצע מדמם ומאוד כואב".

כתבה טל: "אילוני אהובי, אני מתגעגעת אליך בכל ליבי וחושבת עליך כל יום. כל פעם שאני שומעת מוזיקה ואחד השירים שהוספת לי לרשימה עולה, אני אף פעם לא מעבירה אותם כי אלה השירים שלך. אתה איתי ועם עוד המון אנשים. יום אחד עוד ניפגש ונתחבק ונאהב כמו פעם".

קרן כתבה: "אילוני, כל כך הרבה רגעים כבדים בלעדיך עד שלפעמים קשה לנשום. אנחנו צריכים אותך איתנו. שום דבר כבר לא אותו הדבר. כמה עברנו, כמה עוד נעבור, כמה השתנינו. כמה הכול מזכיר אותך. כמו שכתבה הילדה היפה נוי, 'כל עוד מישהו זוכר אותי, אני חי', ואתה חי כל הזמן בתוך כל כך הרבה אנשים. כואב כל כך. אז עד שניפגש, תן לי סימן. אוהבת לעד".

כתב קווין: "קשה לחשוב על הזמן שעבר. היית אמור כבר להשתחרר, לצאת לטיול אחרי צבא, להיות עצוב על ההתפרקות של להקת 'ברוקהאמפטון', למצוא עבודה טובה בהייטק. תדע שהרבה זוכרים אותך ועצובים עליך. יהי זכרך ברוך".

רוני כתבה: "אילון, הבן אדם הכי טוב שהכרתי ושאכיר. מתגעגעת לשיחות איתך, מתגעגעת לחפור לך, מתגעגעת לשמוע סיפורים שלך, מתגעגעת לדבר איתך כל יום, כל היום. אתה חסר לי ברמות שאני לא אוכל להסביר לאף אחד. אוהבת אותך. תשמור עלינו פה למטה".

אילון מונצח בענף הדיגיטל בבסיס שבו שירת, בראש פינת ההנצחה מתנוסס המשפט "ואם אחד מאיתנו, הולך מעימנו / משהו מת בנו – ומשהו נשאר איתו" (מתוך השיר "רקמה אנושית אחת" מאת מוטי המר). חבריו ליחידה גם ערכו האקתון, אירוע יזמות ותכנות, לזכרו. דף לזכרו התפרסם באתר של בית הספר הריאלי בחיפה, שבו סיים את לימודיו.

כמו כן הוא הונצח בתערוכה "קהילה זוכרת ויוצרת", שנפתחה בבית יד לבנים בחיפה בחודש מאי 2023 ונולדה ממפגשי אומנים ומשפחות שכולות. הציירת רותם אלפסי הציגה בתערוכה זו את הציור "רגעי יפן", שנוצר בעקבות מפגש עם משפחתו של אילון והתוודעות לאהבה שלו לתרבות יפן.

אילון מונצח יום יום ושעה שעה בלבבותיהם של אוהביו הרבים, הכואבים את לכתו.