אילן, בן אבילין ויוסף הכהן, נולד ביום י"ב בניסן תש"י (30.3.1950) בירושלים. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם כרמלי בירושלים, המשיך בלימודים על-יסודיים בבית-הספר התיכון על-שם בויאר בבירה, במגמה הריאלית, ובקיץ 1968 עמד בהצלחה בבחינות הבגרות. ילד שובב ומלא חיים היה אילן, בעל חיוך מקסים ועיניים מלאות חדוות חיים. משחר ילדותו התעניין תמיד בכל דבר, היה סקרן ותאב דעת. בבית-הספר היסודי הצטיין בלימודים ונתחבב על המורים ועל התלמידים. אחד ממוריו תיאר אותו כראש לכנופיית נערים וציין, שהייתה לאילן השפעה בלתי רגילה על חבריו. "קשה היה לכעוס עליו", סיפר המורה. "גם כשנדמה היה שהוא עומד לפרוץ מן המסגרת, קשה היה לומר לו מלה קשה. הוא הילך עלינו קסם, על כולנו". בבית-הספר היה אילן מרכז לכל פעילות, השתתף במסעות ובטיולים, יזם וארגן מסיבות וחגיגות. גם בבית-הספר התיכון היה תלמיד מעולה והצטיין במקצועות הריאליים. כל ימיו היה בן מסור להוריו ואח אוהב לאחותו אריאלה. "לא זו בלבד שהיה אהוב עלי כאח, גם הערצתי אותו מאז ומתמיד, כי היה בעל אישיות מקסימה", סיפרה אחותו. אילן זכור לה כנער מלא מרץ, פראי, בעל רעיונות מקוריים ומבריקים ומועד להשתובבות. כשהתבגרה, גילתה בו תכונות אחרות: גישתו האופטימית אל החיים והדרך האינטליגנטית שנקט לפיתרון בעיות ויישוב מחלוקות. היא סיפרה שעקשותו של אילן ורעיונותיו המוצלחים הנחו אותו בדרך הנכונה להשגת מבוקשו. טוב לבו ואהבתו למשפחה היו חלק בלתי נפרד מאישיותו. "הוא היה מוכן לעשות הכל כדי שלאבא, לאמא ולי יהיה טוב".

אילן גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1968 ולאחר הטירונות ביקש להצטרף לחיל הצנחנים. בקשתו נדחתה והוא הוצב לחיל השריון. חרף האכזבה על הדחייה, לא הייתה בלבו תרעומת. אדרבא: הוא התוודע אל כלי הנשק ואל העוצמה של השריון ואהב את החיל ואת חבריו ליחידה. עוד לפני שגויס, בימי מלחמת ששת הימים, אמר שבבוא זמנו יעשה כמיטב יכולתו בצבא. הוא השתלם בקורסים רבים, ביניהם קורס מפקדי טנקים, קורס קצינים בסיסי וקורס קציני שריון. בקיץ 1970 הוענקה לו דרגת קצין, וזמן מה אחר כך הוענק לו "אות השירות המבצעי". אילן נודע כקצין מעולה ומסור לחייליו. סיפר אחד מפקודיו: "אילן היה המ"מ שלי, אולם היחסים בינינו חרגו מעבר לשגרה הצבאית. שוחחנו רבות על מכלול מגוון של נושאים ושררו בינינו הבנה ויחסי ידידות". אילן הבין היטב את צורכי חייליו ושימש להם דוגמא בביצוע מדויק של מטלות. בתום תקופת שירות החובה שלו החליט לשרת זמן מה במסגרת צבא הקבע.

כשהשתחרר, בקיץ 1972, הצטרף לקורס הכנה לטכניון, וסיים את לימודיו בו בהצלחה מרובה והתקבל כתלמיד הפקולטה לכלכלה ולניהול בטכניון. אמור היה להתחיל בלימודים סדירים בשנת תשל"ד. שבוע ימים לפני נופלו נשא לאישה את חברתו, עירית לבית בוכמן, וקיווה לצאת לבלות עמה ירח דבש מיד לאחר יום הכיפורים. בעצומה של התענית נקרא אילן לשירות. מיד חש והצטרף לחבריו ביחידת שריון שנשלחה לחזית הדרום ובקרבות הבלימה בסיני לחם כמפקד מחלקת טנקים. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפגע אילן ונהרג במהלך קרב עקוב מדם באזור מעבר הגידי. על רגעיו האחרונים סיפר אחד מרעיו: "יצאנו לתפוס עמדות-אש. לפתע קפץ אילן לתא הטנק, וחיוך על שפתיו. קדימה! התחלנו לירות ומישהו אמר: 'זהירות! טיל קרב!' אילן הספיק לומר לנהג לנסוע לאחור. אז נשמעה התפוצצות אדירה. כשחילצנו את נפגעי הטנק הבחנתי באילן. שלווה הייתה נסוכה על פניו. לא נשקף בהן הצער, גם לא כאב, רק שקט, שקט עד אין-קץ". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל, בירושלים. השאיר אחריו אישה, הורים ואחות.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד שלו: "בנכם, הוא חברנו, עמד יחד אתנו בקרב, וחסם בגופו את פריצת שריון האויב".

חבריו של אילן בטכניון הציאו לאור חוברת לזכר הנופלים, שכלולים בה דברים על דמותו ודרכו של אילן ז"ל.