בנם של ג'וליאנה דורה ושחר. נולד ביום כ"א באב תשס"א (10.8.2001) בקבוצת יבנה. אח לנועה, הבכורה, וליואב ואסף הצעירים ממנו.

איתי יהודה גדל והתחנך בקבוצת יבנה. בן אהוב להוריו ואח מסור לאחיו. ילד חייכן ומאיר פנים, חבר נאמן, בעל חוש הומור ושמחת חיים סוחפת. "ילד מנומס ומתוק", תיארה אותו מורתו מבית הספר היסודי. "אי אפשר שלא לאהוב אותו". גדל והיה לנער חרוץ, שטיפל במסירות בחיות הבית והמשק, למד לחלוב את הפרות ויצא לעבודה הקשה בשדות הקיבוץ, מצויד בקפה שחור. היה רגיש וקשוב, הפיץ סביבו אור ואהבה, ותמיד נרתם לעזרת אחרים. נערץ על רבים, ונודע בטוב ליבו וביחס המכבד שהעניק לכל אדם, מקטן ועד גדול. ניחן באהבת הארץ וברצון לתרום למדינה ככל יכולתו.

למד בבית הספר העל-יסודי "אמית קבוצת יבנה", המחנך תלמידים ותלמידות לחיי תורה ועבודה. מורה בתיכון סיפר שאיתי היה התלמיד היחיד שכתב לו ברכת שנה טובה אישית, מבין מאות תלמידים שלימד במשך השנים. במהלך לימודיו בתיכון, בהיותו בן שבע-עשרה, הכיר את כרמל והם הפכו לזוג אוהב.

עם סיום חוק לימודיו יצא לשנת שירות בחווה חקלאית של ארגון "הרועה העברי", ליד היישוב מעלה אדומים, ועבד עם בני נוער בסיכון שגרים ועובדים שם. הארגון שבו בחר לשרת מנתב נוער במרחב הגבעות ביהודה ושומרון לפעילות חקלאית, לעבודת כפיים ולטיפול בבעלי חיים. איתי יצר קשר קרוב עם הנערים שחנך, שימש להם מודל לעבודה בחקלאות ודבקות במטרה, ישן באוהל כמותם, חי בפשטות ובצניעות, ואף שמר איתם על קשר בסיום שירותו והתעדכן במצבם. אחד החניכים סיפר שבזכות העידוד המתמשך שקיבל מאיתי, החליט להירשם למכינה קדם-צבאית ולאחר מכן לשרת בצבא, דבר שלא תכנן לעשות.

ביום 6.12.2020 התגייס איתי לצה"ל ושירת כלוחם ביחידת "דובדבן", יחידה מובחרת תחת פיקודה של חטיבת "עוז", עוצבת הקומנדו. "דובדבן" מתמחה בלוחמה בטרור ובפעילות מסוערבת נגד מחבלים, תוך שיתוף פעולה עם השב"כ. שירת בתפקיד קשר מפקד פלגה (מפל"ג) בצוות של היחידה. בשלוש שנות שירותו השתתף בעשרות פעולות צבאיות מורכבות, ומנע פיגועים רבים תוך סיכון חייו.

היה אמור להשתחרר משירות סדיר בדצמבר 2023. אחרי השחרור תכנן לטייל בתאילנד עם חבריו לצוות, וכבר החזיק בכרטיס הטיסה. היו לו חלומות צנועים ופשוטים לשנים הבאות: להינשא לבת זוגו, אחרי חמש שנות חברות, לגור איתה בבית קטן ונחמד, ולטפח כלבים ובעלי חיים נוספים.

בסוף השבוע של שמחת תורה תשפ"ד יצא איתי לחופשה מהצבא, השתתף בסעודת ליל שבת עם בני המשפחה, נפרד מהם בחיבוק וסיפר על כוונתו לצאת לבלות באותו לילה. ישן כמה שעות בדירה שלו בקיבוץ ונסע בחצות עם חבר טוב מהקיבוץ אל פסטיבל המוזיקה "סופרנובה" ליד קיבוץ רעים בעוטף עזה. שם רקד במשך שעות, עד הבוקר, לצד כשלושת-אלפים מבלים, ונהנה מאוד מהמוזיקה, מהאווירה ומשהות עם חברים שפגש שם.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחל ירי רקטות מעזה ונשמעו האזעקות הראשונות, המוזיקה במתחם הפסטיבל הופסקה ואנשי הביטחון האיצו במבלים לצאת מהמקום. "בטח הכלבים שלי בבית לחוצים בגלל האזעקות", אמר איתי לחבריו. בשיחת טלפון עם אביו, בשעה שבע וחצי בבוקר, סיפר שיורים סביבו. נכנס לרכב והחל לצאת מהמקום עם חברו, אך בדרך ראה בחורה שנפצעה מהירי והחליט לעצור ולעזור לה. הוא השתמש בחוסם עורקים מאולתר ופינה אותה להמשך טיפול באוהל שהוקם במתחם למטרה זו.

אחר כך רץ עם חברו בין הכדורים השורקים עד שהגיע לאמבולנס שחנה שם, ראה שהוא ריק, לקח ממנו תיק עזרה ראשונה ומיהר לכוחות המשטרה שהיו במקום. אמר לשוטרים שהוא לוחם ביחידה מובחרת, ובקור רוח ניהל איתם את האירוע. במכנסי ג'ינס קצרים וחולצת טריקו, עם תיק גב שהיו בו כמה תפוחים, ללא נשק, נכנס לרכב תפעולי ("קלאב קאר") שמצא בשטח, אסף בעזרתו פצועי ירי והביא אותם לטיפול רפואי. כמה מהפצועים סיפרו אחר כך להוריו של איתי, שבנם הציל את חייהם.

אחד המבלים, חובש קרבי בהכשרתו, סיפר על גבורתו של איתי, שלא היה מסוגל להשאיר פצועים מאחור: "איתי תפס פיקוד על הסיטואציה ועזר לנו לשלוט בה. הוא רץ לעזור, ולא ניסה לברוח ולהציל את עצמו. זה בן אדם שאני מעריץ".

תוך כדי פעולות ההצלה התקשרו לאיתי חבריו לצוות מ"דובדבן" וביקשו שיחבור ליחידה שנלחמת במחבלים שחדרו לעוטף. "אני מטפל באירוע", השיב להם וניתק.

כעבור כשעה, בשעה 8:46 בבוקר, שלח הודעה קולית לבת זוגו, שהייתה אז בארצות הברית, סיפר לה שנורה בגב וברגל והוסיף, "אני בסדר, אני אוהב אותך, אני מתגעגע". לאחר מכן נמלט פצוע לשדות הסמוכים, אך המחבלים איתרו אותו וירו בו למוות.

רב-סמל איתי יהודה באוסי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקבוצת יבנה. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים.

ספדה לאיתי אימו: "בני היפה, המתוק והאכפתי. אני גאה להיות אימא שלך. אנא שמור עלינו ותן לנו כוח. אוהב אותך לנצח, ילד אמיץ ואוהב".

ספד לו דודו, גלעד: "תיתי שלי, אחיין שלי, גבר שבגברים, הלב שבור. אני לא מאמין שלא נזכה עוד לראות את החיוך על פניך ולשמוע את הצחוק המתגלגל שלך. היית לוחם ללא חת, האריה של המשפחה. אגדה בחייך וגיבור במותך. אני מבטיח שלעולם לא נשכח אותך".

ספדה כרמל, בת זוגו: "כמה שאני מתגעגעת לאהבה שהיית נותן לי, לחבר הכי טוב שלי. מעולם לא דמיינתי שזה יהיה סוף הסיפור שלנו, אבל לדמיין דברים זה אוברייטד. למדתי ממך איך לחיות את הרגע, בלי לחשוב יותר מדי על מה אם ואיך. רק לחיות הכי בפשטות את הכאן ועכשיו, לחיות כמוך ולא לפחד מכלום. תודה על כל מה שלימדת אותי. מקווה שטוב לך עכשיו למעלה, כי כאן למטה לא כזה להיט. ועם זאת מבטיחה לך שאני חזקה בשבילך. איתי, היית אור ענק בעולם, ואני לא אתן לאור הזה לכבות אף פעם. אני אוהבת אותך ומרגישה אותך יחד איתי כל רגע. שלך לעד".

ספדה סיון, דודתו של איתי: "אין מילים שיספיקו לתאר אותך, את חסרונך, את גודל הכאב, האובדן והאהבה שלך ואליך. נזכור, נזכיר ונתגעגע עד הנצח. גיבור שלנו – גאוות המשפחה".

ספד לו בן, חברו לצוות: "ניסיתי לחשוב לאיזה חלק אני הכי מתגעגע, והתשובה היא למישהו שרואה אותי. הייתה לך דרך כזאת לראות פנימה מה מפריע לי, מה יושב עליי, ולא משנה כמה הייתי מנסה להסתיר את זה. לא משנה כמה צחוקים היינו עושים, היית בא אליי ושואל אותי מה יושב עליי. לא הייתי מבין בכלל איך הצלחת לראות את זה, ופשוט הייתי שופך עליך את כל מה שהיה יושב עליי. זה כל כך חסר לי היום. מתגעגע לבן אדם שתמיד היה יודע מה להגיד ואיך לגשת אליי. מתגעגע אליך, אח שלי".

דנה, חברת המשפחה, ספדה: "איתי היקר, נזכור אותך תמיד, את טוב ליבך, גבורתך, את השובבות והקריצה. השארת מורשת של הפצת אהבה בעולם".

ספדה שחר, חברה: "הכי חתיך, הכי מצחיק, הכי גבר, גיבור. תיתוש, אני כל כך מתגעגעת אליך! אני מקווה שאתה ממשיך לחגוג עם בן ועם מייק ועם כל הגיבורים הצעירים לנצח".

אימו של איתי סיפרה על אישיותו ועל גבורתו באמצעי התקשורת הישראליים והזרים והדגישה: "הבן שלי גיבור".

לוחמי הצוות של יחידת "דובדבן", שבו שירת איתי, החליטו לבנות אתר הנצחה לזכרו בקבוצת יבנה, מקום מגוריו, שיכלול פינות ישיבה מאוטובוס ישן בצמוד לבריכת דגים שתשוקם, הבריכה שאיתי טיפל בה בילדותו. "איתי היה ילד שאהב לשבת עם חברים, לצחוק וליהנות מהפשטות", הם כותבים. האתר יהיה "מקום לברוח אליו מהכול, לחברי הצוות, ובמיוחד לבני משפחתו של איתי. זוהי 'זולה' לזכרו. ככה היה רוצה שננציח אותו, כמו שהוא".

לזכרו של איתי הוקם העמוד remember_itai_bausi באתר אינסטגרם. איתי מונצח גם באתר האינטרנט של עמותת "דובדבן".